מה בוער? זה הזמן לפעול למען כדור הארץ
פסגות בינלאומיות - כמו ועידת האקלים שתיפתח בשבוע הקרוב במדריד - הן חשובות, וללא פעולה ממוסדת ומשותפת של מדינות וגופים כלכליים אי אפשר יהיה
ביום שני הקרוב תיפתח במדריד ועידת האקלים ה-25 של האו"ם. הוועידה תפגיש, כבכל שנה, מנהיגים ומומחים מכל העולם, כשמטרה אחת עומדת על השולחן: להילחם בהתחממות הגלובלית, אך בעיקר להילחם בזמן.
השנה, יותר מתמיד, יש דחיפות רבה להתקדם לקראת יעדים מרחיקי לכת של הפחתת פליטות גזי חממה, ולהכין תוכניות פעולה ישימות. זאת, נוכח הערכות המדענים שנותר רק חלון זמנים קצר של כעשור לפעולה, לצד העובדה הפשוטה שמרבית המדינות לא עמדו עד כה ביעדים שהציבו בעבר.
ואם אתם שואלים: מה בוער?
זה לא רק האמזונס, שבער בקיץ האחרון והביא לשיח בינלאומי נרחב בנוגע להתחממות הגלובלית, ולשיא של מודעות לנושא. אמנם מדובר היה בעיקר בהצתה מכוונת של שטחים לטובת חקלאות ולא בשריפות טבעיות, אבל המספרים הרשמיים שפורסמו בברזיל הראו שעוד לפני כן, בין אוגוסט 2017 ליולי 2018, נשרפו או נכרתו לא פחות מ-9,672 קמ"ר של יערות גשם, בשטח הגדול משטחה של קפריסין. והבעיה העיקרית בשריפות הללו, מעבר לפגיעה במגוון הביולוגי היחודי במקום, היא שעצים סופחים מהאטמוספירה באופן טבעי פחמן דו חמצני, שהוא גז חממה, ופולטים חמצן.
אלו גם לא השריפות בקליפורניה, שבין אם התחילו כתוצאה מנפילה של כבלי חשמל ובין אם מסיבות אחרות, הואצו והתפשטו כתוצאה מתקופת הקיץ החמה והיבשה שהתארכה שם
השנה, כמו גם עקב רוחות הסתיו העזות, שהתעצמו.
לא מדובר גם רק בשריפות באוסטרליה, שגרמו לפגיעה בדובי קואלה. גם לא בטמפרטורות השיא שנמדדו רק בקיץ האחרון, ברחבי אירופה ואחר כך ביפן, או בקרחונים בגרינלנד שנמסו בהיקף חסר תקדים. ואפילו לא בהצפה הגדולה שחוותה העיר ונציה.
מה שבאמת בוער הוא הצורך לעשות מעשה, כאן ועכשיו, ברמה הגלובלית, הלאומית, המקומית והאישית. פסגות בינלאומיות הן חשובות, וללא פעולה ממוסדת ומשותפת של מדינות וגופים כלכליים אי אפשר יהיה להתקדם. אבל מטיבן של ועידות שכאלה שהן פוליטיות, ומלאות באינטרסים מורכבים, ובעיקר שלוקח הרבה זמן עד שהצעדים מבשילים לכדי יישום. וזמן זה בדיוק מה שאין לנו עכשיו.
יתרה מכך, חייבים לאמץ דרכי מחשבה ופעולה אחרות, כי מה שעשינו עד עכשיו, לא עבד! זאת ועוד, אם פעם חשבנו שחינוך הוא המשאב העיקרי לטובת הדורות הבאים, ושעלינו להבטיח כי המורה הבא, מנהל המפעל הבא והמדינאי הבא יהיו בעל מודעות סביבתית, כדי שיצמח כאן שינוי. היום ברור שאין לנו זמן לחכות שהילדים יהפכו למורים, למנהלים בכירים במשק או לחברי כנסת ושרים, אנחנו הם אלה שצריכים לקחת אחריות, גם בשבילם, ולעשות מעשה.
לדוגמה, לא מספיק לדבר על מיחזור או למחזר. זה אולי נחמד, ומראה על מחויבות ואחריות, אבל מה שצריך באמת הוא להפחית במקור, והרבה. פשוט מאוד לקנות פחות ולזרוק פחות. זה נכון לגבי מזון, ביגוד, מוצרי חשמל ועוד ועוד. כלל נוסף הוא לקנות כמה שיותר מקומי. לרוב, השינוע ממקום למקום אחראי לפליטות גזי חממה רבות, וגם האריזות הרבות שנזרקות ישר לפח, אפרופו בלאק פרידיי וסייבר מנדיי.
המשמעות היא שינוי תרבותי-חברתי, אבל גם הצבת מיסי פחמן ומגבלות רגולטוריות שונות, שיהפכו את הקניה פחות משתלמת, אם בכלל. כמובן שחייבים להתחיל בכל התאגידים הגדולים והרשתות, אבל גם להגיע לכל אחת ואחד מהקונים.
ואם במזון עסקינן, אז מעבר לבזבוז מזון, שהוא גורם משמעותי בפליטה של גזי חממה, צריכת מזון מהחי היא ממקורות פליטת גזי החממה המשמעותיים ביותר. לכן, אחת הדרכים להשפיע מיד על הפחתת הפליטות היא לעבור לתפריט שמבוסס על מזון מהצומח.
גם בנוגע לצריכת האנרגיה יש לכל אחת ואחד מאיתנו מה לעשות. נכון, אנחנו לא מחליטים על תמהיל הדלקים של המדינה, אם כי גם על זה אנחנו יכולים להשפיע, אבל על הצריכה בבית ובמשרד כל אחד מאיתנו יכול להשפיע.
הדבר הראשון שצריך לעשות בהקשר זה הוא, שוב, להפחית במקור, כלומר להתייעל אנרגטית. המשמעות היא שיש לעשות שימוש מושכל במשאבים, מלייבש כביסה בשמש ולא במייבש ועד לכיבוי האור ביציאה מהחדר וכיוון טמפרטורה מתאימה במזגן. כמו כן, צריך להשתמש בציוד מבזבז פחות חשמל, וגם לדאוג לאיטום ובידוד של הבית.
גם בתחום התחבורה כולנו צריכים לעשות שינוי תפיסה. פחות נסיעות, פחות כלי רכב, פחות טיסות. כן, שוב, פחות, זו מילת המפתח.
לאחרונה פירסם מילון אוקספורד כי מילת השנה שלו היא מצב חירום אקלימי. מושג זה החליף את המושג ה"פושר" יותר, שינויי אקלים, בשל הדחיפות, שלא לומר הבהילות לשנות את הכללים. בהתאם, במקום לומר התחממות גלובלית עברו כיום לומר התלהטות גלובלית. נכון, אומרים שמילים בוראות מציאות, אבל במקרה זה מילים לא יספיקו, גם אם הן נאמרות בועידות מכובדות. עכשיו כולנו חייבים להתמקד במעשים.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
