פסיפס נדיר מהמאה ה-3 נחשף בבית כנסת בגולן
בחורבות בית הכנסת בכפר מג'דוליה שברמת הגולן התגלה פסיפס ועליו ציורי רגלי בעלי חיים. לדברי החוקרים, מקטעי הפסיפס שנחשפו מעידים על כך שרצפת האולמות הייתה צבעונית והתאפיינה בעושר של דגמים
קטעי פסיפס, שעליהם נותרו ציורי רגליים של בעלי חיים, שהתגלו בבית הכנסת ביישוב העתיק מג'דוליה שבגולן, מלמדים על השינוי שחל בקהילה היהודית במהלך התקופה הרומית. בית הכנסת היה פעיל מסוף ימי בית המקדש השני, במאה הראשונה לספירה, וחדל להתקיים בסוף המאה שלישית.
לדבי החוקרים, מדובר בעדות הקדומה ביותר לפסיפס צבעוני ומעוטר שמתגלה בבית כנסת בגולן המתוארך למאה השלישית לספירה. באותה התקופה, כך הסבירו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, אין מספיק מידע המלמד על היישוב היהודי בגולן ועל בתי הכנסת ברחבי הארץ. "במאה השלישית לספירה אנו רואים שילוב מעניין של המשך מסורת של בתי כנסת מימי בית שני עם תוספת של אלמנטים חדשים שעם הזמן יהפכו לנפוצים בבתי כנסת, כמו פסיפס צבעוני הכולל עיטורים של בעלי חיים", הסביר ד"ר מיכאל אזבנד מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שמנהל את החפירה.
אתר החפירות במג'דוליה, שבו התגלה בית הכנסת לפני כחמש שנים, מתוארך לתקופה הרומית, מאמצע המאה הראשונה לספירה ועד לנטישת הישוב, בסוף המאה השלישית. לפני מספר שנים מצאו ארכיאולוגים במקום שרידים של בית כנסת בעל תכנית מלבנית במידות של 13 על 23 מטרים.
למציאת שרידי בית הכנסת הייתה חשיבות רבה, שכן עד לפני כמה שנים ההנחה השכיחה הייתה שהיישוב היהודי בגולן חדל להתקיים לאחר המרד הגדול עם חורבן גמלא בשנת 67 לספירה. מציאת בית הכנסת חיזקה את ההבנה כי היישוב היהודי המשיך להתקיים. עונת החפירות האחרונה בבית הכנסת הוסיפה נדבך חדש וחשוב להבנה על התפתחות החיים היהודיים לאורך השנים ועל החיים באזור הכפרי בתקופה הרומית בגולן.
מפני שהיישוב ננטש בסוף המאה השלישית, הממצאים בשטח כמעט ולא השתמרו. כך ששרדו רק חלקיו התחתונים של מבנה בית הכנסת ומהפסיפס נותרו מקטעים ספורים, ככל הנראה בשל פירוק מכוון לאורך השנים. החוקרים אמרו כי מקטעי הפסיפס שנחשפו מעידים על כך שרצפת הסיטראות (אולמות הצד) הייתה צבעונית והתאפיינה בעושר של דגמים גיאומטריים.
הפסיפס באולם התווך, האולם המרכזי, התברר כמורכב ועשיר יותר ועל אף מצב השתמרותו הדל ניתן לזהות רגליים של בעלי חיים, כדוגמת רגלי ציפור ורגליים של חיות שעדיין לא זוהו. "זוהי עדות לכך שבית הכנסת הפך ממקום שמוקדש כמעט אך ורק למטרת לימוד, למקום שהופך למרכז התפילה של הקהילה", סיכם ד"ר אזבנד. "אנחנו יודעים שבתי כנסת בסוף ימי בית שני שמשו בעיקר כמקום של לימוד תורה. בתי כנסת בסוף התקופה הרומית ובעיקר בתקופה הביזנטית משמשים כמקום לתפילה, סוג של מקדש מעט ולכן הם מפוארים הרבה יותר ואין זה נדיר שהם כוללים גם פסיפסים מהודרים. הממצאים שלנו הם מן הקדומים ביותר שנמצאו עד כה שמעידים שכבר במאה השלישית בבתי הכנסת מתחילים לעבור את השינוי התודעתי החשוב הזה".
לפנייה לכתב/ת 
