"חוקרים פרטיים": מסע האהבה שלי אל הביולוגיה
הדרך הארוכה כתלמיד במזרח ירושלים ועד המעבדה באוניברסיטה העברית, שבה מנסים להבין את הבסיס המולקולרי של מחלת הסרטן
בכיתה י' בתיכון "אל-אוממה" במזרח ירושלים פגשתי לראשונה את הביולוגיה - המדע שלומד יצורים וחיים. המורה שלי לביולוגיה לימד אותנו בצורה מרגשת ומלהיבה ואני התאהבתי בגנטיקה ובביולוגיה של התא. זה היה פשוט אך מורכב, כללי אך ספציפי, והכי חשוב, ידוע אך לא ידוע. גם הכימיה סיקרנה אותי, אבל הביולוגיה דיברה ישירות אליי. לומר שחשבתי באותה עת שיום אחד אהיה פרופסור שחוקר מחלות ולומד את מקורותיהן, אפילו לא יהיה קרוב לאמת. אבל כבר אז ידעתי מה אני באמת אוהב בחיים - להבין את החיים.
בשנת 1992 סיימתי את לימודי התיכון, ומשם עשיתי את דרכי לאוניברסיטת ירדן בעמאן ללמוד ביולוגיה. התואר הראשון פתח את עיניי ליופי היצירה והאופן המושלם בו החיים מתוזמרים ומתואמים. בשלב זה כבר ידעתי שאני רוצה להבין את הביולוגיה לעומקה, ולכן הצטרפתי לאוניברסיטה העברית בירושלים ללימודי דוקטורט בביוכימיה תאית וגנטיקה.
חוקרים פרטיים - לכל הכתבות הקודמות
התזה שלי, בהדרכת פרופ' חיה לורברבאום-גלסקי, הציעה אסטרטגיה חדשה לסילוק תאי סרטן מסוג לימפומה ולוקמיה. זו הייתה ההתחלה, אך עדיין לא סיפק את רצוני לקבל הבנה מעמיקה יותר של המנגנונים העומדים מאחורי התפתחות מחלת הסרטן. זו הסיבה שהחלטתי להמשיך קדימה במסע שלי, אך הפעם להעמיק במדע הבסיסי ולשאול: כיצד מחלת הסרטן מתחילה?
בשנת 2002 התחלתי הכשרת בתר-דוקטורט בארצות הברית, במהלכה חקרתי אזורים ספציפיים בגנום, המכונים "אתרים שבירים". הדנ"א באזורים הללו נמחק ומשתנה שוב ושוב בסרטן.
ההשערה שלי הייתה שאזורים אלה מעכבים את ההתפתחות של תאי הסרטן ולכן יש יתרון לתאי סרטן שמצליחים לסלק אותם. במהלך התקופה הזו חקרתי ויסות גנים ואת פעילותם המולקולרית. כדי לחקור את השאלות הללו עבדתי עם עכברים, שהנדסתי אותם גנטית כך שהם הפכו חסרים גנים שממוקמים ב"אתרים השבירים". זה עזר לי להבין את תפקיד הגנים הללו ולאפיין אותם כגנים מדכאי סרטן. עם חלק מהם אנו ממשיכים לעבוד עד היום.
אל הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים חזרתי בשנת 2008 כחבר הסגל האקדמי, ובמעבדה שלי אני מנסה להבין את הבסיס המולקולרי של מחלת הסרטן. בשנים האחרונות אנו עובדים רבות על גן הקרוי WWOX שממוקם באתר שביר ומדכא גידולים בכמה סוגים של סרטן ממאיר בבני אדם. עכברים שאין להם את הגן הזה חשופים יותר להתפתחות סרטן שד אלים.
לאחרונה גילינו במעבדה שעכברים שחסרים את הגן הזה גם מפתחים מחלה שדומה מאוד לאפילפסיה של הילדות בבני אדם, שנקרת WOREE. זהו גילוי חשוב מאוד, כי אז אפשר לחקור את המחלה האיומה הזו במעבדה ולמצוא לה תרופות.
המסע הזה, שהתחיל כשהייתי תלמיד תיכון ונמשך עד היום, לימד אותי שחלומות של תלמיד תיכון יכולים להתגשם בבגרות. אני מאמין שחזון ברור עם פעולות קטנות, אך עקביות עשוי לחולל שינוי בטווח הארוך. ציטוט אהוב עליי הוא "אם אתה חושב שאתה קטן מכדי להיות אפקטיבי, מעולם לא היית במיטה עם יתוש".
אבל שום דבר מזה לא קורה לבד - אני מודה להורי שסללו לי את הדרך, למורה שלי בתיכון שפתח את עיניי למדע החיים, לסטודנטים שלי שעוזרים לי להבין יותר ולאשתי וילדי שנותנים לי את הכוח להמשיך לחלום.
רמי עקילאן הוא פרופסור לאימונולוגיה וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית וחבר האקדמיה הצעירה הישראלית
אתר הקבוצה: https://lautenbergcenter.org/people/faculty/prof-rami-aqeilan/
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית