לא מדע בדיוני: ליצור קרחונים באופן מלאכותי
קבוצת מעצבים מציעה לייצר באופן מלאכותי קרחונים באוקיינוס. האם הרעיון היצירתי הזה אכן יכול לסייע במאבק במשבר האקלים, או שמדובר בפנטזיה חסרת סיכוי או אפילו מסוכנת לסביבה?
בחודש אוגוסט האחרון זכתה קבוצה של מעצבים אינדונזים בפרס השני בתחרות העיצוב הסביבתי הבינלאומית ASA עם רעיון שנשמע כמעט דמיוני: ליצור באופן מלאכותי קרחונים באוקיינוס. הרעיון שלהם התבסס על שיטה של התפלת מי הים, וחשיפתם לסביבה באופן שיהפוך אותם לקרחונים קטנים שיתווספו לקרח הקיים. ההיגיון העומד מאחורי הרעיון היצירתי הזה, הוא שנוכחות המלחים במים גורמת מורידה את נקודת הקיפאון ומים מתוקים יקפאו קצת יותר מהר ממי ים.
המעצבים הציעו להפחית באמצעות הקרחונים המלאכותיים שלהם את השפעת המסת הקרחונים באזור הארקטי (קרח ימי), שלמעשה איננה מעלה את מפלס פני הים, אך גורמת לעלייה בכמות הקרינה שסופגים מי הים מהשמש (שכן הקרח מחזיר חלק גדול מהקרינה שפוגעת בו וכאשר הוא אינו קיים קרני השמש חודרות למי הים ומחממות אותם) להתחממות מי הים (שמעלה במעט את מפלס הים בשל התרחבות המים כתוצאה מהחימום) ולהאצת תהליכי ההמסה של קרחונים נוספים ומהווה חלק מבעיה גלובלית כלכלית וסביבתית.
עוד כתבות בזווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
שובו של הפלסטיק צלילה חוזרת חמישים גוונים של זיהום
המיזם כולל צוללת ייעודית שתוכנס לאוקיינוס הארקטי, תכניס לתוכה כמות גדולה של מי ים ותייצר מים דלי מלחים. באמצעות הזרמת אוויר קר מסביב למים המתוקים הצוללת תיצור משושי קרח ותחבר אותם זה לזה ואל הקרחונים שכבר קיימים היום באזורים הארקטיים על מנת להרחיב את כיסוי הקרח. הרחבת שטחם של הקרחונים תיצור מצע לבן, בהיר יותר ממי האוקיינוס הכחולים. כאמור, כאשר המצע הוא לבן - חלק גדול יותר מקרני השמש מוחזר אל מחוץ לאטמוספרה ואינו מחמם את מי הים.
ההצעה התיאורטית של המעצבים האינדונזיים שייכת לתחום שנוי מאוד במחלוקת בתחום הסביבה: הנדסת אקלים. מושג זה מתייחס להתערבות אנושית בתהליכים סביבתיים, שמטרתה היא הפחתת והאטת שינוי האקלים. הנדסת האקלים היא נושא מאוד טעון שבחלק מהתחומים מתבסס על מודלים תיאורטיים ובאחרים על ניסויים בקנה מידה מקומי ומצומצם מאוד. נושא זה מטריד ויוצר מחלוקות בין מדענים, מקבלי החלטות, ואף אזרחים שאינם בקיאים כלל בתחום וחלקם אף עוסקים בקונספירציות חובקות עולם וחסרות שחר. עיקר הבעיה מבחינת המדענים, טמון בכך שההבנה שלנו בתהליכים האקלימיים ברמה הגלובלית היא כיום עדיין חלקית ביותר, ולכן תוצאות ההתערבות שכזו הן לא צפויות, ואף עלולות להיות הרות אסון אם יתבצעו בהיקף נרחב.
לשתול גיר בשמיים
לדבריו של פרופ' יואב יאיר, דיקן ביה"ס לקיימות המרכז הבינתחומי הרצליה, חוקר אטמוספירה וחלל, מתחלקת הנדסת האקלים לשתי שיטות עיקריות: "השיטה הראשונה נקראת SRM - ניסיון לנהל את שטף קרינת השמש שמגיעה לפני השטח. על ידי ניהול שכזה תתאפשר באופן תיאורטי הפחתה של הקרינה, ובכך תואט העלייה בטמפרטורות. השיטה השנייה נקראת SDR - הסרה פעילה של פחמן דו-חמצני. שתי השיטות מעלות חששות רבים. החל מפגיעה במערכות אקולוגיות, ועד ליצירת אפקט הפוך של גרימה לעלייה מסיבית בטמפרטורות ובכמות הפחמן הדן-חמצני. כך, עלולה הנדסת האקלים, אם תיושם להביא לשורה של בעיות בקנה מידה גלובלי".
על מנת להוריד את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, למשל, מציעים מדענים לייער באופן מסיבי אזורים שלמים בעולם. העצים שיישתלו, "ישאבו" כמויות משמעותיות של פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה על ידי תהליך הפוטוסינתזה, יקבעו אותו בתוך הביומסה הצמחית (עלים, גבעולים ובעיקר ענפים וגזעים), ויחזירו לאטמוספרה חמצן.
מחקר שמתקיים בימים אלה באוניברסיטת הרווארד מהווה אופציה לשימוש עתידי בהנדסת אקלים, בשיטת ה-SRM. "בפרויקט זה, מציעים המדענים שיטה שתוביל להפחתה של קרינת השמש המגיעות לפני השטח. בלונים ממולאים בחלקיקי קלציום קרבונט (המוכר לנו כאבן גיר) יעלו לסטרטוספרה, שכבת האטמוספרה שנמצאת בגובה של 10 עד 50 קילומטר, ושם ישוחרר הגיר. המדענים יעכבו אחרי התפזרות חלקיקי הגיר והצפי הוא שכתוצאה מכך תמנע חדירתה של חלק מהקרינה לפני השטח באותו אזור, כך שחלקה יוחזר אל מחוץ לאטמוספירה", מסביר פרופ' יאיר.
המחקר המוצע ילוו בפאנל של חוקרים מפקחים ואמור להתבצע בסקאלה מאוד מצומצמת, כאשר עיקר מטרתו תהיה הבנת ההשפעה פיזיקלית והכימית של פיזור חומר כזה המחזיר ומפזר את קרינת השמש. החוקרים מעוניינים לדעת האם החלקיקים ישקעו, כיצד הם יפזרו את האור ואיך יתפזרו בעצמם באזור הניסוי, וכד'. כמויות הגיר הייעודיות עבור הניסוי הן קטנטנות - כמאה גרם בלבד ולכן אין מדובר בכמות שיכולה לייצר השפעה משמעותית על שטחים נרחבים, אם בכלל.
נדמה, באופן לא מאוד מפתיע, שרעיון זה, שהוצע על ידי מדענים הוא ישים יותר מאשר הרעיון לייצור קרחונים באוקיינוס הארקטי, לא מעט משום שהרעיון לייצר קרחונים נהגה על ידי מעצבים מבלי שהתבצעו ניסויי מעבדה על מנת לבחון את סיכויי הצלחתו - בעוד שפיזור הגיר הוא מיזם מדעי, שנחקר לעומק ושהטכנולוגיה לביצועו כבר קיימת.
הרי געש להורדת הטמפרטורה
בנוסף, תופעות שמתרחשות בטבע באופן טבעי מראות תמונה חיובית לגבי ההשפעה הפוטנציאלית של החדרת חומרים כאלה על הורדת הטמפרטורות. "בעבר, הראו שהתפרצויות אלימות של הרי געש גורמות לתהליך דומה. פיזור החלקיקים באטמוספרה הגדיל את אפקט האלבדו - היכולת של מצע מסוים להחזיר קרינה לאטמוספרה ולמנוע את הגעתה לפני השטח", אומר יאיר. "השפעות ההתפרצויות הגעשיות יכולות להיות רחבות היקף".
התפרצות געשית אדירה שהתרחשה ב-1991 בפיליפינים גרמה לשחרור כ-15 מיליון טון של גופרית דו-חמצנית, שהגיעה לגובה של 20 קילומטר מעל פני השטח. לתופעת הטבע הקיצונית הזאת היה אפקט חיובי: חלקיקים אלה התפזרו במהירות שכבת הסטרטוספרה (המשתרעת על השטח שנמצא בין 10 ק"מ ועד 50 קילומטר מפני השטח) - ומשום שבשכבה זו אין סופות גשמים כמו בשכבת האטמוספירה התחתונה, עברו כמה שנים עד שהחלקיקים הוסרו מהסטרטוספרה. בכל התקופה בה הם נמצאו בשכבה זו, הם היוו מעין חסם לקרינת השמש וכך הביאו להורדת הטמפרטורה הגלובלית.
מדענים בדקו אפשרות לשחזר את התופעה הזאת באמצעות פיזור הגיר בסטרטוספרה. אולם, על אף ששיטה זו היא יישומית ונבדקה במגוון שיטות במעבדה, היא עלולה להיות לא צפויה בשטח.
יאיר, וכמוהו גם מדענים רבים נוספים, מביע חשש רב מיישום של פתרונות אקלימיים הנדסיים. "אני מקווה שמנהיגי העולם יבינו את חומרת המצב ויובילו לחקיקה שתפחית את השפעתם השלילית של תעשיות וסקטורים שונים על שינוי האקלים (תוך צמצום דרמטי בפליטות גזי החממה שלהם, נ.ר.)", הוא אומר. "למרות זאת, יתכן שנגיע למצב קיצון, שבו לא תהיה ברירה אלא להשתמש באמצעים דרסטיים ומסוכנים כהנדסת אקלים. במקרה כזה, יהיה הכרח לפעול בצורה שיטתית, ולבדוק פתרונות הנדסיים, הן ברמה הלוקלית והן ברמה הגלובלית בטרם יעשה בהם שימוש".
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".
לפנייה לכתב/ת 
