מי שעומד מלפניי מאחוריי ומצדדיי - הוא החולדה

אניקה ריינהולד (Reinhold) ישבה מאחורי אחת הקופסאות שבחדר, משתדלת להיות בשקט ככל האפשר. למרות זאת, לא לקח הרבה זמן עד שחברה למשחק המחבואים מצא אותה, קופץ בשמחה להצלחתו. מאוחר יותר הם יתחלפו: הוא יתחבא, וריינהולד תחפש אחריו.

עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :

המספרים של הטבע

זהב נגד סרטן הערמונית

כל זה נשמע כמו אירוע רגיל למדי, שמתרחש כל יום באלפי מקומות בעולם – אלא שריינהולד אינה ילדה בת שש אלא תלמידת מחקר, וחבריה למשחק המחבואים הם חולדות. ריינהולד ועמיתיה, מאוניברסיטת הומבולדט בברלין, לימדו חמש חולדות לשחק במחבואים, כדי לחקור את התנהגות המשחק של בעלי החיים ואת המערכת העצבית שעומדת בבסיסה.

משחק ילדים הדורש יכולות קוגנטיביות לא מבוטלות. חולדה משחקת מחבואים(צילום: מעבדת המחקר, אוניברסיטת הומבולדט)

החוקרים לא תגמלו את החולדות באוכל או במשקה ממותק, כנהוג במחקרים רבים. הפעם התגמול על התנהגות רצויה היה דגדוג של החולדה. חולדות צעירות אוהבות מאוד שמדגדגים אותן, ומשמיעות קריאות על-קוליות שככל הנראה משמשות כצחוק. בתחילה עמדה ריינהולד במרכז החדר ודגדגה את החולדות כל פעם שניגשו אליה, אחר כך החלה להתחבא חלקית (כשרק חלק מגופה נראה לעיני החולדות, בהמשך התחבאה באופן מלא מול עיני החולדות, ולבסוף התחבאה בזמן שהחולדות היו סגורות בקופסה. כך למדו החולדות צעד אחר צעד איך לחפש אחר ריינהולד. בצורה דומה היא גם לימדה אותן להתחבא, והן קיבלו פרס – דגדוג – כשיצאו מהקופסה, כשעברו לאזור אחר, כשנשארו ליד מקום מחבוא, ולבסוף כשהתחבאו ממש.

אהבת המשחק

כך נראה הניסוי 

בדרך כלל אנחנו לא מוצאים מושגים כמו "כיף" או "הנאה" במחקרים מדעיים. ייחוס רגשות שכאלו לבעלי חיים נחשב לאנתרופומוֹרְפִיוּת – כלומר תפיסה של בעלי החיים כבני אדם או כבעלי תכונות אנושיות שלמעשה הם אינם ניחנים בהן. ואמנם, חוקרים צריכים להיות אובייקטיבים כאשר הם מתארים התנהגות של חיות, שאינן יכולות לדווח על מה שהן מרגישות, ולהיזהר שלא ללכת שבי אחר תפיסות אנתרופומורפיות כאשר אין להן אחיזה במציאות. עם זאת, כפי שאמר אחד החוקרים החתומים על המאמר, חואן סַאנְגִינֶטִי-שֶק (Sanguinetti-Scheck), בראיון לכתב העת האטלנטיק, "חשוב גם לא להיות אטום לחלוטין, ולא להתעלם מהעובדה שאנו חולקים תכונות רבות עם בעלי החיים".

לא רק משחק ילדים

מחבואים הוא אולי משחק ילדים, אבל הוא דורש יכולות קוגניטיביות לא מבוטלות - מקבלת החלטות כמו היכן להתחבא והיכן לחפש, ועד להבנה של מה השחקן האחר יכול לראות, והיכן סביר שהוא יתחבא או יחפש. החוקרים מקווים שהחולדות המשחקות יעזרו להם להתחקות אחר התהליכים העצביים שבבסיס ההתנהגויות האלו, ורבות אחרות. "יש הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד בעזרת מחבואים", אמר סאנגינטי-שק.

ד"ר יונת אשחר, כתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי