מת האדם הראשון שריחף בחלל
אלכסיי ליאונוב, האדם הראשון שביצע הליכת חלל ב-1965, הלך לעולמו במוסקבה והוא בן 85. בברית המועצות תכננו לשלוח אותו לירח, אך התוכנית נגנזה לאחר שארמסטרונג ואולדרין דרכו על אדמת הירח ביולי 1969
הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב, האדם הראשון שביצע הליכת חלל, הלך היום (ו') לעולמו במוסקבה והוא בן 85. כך מסרה סוכנות החלל הרוסית, שלא פירטה מהן נסיבות מותו.
ליאונוב שוגר לחלל במרץ 1965 בחללית ווסחוד-2 יחד עם הקוסמונאוט פאבל בליאייב, שהיה מפקד המשימה. ב-18 במרץ ליאונוב עשה היסטוריה כשהפך לאדם הראשון שיוצא מחללית ולמעשה מרחף בחלל.
ליאונוב, שלו הייתה הזו הטיסה הראשונה לחלל, גדל בכפר נידח בסיביר, השמיני מתשעת ילדיהם שהגיעו לבגרות של אב חשמלאי וכורה ואם עקרת בית. כמו כל בני גילו, ליאונוב התבגר אל תקופת מלחמת העולם השנייה שלוותה בעוני, רעב ומחסור. למרות התנאים, מגיל צעיר מאוד הוא התמסר לתחביבו – ציור, וסיפר לימים שידע לצייר עוד לפני שידע לקרוא. כשהתבגר, המסלול הטבעי מבחינתו היה בית ספר לאמנות וקריירה בתחום, אבל בעקבות אחיו, שהיה מכונאי מטוסים בחיל האוויר, החל להתעניין גם בתחום הטיסה. "קרוב לוודאי שהייתי הופך לאמן אלמלא שבו את לבי הצבעים המרהיבים של השמיים, ורציתי להיות קרוב אליהם".
ליאונוב התגלה עד מהרה כטייס מצטיין, וב-1957 סיים את המסלול המפרך של לימודי טיסה ותואר אקדמי. לאחר אימון מתקדם הוצב במזרח גרמניה, שם שירתו הטייסים המצטיינים ביותר של ברית המועצות בנקודת החיכוך עם כוחות ברית נאט"ו. אבל הוא לא הספיק לשרת זמן רב בתפקיד, משום שב-1960 נבחר לאחד מעשרים הטייסים המיועדים לטיסות חלל. דווקא בהכשרת טייסי החלל, הקוסמונאוטים, ליאונוב לא הצטיין כמו בהטסת מטוסים. הוא כמעט נכשל במבחן הצנטריפוגה, ורק לאחר ששכנע את הבוחנים לתת לו עוד הזדמנות, הצליח להתמודד עם הסחרור המהיר ולעמוד בקושי בדרישות.
בכתבה של איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, נכתב כי שני הקוסמונאוטים סגרו את החליפות, וליאונוב התחבר לתרמיל גדול שנשא אספקת חמצן ומערכות תומכות חיים. לאחר שהמנעל החיצוני נופח והתמלא חמצן, עבר ליאונוב לתוכו ומפקדו נעל מאחוריו את הצוהר. הוא פתח את הצוהר החיצוני, התקין מעליו מצלמת וידאו לתעד את האירוע, והוציא את ראשו וכתפיו אל החלל. כעבור שניות אחדות דחף עצמו החוצה, כשהוא מחובר לכבל בטיחות באורך 5.5 מטרים. "הייתה דרושה דחיפה קלה מאוד כדי לצאת, והרגשתי כאילו דחפתי את החללית הרחק מאחוריי", סיפר לימים למחברי הספר Into the Silent Sea.
ליאונוב התפעל מאוד מהנוף שנשקף אליו: כדור הארץ הבוהק, השמיים השחורים ואפילו החללית שזהרה בצבעים מרהיבים על רקע החלל. הוא לא חש אימה, סיפר לימים, אלא כמו בחלום. עם זאת, הוא החל לחוש גם באתגרים שבריחוף בחלל: חוסר היכולת לשלוט בתנועות המתבצעות בריק, הקושי להתמצא בסביבה, אור השמש המסנוור מאוד גם מבעד למגן הקסדה הכהה, ובעיקר – החם מאוד. "ידעתי שהתנאים יהיו קשים ואני עלול למות אם החליפה לא תהיה אטומה", סיפר ליאונוב בראיון ל"קול ישראל" בעת ביקורו בישראל לפני כמה שנים. "תיארתי לעצמי שבכיוון השמש אחוש טמפרטורה של 150 מעלות ובצל הטמפרטורה תהיה מינוס 140. לא יכולתי להעריך מה יהיה".
אתגר נוסף שאיש לא צפה מראש היה עד כמה לחץ האוויר בחליפה יגביל את ליאונוב. נוכח הריק שבחוץ התנפחה החליפה כמו בלון קשיח, כך שהקוסמונאוט ריחף בתוכה יותר מאשר לבש אותה. הוא היה יכול לכופף את גפיו בצורה מוגבלת בלבד, וכשרצה לתעד את הליכת החלל במצלמת הסטילס שהייתה מחוברת לחזהו - גילה שאינו יכול להגיע אליה.
עשר הדקות שהוקצו לריחוף חלפו במהירות, וכשהגיע הזמן לחזור לחללית, נחרד ליאונוב לגלות שהוא אינו יכול לעשות זאת. הפתח של מנעל האוויר היה צר מדי בשביל החליפה התפוחה, וכל מאמציו לדחוף את רגליו דרך הפתח עלו בתוהו. הוא החליט לנסות לחרוג מתכנית המשימה, ולהיכנס הפוך - עם הראש קדימה - אך גם זה לא הצליח. נסיונות הכניסה דרשו מאמץ גופני רב - הדופק שלו דהר, חום הגוף עלה והזיעה צרבה את עיניו וטשטשה את ראייתו. עד מהרה הוא הבין שאין מוצא, חוץ משחרור לחץ מהחליפה באמצעות וסת חיצוני. הוא שחרר את הלחץ עד לרמה המינימלית שנקבעה בנהלי המשימה - אך עדיין לא הצליח להיכנס. ליאונוב התשוש החליט שאין לו ברירה, ושחרר את הלחץ לרמה מסוכנת. רק אך הצליח לתחוב עצמו דרך הפתח ולסגור את הצוהר, כדי לאפשר לבליאייב להזרים שוב חמצן אל תוך המנעל.
ליאונוב היה אחד הקוסמונאוטים הבכירים של ברית המועצות, והחל להתאמן על טיסה לירח. אבל לאחר שהאדריכל הראשי של תוכנית החלל הסובייטית, סרגיי קורוליוב, הלך לעולמו ב-1966, התקשו הרוסים להוציא לפועל את התוכניות. המשימות לירח נדחו שוב ושוב בשל קשיי תקציב, תכנון לקוי ובעיות נוספות. ב-1968 שיגרו האמריקנים חללית מאוישת ראשונה לטיסה סביב הירח, וביולי 1969 כבר הצליחו להנחית בני אדם על הירח. בעקבות זאת זנחה ברית המועצות את הטיסות המאוישות לירח, ושנים של אימונים ירדו לטמיון.
בהמשך קיבל ליאונוב את הפיקוד על צוות שהיה אמור לאייש בפעם הראשונה את תחנת החלל "סליוט" ב-1971. ואולם, ימים אחדים לפני המשימה הוחלט להחליף את הצוות, עקב חשש כי אחד מאנשיו נדבק בשחפת והדביק את עמיתיו. שלושת מחליפיהם סיימו בהצלחה את המשימה ההיסטורית בתחנת החלל הראשונה, אך בשובם לכדור הארץ אבד לחץ האוויר בחללית ושלושתם נספו. ליאונוב זכה לשוב לחלל רק ב-1975, במשימת "אפולו-סויוז", שבה חברו חללית אמריקנית וחללית רוסית בעיצומה של המלחמה הקרה.
אחרי משימה זו ליאונוב לא טס לחלל שוב, אבל מונה לסגן מנהל מרכז הקוסמונאוטים והתקדם לדרגת גנרל. לאחר התפרקות ברית המועצות נכנס גם לעולם העסקים ושימש סגן נשיא של בנק גדול במוסקבה. הוא המשיך להיות פעיל בנושאי חלל, והיה שותף לכתיבת ספרים ותסריטים. כמו כן, הוא המשיך לצייר, ורבים מציוריו עוסקים בנושאי חלל.
לפנייה לכתב/ת 
