מחקר: דבורים מוותרות על שינה כדי לטפל בזחלים
חוקרים מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית מצאו כי הדבורים המטפלות מתעדפות טיפול בגלמים, זחלים ותחזוק הכוורת על פני שינה. פרופ' גיא בלוך, מוביל המחקר, אמר: "זו הראייה הראשונה לאיבוד שינה לצורך טיפול בצאצאים בחרקים"
הורים טריים לרוב מתלוננים על היבט עיקרי אחד בהורות החדשה - מחסור בשעות שינה. עכשיו מתברר שהם לא לבד. מחקר חדש של פרופ' גיא בלוך וד"ר משה נגרי ושותפיהם מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, מגלה כי גם דבורים מוותרות על עד 80% משעות השינה שלהן, בזמן שהן מטפלות בצאצאי הכוורת. המחקר פורסם הערב (יום ה') ב-Current Biology.
שינה מהווה את אחת מהחידות המדעיות הלא פתורות והמרתקות ביותר. בזמן השינה בעל החיים פגיע לטריפה והוא מוותר על פעילויות חיוניות כגון מציאת מזון והיתרבות. למרות שאנחנו חווים מדי יום את הצורך בשינה, עדין לא ידוע מדוע בני אדם ובעלי חיים אחרים צריכים לישון ומדוע ישנם הבדלים כה גדולים בין זמן השינה של מיני בעלי חיים שונים או אפילו פרטים שונים בני אותו המין.
בשנים האחרונות נמצא שגם חרקים וחסרי חוליות אחרים ישנים, בדומה לבני אדם ויונקים אחרים. במושבות דבורי בומבוס האדמה, דבורים "עמלות" ("פועלות") הן המטפלות העיקריות בצאצאים של אמן המלכה, משלב הביצה, דרך הזחל והגולם - עד הפיכתן לדבורים בוגרות.
על מנת לבדוק האם הטיפול בצאצאים משנה את שגרת יומן של הדבורים, החוקרים ערכו השוואה בין דבורים שמטפלות בצאצאים לבין דבורים שאינן מטפלות בצאצאים באמצעות צילום וידאו רציף של פעילות דבורים במושבות ומערכת אוטומטית לניטור התנהגות. הצוות עקב אחר סדר יומן של דבורים שמטפלות בצאצאים ושל דבורים שאינן מטפלות בצאצאים במשך מספר ימים רצופים.
מהנתונים שנאספו, נמצא שהטיפול בזחלים ובגלמים בוצע על חשבון זמן השינה של הדבורים הבוגרות. דבורים שטיפלו בזחלים או גלמים ישנו עד 80% פחות מאחיותיהן שלא טיפלו. בניגוד לאופן הטיפול בזחלים, הדבורים המטפלות לא צריכות להזין את הגלמים, אך יש צורך לדגור עליהם. לצורך כך, הדבורים המטפלות מעלות את חום גופן ונצמדות באקט שדומה לחיבוק לגלמים והזחלים הצעירים. בנוסף, נוכחות הגולם גרמה לדבורים המטפלות להשקיע מזמנן לתחזוק הכוורת ולבנות תאי שעווה, בדומה למלכות שמייסדות מושבה חדשה, כך שזמן השינה שהן איבדו לא בהכרח מושקע רק בטיפול.
פרופ' בלוך הסביר: "הנתונים שלנו מראים שטיפול בצאצאים מוביל לא רק לשינויים התנהגותיים רבים בדבורים, אלא גם לשינויים פיסיולוגיים. זה כולל שינויים בשעון הביולוגי ובהפרשת שעווה. למעשה, הדבורים שמטפלות בצאצאי המלכה מראות פיסיולוגיה 'אימהית' למרות שאינן מתרבות בעצמן. אנחנו עדיין לא יודעים אם שנתן המופחתת של הדבורים המטפלות פוגעת בבריאותן".
זאת ועוד, צוות החוקרים מצא שגם הנוכחות של פקעות מהן הוצא הגולם, מספיקה על מנת לשנות את הרגלי השינה והעבודה של המטפלות. בנוכחות פקעות ריקות הדבורים ישנו משמעותית פחות מדבורים שלא מטפלות בקבוצת צאצאים כלל, אבל בחלוף הימים השפעת הפקעות דעכה וזמן השינה המצטבר של הדבורים התארך בהדרגה. החוקרים מציעים שהגלמים שבתוך הפקעות מפרישים אותות כימיים שהשפעתן על שינה פחתה עם הזמן.
פרופ' בלוך טוען שזו הראייה הראשונה לאיבוד שינה בגלל טיפול בצאצאים בחרקים, אך הוא לא יהיה מופתע לראות דפוסים דומים גם אצל חרקים חברתיים אחרים, כגון צרעות או מינים של נמלים.
"למרות שבעבר רוב המחקר של שינה התמקד בצורך בשינה ובנזקים שבחוסר שינה במספר מצומצם של חיות מעבדה (כגון עכברים וחולדות), המחקר שלנו מצטרף למחקרים חדשים בציפורים, דגים, ויונקים אשר יחדיו מלמדים שלבעלי חיים בטבע יש גמישות רבה בבקרה על השינה ושבתנאים מסוימים הם מסוגלים לתפקד היטב גם עם שעות שינה מועטות בלבד", סיכם פרופ' בלוך.
למחקר המלא
לפנייה לכתב/ת 
