הצמחים שעלולים להיעלם מהעולם
בעלי חיים זוכים לתשומת לב רבה בשמירת טבע, אבל מיני צמחים נמצאים בסכנה לא פחותה שהשלכותיה אולי גדולות אף יותר
כאשר סודאן, הזכר האחרון של הקרנף מתת-המין רחב שפה צפוני (Ceratotherium simum cottoni) מת ממחלה לפני כשנה, מותו סוקר בהרחבה יחסית בכלי התקשורת מסביב לעולם. אך כמה מכירים את שיח הזית של סנט הלנה (האי שאליו הוגלה נפוליאון בונפרטה) שנכחד ב-2003?
עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
ויטמין די לא בסביבה הזיהום שבולם את שוק האנרגיה הסולארית רכב נגד שטח
במאי 2019 הפיץ הגוף בעל השם הארוך "המסגרת הבינלאומית למדע ומדיניות של המגוון הביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית" (IPBES) דו"ח ארוך אפילו יותר, שחשף בפני הציבור נתונים מטרידים: קצב הכחדת המינים של בעלי חיים וצמחים הוא חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, במיוחד ב-50 השנה האחרונות, וכמיליון מינים נמצאים בסכנה. אלו לא רק המינים עצמם שנעלמים, יחד אתם פוחתות התועלות שהטבע מספק לבני אדם – ממזון, (האבקת גידולים חקלאיים והדברה טבעית) ועד נופש – המאפשרות את הרווחה היחסית בה חי חלק לא מבוטל של אוכלוסיית העולם.
כמעט 600 צמחים
על אף שהדו"ח בחן את התמונה הכוללת של מצב הטבע, תשומת הלב מופנית בעיקר לבעלי חיים. לעומתו, מחקר משותף לגנים הבוטניים המלכותיים קיו בבריטניה ולאוניברסיטת שטוקהולם התמקד בצמחים "מכוסי זרע" (שנקראים גם צמחים עילאיים). על בסיס ניתוח מידע ממקורות מגוונים הסיקו החוקרים כי לפחות 571 מיני צמחים נכחדו מאז החל הבוטנאי קארל לינאוס במיון שיטתי של צמחים. המספר הזה הוא יותר מכפול ממספר מיני הציפורים, היונקים והדו-חיים גם יחד שנעלמו באותה תקופה (217).
לצד זה מנו החוקרים גם 430 מיני צמחים שהתגלו מחדש - כלומר, כאלה שנחשבו לנכחדים, אך נמצאו שוב בטבע. עם זאת, 90 אחוז מהם מסווגים בסכנת הכחדה חמורה מפני שרק פרטים בודדים מהם התגלו ולא בטוח שיוכלו לתמוך בקיומה של אוכלוסייה בריאה שלהם. ההכחדה מתרחשת גם כשעדיין רואים את המין: דגימה גנטית במכון מחקר, פרטים בגן חיות, או אפילו זוג או שניים בטבע לא יצליחו לשמור עליהם לאורך זמן.
מאז 1900 קצב ההכחדה של צמחים עומד על 3 בשנה בממוצע ואלו בעיקר צמחים מעוצים (עצים, שיחים ובני-שיח) שסיכוייהם להיעלם גבוהים יותר. זהו קצב גדול פי 1,000 מקצב ההכחדה לפני שהחלה ההיסטוריה האנושית. לכך צריך להוסיף את העובדה שעולם המדע עדיין לא תיעד בצורה מספקת מיני צמחים רבים ולכן אין דרך לדעת מה מצבם.
הכחדות תוֹעדוּ בעיקר באיים - בהוואי נרשם המספר הגבוה ביותר (79) – באזורים טרופיים, ובאזורי אקלים ים תיכוני. מדובר במוקדים (hotspots) של מגוון ביולוגי, שבהם גדול הסיכוי להיעלמות מינים מקומיים וייחודיים (אנדמיים), או להיכחדות מִשְנֵה (cascade effect), של אוכלי צמחים או חרקים, התלויים במין הנכחד. בכל האזורים הסיבה העיקרית להיכחדות היא פעילות אנושית שכוללת בעיקר את שינוי בתי הגידול הטבעיים לטובת פיתוח והרחבת יישובים או חקלאות לצד ניצול משאבים טבעיים הכולל בין היתר דיג וציד.
לא רק פנדות
צמחים משתמשים באנרגיית השמש כדי לייצר סוכרים ופחמימות, לכן הם עומדים בבסיסו של מארג המזון, והיעלמותם מצמצת את מצאי המזון של בעלי חיים ובסופו של דבר גם של מזוננו שלנו. תהליך הפוטוסינתזה בצמחים יבשתיים הוא שאחראי לכמחצית מריכוז החמצן באטמוספרה. לצד זה, צמחים – במיוחד עצים – קולטים פחמן הדו חמצני מהאטמוספרה וממתנים את העלייה בריכוזו כתוצאה משריפת דלקי מאובנים ופעילויות אנושיות נוספות, ובכך הם ממתנים את שינוי האקלים. צמחים הם גם מהמקורות החשובים לחומרי טבע המשמשים לייצור תרופות. בקיצור, הם אבן הפינה של מערכות אקולוגיות וגורם חשוב באספקת תועלות של הון טבעי לבני האדם.
ההתעלמות מצמחים משקפת הטיה גורפת – בפעילות שמירת טבע, במחקר מדעי ובהתעניינות הציבור הרחב - לטובת בעלי-חיים. מדד "החיים בכדור הארץ" של WWF, למשל, בוחן רק בעלי חיים חולייתנים. נראה כי ההטיה לעבר חולייתנים מובילה להשקעת יתר בהגנה עליהם, על אף שזו אינה משקפת תמיד את מידת הסיכון שבו הם נתונים או את מידת תרומתם לאנושות.
יש הטוענים כי קיימת הנעה שלילית מלעסוק במינים שאינם מוכרים מספיק או פשוט אינם חמודים לדעת רוב בני האדם. על פי מחקר מ-2016 צמחים מהווים 57 אחוז מהמינים בסכנה בארה"ב אך הם זוכים רק ל-4 אחוזים מהמימון להתמודדות עם סיכון זה.
נקודות אלו משקפות את מה שמכונה עיוורון צמחים: אף שישנם פי חמישה ויותר מיני צמחים עילאיים לעומת מיני חולייתנים, אנשים מכירים בעלי חיים בשמותיהם ומודעים לחשיבותם, אבל הם אדישים יחסית לצמחים. ישנה סיבה קוגנטיבית לכך: צמחים אינם נעים, הם דומים זה לזה, מקובצים יחד, ולרוב אינם מהווים איום קיומי על בני אדם - אז אנחנו מתעלמים מהם. גם מבחינה פילוסופית קוטלגו צמחים כנחותים לבעלי חיים (שהם כמובן נחותים יחסית לבני אדם). בתור יונקים אנחנו מזדהים יותר עם בעלי חוליות, לכן בסבב היכרות קל לנו לענות על השאלה "איזו חיה את/ה?" יותר מאשר "איזה עץ?" בנוסף, המהפכה הירוקה בחקלאות של אמצע המאה ה-20 ניתקה את מרבית האנושות מעיסוק חקלאי והובילה אותם להתיישבות בערים; עם שני תהליכים אלו בא ריחוק פיזי מעולם החי והצומח.
הדרך לשינוי
פרופ' מרסלו שטרנברג, ראש המעבדה לאקולוגיה של צמחים בבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון באוניברסיטת תל אביב, מצביע על העדר ידע כגורם חשוב נוסף ורלוונטי לישראל: "לא נותרו כמעט טקסונומים של הצומח בישראל (חוקרים שמיומנים בזיהוי וסיווג הצומח לקבוצות השונות) – גם באקדמיה וגם בשירות הציבורי – ולוותיקים אין דור המשך העוסק במחקר טקסונומי. הביולוגיה הקלאסית נדחקת החוצה, ולא נבנה ידע חדש לתמוך באתגרים כמו שמירת טבע, משבר האקלים, ההתמודדות עם מינים פולשים או ביטחון מזון. קשה לכן להעריך את מצב ממלכת הצומח ברמה המקומית והניטור שכן מבוצע אינו נותן מענה מלא לשאלות. רובם של 2,340 מיני הצומח בישראל אינם מעוצים והתחום של צמחים ירודים – כמו אצות, חזזיות, פטריות וחד שנתיים – נמצא במצב גרוע עוד יותר, גם בשאר העולם". בעניין זה אגב, ישראל אינה לבד: בבריטניה לא מוצע תואר בבוטניקה מאז 2011 וגם בארה"ב הולכים ונעלמים הבוטנאים.
מעבר לשיפור המצב באקדמיה, באמצעות צעדים כמו היוזמה לטקסונומיה בישראל, שינוי יצטרך להתרחש בקרב הציבור. חינוך בקרב ילדים ונוער הוא כנראה צעד הכרחי, ורצוי לעודד את השהות בחיק הטבע ואת התבוננות בירוק שמסביב מפני שיש לו ערך רב. מיטיבי לכת יכולים להכיר את הצמחים בסכנת הכחדה בישראל או להשתתף בקורס בוטנאים חובבים. עד אז, יש הרבה עצים לחבק, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ".
לפנייה לכתב/ת 
