הנזיר שהביא את האסטרונומיה להמונים
השבוע לפני 105 שנים נולד האסטרונום ג'ון דובסון, נזיר בודהיסטי שחולל מהפכה בעולם האסטרונומיה בכך שהביא אותה אל הרחוב. מה מביא אותו לבנות ללא אמצעים, טלסקופים עוצמתיים ולהציע לכל אדם שפגש לצפות דרכם אל העצמים היפים בשמיים? "לא חשוב כמה גדול הטלסקופ שלך, חשוב כמה אנשים צפו בו"
"האסטרונום החלילן של המלין", "הכוכב הנזיר", "האסטרונום מקוויבר" ועוד - לא מעט כינויים נדבקו לשמו של האסטרונום ג'ון דובסון שנולד ב-14 בספטמבר 1915 - השבוע לפני 105 שנים.
אך גם ללא כינויים אלו דבר אחד ברור, דובסון היה אחת הדמויות המשפיעות ביותר על חובבי האסטרונומיה ב-60 השנים האחרונות. הוא חולל מהפכה של ממש בכך שהביא אותה אל הרחוב, והנגיש אותה לכל מי שאי פעם הרים את מבטו בפליאה, ושאל: "מה יש שם למעלה שכל כך מסקרן את האנושות?".
רבים מייחסים את המצאת הטלסקופ לגלילאו גלילי, למרות שהאדם הראשון שביקש לרשום את ההמצאה על הטלסקופ בשנת 1608 היה הנס ליפשהיי, מלטש עדשות הולנדי. גלילאו שהיה חוקר, נסיין ומדען, אך בעיקר סקרן, היה הראשון שלקח את אותה המצאה מדהימה, פיתח אותה וכיוון אותה לשמיים בינואר 1610.
לאחר שצפה על ירחי צדק - ירחים הקרויים על שמו - הירחים הגלילאנים, מכתשי הירח וכתמי השמש, קבע גלילאו באופן סופי כי המודל הגיאוצנטרי שרווח מאז תקופת היוונים וקבע שהאדמה שעליה אנחנו עומדים יציבה, ומכאן שאינה נעה כלל, אינו נכון - מסקנה שהעמידה אותו מול משפט הכנסייה, שבסוף ההליך נאסר עליו להפיץ את תורתו ולמאסר בית למשך כל שארית חייו. אותו משפט שבסיומו גם אמר את אחד המשפטים המפורסמים בהיסטוריה: "ואף על פי כן נוע תנוע".
ומכאן נפתחה הדרך אל השמיים. בשנים לאחר מכן יוצרו טלסקופים עם קוטר עדשות גדול יותר, על מנת לאסוף יותר אור מהכוכבים ולצפות בעצמים עמומים ורחוקים, דרך שלא הסתיימה עד לימינו אנו.
אבל לא הכל הלך חלק, הגדלת קוטר העדשות הביא ללא מעט בעיות חדשות - עדשות גדולות שוקלות יותר ומצריכות ייצור חצובות וטלסקופים חזקים ומורכבים יותר - מה שמייקר ומסבך את הטלסקופ. גם העובדה שקרני האור נשברים במרחקים שונים בהתאם לצבע האור המגיע מהכוכבים, גרמה לעיוותים בתצוגה המתקבלת בעינית. כל אלו ועוד גרמו לסר אייזיק ניוטון שנולד באנגליה ב-1642, כשבועיים לאחר מותו של גלילאו, לפתח טלסקופ מסוג חדש - טלסקופ מראות.
הפיתוח החדש אמנם פתר את רוב הבעיות של טלסקופי העדשות שוברי האור, אך גם במאות השנים לאחר שפותח טלסקופ המראות הניוטוני - טלסקופ שכיום תמצאו בכל מצפה כוכבים ובטלסקופי החלל, כגון "האבל", לא זכו בני אדם מן השורה לצפות דרכם ולחזות במראות שהאסטרונומים במצפי הכוכבים ובמעבדות המחקר שבאוניברסיטאות עשו כדבר שבשגרה.
האתאיסט בשירות האל
אל החלל הזה בדיוק נכנס ג'ון דובסון. הוא נולד בבייג'ינג לאם מוזיקאית ולאב זואולוג שלימד באוניברסיטת פקין - אוניברסיטה שסבו הקים וכיום נחשבת לאחת משתי האוניברסיטאות המובילות בסין ולאחת המובילות בעולם. בשנת 1927 עם תחילתה של מלחמת האזרחים הסינית, בשל חששם מהמצב, בחרו ההורים להעביר את המשפחה כולה לסן פרנסיסקו. דובסון סיים תואר שני בכימיה מאוניברסיטת ברקלי בשנת 1943, והחל לעבוד במעבדתו של ארנסט אורלנדו לורנס, מדען גרעין אמריקני וזוכה פרס נובל לפיזיקה, אך לאחר פחות משנה הבין כי הוא נועד לחיים אחרים והפך לנזיר מן המניין במנזר וודנטה בסן פרנסיסקו. במנזר התבקש ליישב את הסתירות בין התנ"ך למדע, על אף היותו אתאיסט כבר מגיל צעיר, או אולי דווקא בשל כך.
מספר שנים לאחר שהחל במשימה שהוטלה עליו, הבין שהוא צריך לראות בעצמו כיצד נראה היקום ולא להסתמך על המידע שהופץ ממצפי הכוכבים, ולכן בנה את הטלסקופ הראשון שלו, טלסקופ קטן בקוטר של 2 אינצ' בלבד, שהיה עשוי ממראה שמצא בחנות יד שנייה ועינית ישנה שהוצאה ממשקפת שנמצאה במחסן המנזר. למרות היותו טלסקופ קטן ופשוט, דובסון הצליח לראות דרכו את טבעות כוכב הלכת שבתאי וסקרנותו גברה.
אחד מחבריו למסדר הנזירים, שצפה בטלסקופ, טען שניתן לייצר מראה גדולה אף יותר מתוצרת עצמית. דובסון הפנים - וגם ביצע, וב-1956 כבר היה ברשותו טלסקופ בקוטר של 12 אינץ' עשוי שאריות עץ, מתכת וקרטון שמצא זרוקים במנזר, אך פאר היצירה הייתה המראה הראשית שהייתה עשויה זכוכית חרסינה שדובסון ייצר בעצמו. המחשבה הראשונה שלו, כשצפה במכתשי הירח שנשקפו מעינית הטלסקופ, הייתה: "כולם חייבים לראות את זה".
בשנת 1958 הועבר דובסון למנזר וודנטה בסקרמנטו והחל לייצר טלסקופים בכל רגע פנוי שהיה לו. הטלסקופ הראשון שבנה במנזר החדש היה בקוטר 5 אינץ' עם מראה שעשויה מחלקו התחתון של גלון זכוכית שמצא באשפה. אחד מחבריו שהבין בתחום האופטיקה, כל כך הופתע ממה שראה דרך הטלסקופ הפשוט ואמר לדובסון, "אתה צריך לעשות משהו גדול יותר!", וסייע לו ללמוד ולהכיר טוב יותר את סודות האופטיקה.
לטחון זכוכית מתחת למים
דובסון נאלץ לעבוד בתנאים לא תנאים, את חומרי הגלם ליצור המראות הבריח בארגזי דשן לתוך המנזר, את החול ששימש ליצור המראות סינן בעצמו ואף הכין לבדו את הציפוי מחומרי גלם כגון גופרית ברזל וחומצה אוקסלית. את העבודה הרועשת של טחינת הזכוכית היה דובסון צריך לעשות מתחת למים כדי שהרעש ייבלע בתוכם.
היותו נזיר ובלי מזומנים בכיס, הביאו אותו למצוא דרכים יצירתיות בבניית הטלסקופים - הוא הרכיב את המראות על גרוטאות שאסף בפינות רחוב כשבסיסי הטלסקופים שבנה היו עשויים מצינורות, דלתות ישנות ושאריות קרטון שאסף מפחי אשפה. כל זאת מבלי למשוך את תשומת לבם של חברי המנזר שטענו בפניו כי המשך בניית טלסקופים ותצפיות אסטרונומיה ברחובות העיר לציבור הרחב, אינם מתאימים לנזירים וכי עליו לדעת לנצל את זמנו לטובת המנזר.
המיזם שלו הלך ותפס תאוצה. דובסון החל לצאת בשעות הערב עם הטלסקופ אל רחובות העיר שסביב למנזר בעזרת גלגלים, שגם אותם מצא באשפה וחיבר לבסיס הטלסקופ. העוברים והשבים, שבתחילה לא הבינו מה עושה הנזיר המוזר, ומהי הגרוטאה שמונחת לצידו, נדבקו בהתלהבותו לאחר שנגלו בעינית הטלסקופ הנופים של שמי הלילה - מכתשי הירח, טבעות שבתאי וירחיו של צדק.
כשאל קהל הצופים הצטרפו גם ילדים, הוא התבקש לסייע להם להכין טלסקופים משל עצמם. על אף שידע שהדבר יקשה על מחויבויותיו למנזר, המשיך והרחיב את פעילותו עד שהרומן בינו לבין המנזר הסתיים.
באביב 1967 התבקש לעזוב לאחר 23 שנים כנזיר ולפנות את הציוד הרב שאגר. למרבה האירוניה, האירוע "ששבר את גב הגמל" מקורו היה בכלל בטעות. במנזר חשבו שדובסון נעדר עם הטלסקופ שלו ומסתובב ברחובות העיר, אך למעשה הוא קצץ שיחי בר שצמחו בחלקו האחורי של המנזר, מחוץ לטווח הראייה של הנזירים. חשוב לומר, הוא לא גורש מכיוון שהנזירים התנגדו לייצור טלסקופים, אלא מכיוון שהוא נתפס כמי שלא עומד במטלות שהוטלו עליו במסגרת חובותיו כנזיר.
בלי עבודה מסודרת ומקום בו הוא יוכל להניח את ראשו בלילה, החליט דובסון להקדיש את שארית חייו לאסטרונומיה. הוא נסע בטרמפים לסן פרנסיסקו - היכן שהכול התחיל, שם התנייד בתחבורה הציבורית עם טלסקופים והקימם בפינות רחוב. הוא פיתה את העוברים והשבים להביט לעומק השמים. "בואו לראות את השמש!" "אתה חייב לראות את מכתשי הירח", היה קורא לכל מי שחלף בסביבה. בסופו של דבר הצליח גם למצוא דרך להתפרנס בצמצום מהתחום על ידי העברת שיעורים בבניית טלסקופ ואסטרונומיה באקדמיה למדעים בקליפורניה, ובבתי ספר, אחד מהם היה המרכז הקהילתי היהודי בעיר.
עם התפתחות הארגון והסקרנות של הצופים, ייצרו דובסון ותלמידיו טלסקופים גדולים יותר והחלו לצאת גם לחניונים במרכזי קניות מחוץ לערים - מקומות עם זיהום נמוך כדי לאפשר לצופים לראות עצמים רחוקים ועמומים יותר. עד 1970 התווסף לארגון, בנוסף לכל הטלסקופים הקטנים, גם טלסקופ עצום בקוטר 24 אינץ' שניתן היה לניידו ממקום למקום. האפשרות להציג גרמי שמיים עמוקים בפני מספר גדול של אנשים דרך טלסקופים גדולים, הביאה אסטרונומים חובבים רבים להצטרף לארגון. מידי לילה הגיעו התצפיתנים אל מרכזי ערים, גנים לאומיים ושמורות טבע בכל רחבי ארה"ב שם הציבו את הטלסקופים שבנה דובסון ואפשרו לכל עובר אורח לצפות במראות היפים בשמיים.
אך ההשפעה לא הסתיימה בתצפיות הרחוב. לא מעט מחבריו ניסו לשכנעו לרשום את החצובה הפשוטה שיצר כפטנט ולהרוויח ממנו, אך הוא בחר במודע שלא לעשות זאת ולאפשר לכל חובבי האסטרונומיה לבנות בעצמם טלסקופים ולהפיץ את האהבה לאסטרונומיה הלאה.
לא חשוב כמה גדול הטלסקופ שלך
את העיצוב של בסיס הטלסקופ שעשוי משני לוחות עץ אחד מעל השני המאפשרים לטלסקופ לנוע לצדדים, ועוד שני לוחות עץ שנושאים את הטלסקופ ומאפשרים לו לנוע מעלה ומטה, אימצו, בסופו של דבר, יצרנים מסחריים. כיום, הטלסקופים הדובסוניים הם הפופולאריים ביותר בשוק האסטרונומיה התצפיתית והם אף זולים יותר בעשרות אחוזים מאלו שיוצרו טרם תקופתו של דובסון.
במהלך השנים הטלסקופים הדובסוניים תרמו תרומות חשובות לאסטרונומיה, כגון גילויו של השביט הייל-בופ בשנת 1995, השביט הרחוק ביותר שאי פעם התגלה על ידי חובבים, כשהאסטרונום טום בופ, עליו גם קרוי השביט, גילה אותו בעזרת הטלסקופ הדובסוני שהיה ברשותו.
במהלך 2008, כשהיה בן 92, החל מצבו הבריאותי של דובסון להידרדר. הוא חטף שבץ מוחי ממנו התקשה להתאושש, אך למרות זאת המשיך לקדם את תצפיות הרחוב, שכבר יצאו הרחק מגבולות ארה"ב והעניק הרצאות לכל מי שרק רצה להקשיב. ב-15 בינואר 2014, בגיל 98 מת ג'ון דובסון במרכז הרפואי פרובידנס סנט ג'וזף בבורבנק, הוליווד.
"לא חשוב כמה גדול הטלסקופ שלך או כמה טוב הוא בנוי, חשוב כמה אנשים עם קצת פחות מזל ממך זכו לצפות דרכו", נהג לומר. ועם מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם שצפו בזכותו אל מרחבי היקום, אפשר רק לעמוד נפעמים ולהוקיר תודה לנזיר האסטרונום שפתח לכולנו את החלון לשמיים.
מידע נוסף על האסטרונומים הגדולים, כוכבי השמיים, תופעות מעניינות, סיורי אסטרונומיה, כוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים, תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק שירת הכוכבים
