"העתיד של כולנו בסכנה והממשלה לא מתייחסת"

"שיקרתם לנו, הענקתם לנו תקווה כוזבת. אמרתם לנו שהעתיד הוא דבר שיש לייחל לו, אבל בעוד כעשר שנים נהיה במצב שבו נפעיל תגובת שרשרת בלתי הפיכה שתוביל קרוב לוודאי לסופה של הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה". כך, בכמה נאומים שהרעידו לבבות, הפכה גרטה טונברג, נערה שבדית בת 16, לסמל המאבק בהתחממות הגלובלית. אולי בלי להתכוון הצליחה טונברג, בתמימות שלה ובמסרים הנוקבים, להפעיל תגובת שרשרת שסוחפת אחריה בשבועות האחרונים מיליוני בני נוער בכל העולם שהצטרפו למאבק שהיא מנהלת בסכנות משבר האקלים.

גם בישראל החלו להתארגן קבוצות בני נוער באמצעות הרשתות החברתיות ולהוביל מחאה נגד אוזלת היד של הממשלה בטיפול בפליטות גזי חממה מזהמים. "אם אין לעולם עתיד - אין סיבה להיות תלמיד", הם אומרים במה שהפך למעין סלוגן של המחאה שהולכת וצוברת תאוצה.

"לפעמים כשאני בשיעור בבית הספר, אני נזכרת שהעתיד שלנו בסכנה וזה מלחיץ אותי, אני מודאגת". כך מספרת בכנות של נערה בת 13.5 בלבד ליבי יובל-מבורנג מחיפה, פעילה בשלוחה הישראלית של מחאת האקלים הבינלאומית, רגע אחרי עוד מחאה שלה ושל בני גילה, שבה שכבו על הקרקע במשך דקות ארוכות בכיכר הבימה בתל אביב והעמידו פני מתים.

בשבועות האחרונים השתתפו אלפי תלמידים ישראלים במחאה העולמית שמובילה טונברג, שהפכה לסמל כשוויתרה בקיץ האחרון על טיסה נוחה ומזהמת וחצתה את האוקיינוס האטלנטי מבריטניה בספינה קטנה - שהופעלה על ידי אנרגיה סולארית ומפרשים - כדי להגיע לוועידת פסגת האקלים של האומות המאוחדות בניו יורק מבלי לפלוט גזי חממה. המטרה הייתה להציג אג'נדה ברורה: העתיד של כדור הארץ בסכנה.

מיליוני בני הנוער, שנושאים עיניהם אל הצעירה הנמצאת על הרצף האוטיסטי, חוששים עד כאב לעתיד שעל פי דוחות של ה-IPPC (הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם) צפוי לדפוק על דלתנו בעוד כ־10 שנים. בעשורים האחרונים הטמפרטורה הממוצעת בעולם מטפסת. מאז תחילת המאה ה-20‬ נוספה לה כמעלה שלמה, וקצב העלייה גובר ככל שהעולם הפך למתועש. ארבע השנים האחרונות היו החמות ביותר מאז החל הרישום בשיטה המודרנית, והתחזיות הן שעד סוף המאה ה־‭,21‬ עלולה הטמפרטורה העולמית להוסיף 4-2 ‬מעלות. הדבר מגביר את הסבירות למצבי מזג אוויר קיצוניים, כגון שיטפונות, גלי חום ושריפות.

מימין לשמאל: עלמה פמגרין, מור כץ, ליבי יובל -מבורנג ותם בן סיני(צילום: דנה קופל)

הקונצנזוס המדעי בעולם הוא שההתחממות נובעת מהתגברות של "אפקט החממה". אנרגיית קרני השמש המגיעה לכדור הארץ נבלעת באוקיינוס ובקרקע, וחלקה נפלט בחזרה לאטמוספירה. התהליך מביא חום ואור, ובלעדיו הטמפרטורה הייתה מאוד נמוכה ולא בטוח שניתן היה לחיות כאן. אלא שהמהפכה התעשייתית הגבירה פליטות גזים, ובראשם פחמן דו חמצני, ואפקט החממה יצא מאיזון - פחות חום נפלט בחזרה לאטמוספירה, מה שמביא לעלייה בטמפרטורה על כוכב הלכת שלנו. התחזיות שחורות: החל מהצפות באזורים שבהם גרים מאות מיליונים, עליית גובה פני הים, עליית טמפרטורת מי הים שתביא להכחדת חלק מהחיים בו, והתפתחות של משבר חקלאות ומזון יחד עם היכחדות של צמחים ובעלי חיים.

מי שחרדים מפני העתיד הזה הם אלה שצפויים לחיות בעולם החדש והחם - בני הנוער. "לפני כשנה שמעתי על המחאה ותחילה לא הבנתי על מה מוחים - הרי בישראל המשרד להגנת הסביבה דואג לנושא הסביבה. אז התחלתי להתעניין יותר ויותר והבנתי שלא מתייחסים למשבר האקלים. מאז אני פעילה כי זה ממש מלחיץ אותי - מדובר בעתיד שלי ושל כולם", משתפת יובל מבורנג. "במסגרת המחאה אנחנו מנסים לעורר את המודעות למצב שבו מקבלי ההחלטות, שאמורים לדאוג למדינה גם בנושא האקלים, לא עושים שום דבר בנושא. אנחנו רוצים שיכריזו על מצב חירום אקלימי".

מישראל לברלין ובחזרה

מחאת הנוער לעצירת משבר האקלים מובלת על ידי תלמידים, ששובתים במחאה על מה שהם מגדירים "אי ההתמודדות של הממשלות ונבחרי הציבור עם משבר האקלים שמאיים על עתיד האנושות, ובמטרה להניע אותם לשינוי גישה ולנקיטת הפעולות ההכרחיות". לא מדובר בתנועה אלימה, ומה שיותר מעניין הוא שבמחאה ובהפגנות משתתפים תלמידים מכל הארץ, מכל הדתות ובכל הגילאים, וכולם שווים ובעלי השפעה זהה ופועלים במטרה ליצור שינוי באכיפה ובחקיקה.

"אנו פועלים למען הבטחת העתיד של הדור שלנו, שיישא בנזקים של משבר האקלים שהדורות הקודמים לנו יצרו, ושיפגע בחיינו באופן בלתי הפיך ויהרוס כל סיכוי לעתיד בטוח", הם אומרים ויוצאים גם לרחובות. לפני שבועיים הפגינו ברחבי הארץ למעלה מ-2,000 בני נוער במחאה שנשאה את השם "תלמידים למען האקלים" - כשאליהם הצטרפו גם ארגוני סביבה וארגוני עובדים. שבוע קודם לכן נערכו הפגנות ענק בכ-150 מדינות בהשתתפות כ־4 מיליון בני אדם, רובם תלמידים ובני נוער.

גרטה טונברג בהפגנה שבה השתתפו חצי מיליון בני אדם במונטריאול(צילום: רויטרס)

יובל-מבורנג, שכבר השתתפה בכמה וכמה מחאות מקומיות, הגיעה עד ברלין כדי להביע סולידריות. "גיליתי שם שיש המון אנשים שמודעים למצב, והמחאה בגרמניה ענקית. זה שונה מישראל, כי אני מדברת על זה עם חברים שלי והם לא כל כך מבינים שאנחנו בנקודת אל־חזור. מרגיש לי שכאן ממש מסתירים את זה מאיתנו, והמטרה שלנו היא להגביר את המודעות", היא אומרת.

תרחיש אימים גם אצלנו

על פי דוחות עדכניים של ה־IPPC העולם מתחמם בקצב מואץ משהעריכו המדענים, וחלון ההזדמנויות לתיקון המצב הולך ונסגר. בארגון אדם טבע ודין מזהירים כי יותר מתמיד ברור שעל ממשלות העולם לפעול באופן משמעותי עכשיו, כדי להגביל את שינוי האקלים ולהבטיח עולם שניתן להמשיך ולחיות בו באופן ראוי.

בקרב בני הנוער התחושות קשות. "לפני יותר משנה ראיתי כתבה בטלוויזיה על משבר האקלים, עוד לפני שגרטה תונברג נכנסה לתמונה. זה נשמע נורא ונראה נורא והיה ממש מפחיד. נכנסתי לאינטרנט כי עניין אותי לדעת מה אפשר לעשות, והופתעתי לגלות שאין כמעט שום דבר על זה - ציפיתי למצוא תוצאות ותוכניות ממשלתיות אבל לא הייתה בעברית כמעט שום תוצאה על משבר האקלים", מספר תם בן-סיני (15) מכפר אוריה, המשתייך לגרעין המוביל של המחאה ועומד בראש צוות הדיגיטל שלה. לפני שבועיים השתתף באסיפת מנהלי בתי ספר במחוז ירושלים והציג את הדרישות של משתתפי המחאה להעלאת המודעות בנושא - בין היתר, להכריז על מצב חירום אקלימי בבתי הספר ולפתח טכנולוגיות למניעת המשבר.

"אני משתדל להשתתף ברוב המחאות", ממשיך בן-סיני, שמנהיג את המחאות בירושלים. הראייה העתידית שלו מעוררת השתאות. "אני דואג לילדים שלי, לעתיד, לעולם שבו הילדים שלי יחיו בו", הוא משתף. "אם היום אני יכול ללכת לים ולעשות דברים, אני מפחד פחד מוות שלא תהיה להם ילדות נורמלית, כי לפי תחזיות המדענים בעוד עשר שנים נגיע לנקודת אל־חזור אקלימית - זה אומר שאחריה לא יהיה לנו מה לעשות עם ההתחממות הגלובלית, הטמפרטורות יעלו, הקרחונים יימסו, מפלס הים יעלה, הערים יוצפו".

(צילום: מוטי קמחי)

תרחיש האימים הזה אינו מדלג על ישראל. "דווקא בגלל שאנחנו מדינה עם אקלים חם, הפחד הוא שהמציאות כאן הולכת להיות קטסטרופה קשה", הוא ממשיך, "זה אומר בקיץ 50 מעלות ובימים של החורף לא נגיע בחיים לטמפרטורות כמו היום של 12־10 מעלות. כבר עכשיו החורף נהיה חם. אנחנו חוששים משרשרת אירועים שלאט־לאט תאיים על החיים שלנו, ובמיוחד במדינת ישראל. אנחנו לא המצאנו את זה, יש על זה מאות מחקרים בינלאומיים מכל העולם".

"משבר שחייבים לטפל בו עכשיו" 

"מפחיד שהעתיד של כולנו בסכנה. הממשלה לא מתייחסת לנושא, המודעות בישראל לגבי משבר האקלים לא גדולה, ואני חושבת שצריך להבין שזה משהו שחייבים לטפל בו עכשיו, זה משבר דחוף", מסכימה עלמה פומגרין מתל־אביב. פומגרין, רק בת 13, כבר פעילה במחאת האקלים ולקחה חלק במספר הפגנות. בבית היא משתדלת להפחית את השימוש בפלסטיק, אבל מבינה שמדובר בנושא גדול הרבה יותר ממנה. "כשאני מסתכלת על הטבע, אני רואה חיות נכחדות, ים מזוהם, יערות נשרפים. ברגע ששמעתי על תנועת המחאה, ידעתי שאני רוצה להצטרף כדי לעזור לפתור את המשבר", היא מספרת.

דרך נוספת לפעול היא באמצעות בתי המשפט. על פי נתוני אדם טבע ודין, בשנים האחרונות יותר ויותר גורמים פונים לבתי משפט ברחבי העולם במטרה לקבל סעד בסוגיות אקלים. את סוגי ההליכים ניתן לחלק לשניים: הליכים נגד ממשלות שמוגשים על ידי ארגונים במטרה לחייב את המדינה לפעול בנושא האקלים, והליכים נגד חברות. חלק מההליכים מתמקדים באימוץ ויישום תוכניות הולמות להפחתה משמעותית של פליטת גזי חממה; אחרים מתמקדים בחובה של המדינות לפעול להסתגלות לשינויי האקלים שכבר מתרחשים או שצפויים בקרוב. דוגמא לכך היא תביעה שהגישו בני נוער נגד ממשלת ארה"ב עוד ב־2015, בטענה שבפעולות אקטיביות ובמדיניות שלה תורמת המעצמה הגדולה בעולם לשינוי אקלים ומביאה לפליטה משמעותית של גזי חממה. בכך, טוענים בעתירה, "היא פוגעת בזכותם של הדורות הבאים לסביבה ראויה, לחיים ולחופש".

(צילום: מוטי קמחי)

מיקה מור (16) מקריית-אונו בטוחה שמחאת האקלים תעזור לעורר את המודעות למשבר - אבל בכלל לא בטוחה שזה יקרה בישראל. "ממשלות ברחבי העולם כבר מקדמות חוקים ירוקים חדשים שיסייעו בהפחתת פליטת גזי חממה או ייצור אנרגיה מתחדשת - זה תהליך ארוך, אבל בישראל הפוליטיקאים לא ממש מייחסים לנושא הזה חשיבות, אולי בגלל שהם עסוקים בבעיות ביטחוניות. אין למשבר מספיק תנופה בארץ, אבל מצד שני - עובדה שהמחאות שלנו כן גרמו לפחות לשתי מפלגות להתייחס לנושא".

מור כץ, בן 16.5 מכפר סירקין, מספר שחיפש איך להשפיע עד שנתקל בקבוצת המחאה ברשתות החברתיות. "לנו כתלמידים יש את הכוח להשפיע. מאוד חשוב לדעת מה קורה במדינה שלך ומה קורה בעולם וחשוב להיות מעורב, ובמשך המון זמן לא היה לי מושג איך להשפיע. ראיתי דברים והתעצבנתי, ולא ידעתי איך לקדם אותם. ואז נתקלתי בקבוצה של בני נוער שאכפת להם ממטרה מסוימת והם מגויסים - וזה מדהים. כרגע נראה שהמדינה נמצאת בחוסר פעולה, לכן צריך להכריז על משבר האקלים כמשבר לאומי. יש ארגונים שטוענים כי מדובר בסכנה קיומית, וזה אבסורד שהתחושה היא שהפוליטיקאים שאמורים לשמור עלינו לא דואגים לציבור אלא רק לכיסא".

לדבריו, "אנחנו כבני נוער לוקחים את האחריות הזאת על העתיד שלנו, בידיעה שאם אנחנו לא נעשה את זה - אף אחד לא ידאג לנו, ולצערנו זה המצב". כץ גם מציג רשימת דרישות מפורטת: "100% אנרגיה מתחדשת עד 2050, הפחתת פליטת גזי החממה בדגש על התעשייה ותעשיית הבשר למאכל הכרזה על מצב חירום והוראת תוכנית לימודים מעמיקה על משבר האקלים בכיתות א'־י"ב כדי לחנך את הדור הבא לנושא. לא המצאנו את זה - אלה דברים שהאו"ם אומר שצריך לעשות, זה מגובה בקהילה הבינלאומית".

"אני גדלתי על ערכים לפיהם חשוב למחזר, לחסוך באור ובמים. זה חשוב לי, אבל זה לא מספיק: הדרישות שלנו הן מהממשלה. הלחץ הציבורי כבר עובד וגרר הכרה בשוודיה ובאנגליה", הוא אומר. אבל למרות כל הקשיים הוא עדיין שומר על אופטימיות. "קשה להפוך את המחאה למעשים יומיומיים, אבל גם בזה טמון הכוח שלנו. זה אולי נשמע נאיבי כי זה שינוי גדול, אבל אני רואה כיצד תנועת המחאה גדלה בעולם וגם בארץ, ואני רואה את המחויבות של בני הנוער. זה מרשים אותי ואני מאמין שיהיה שינוי".