"הסיכוי לשלג בתל-אביב - פעם ב-100 שנה"
לפני 70 שנה נצבעה תל אביב בלבן - אבל מאז לא זכינו לשלג בעיר העברית הראשונה. מומחה מסביר מה הסיכוי לשלג ותושבת תל אביב באותה תקופה נזכרת בימים הלבנים
בסוף ינואר ובתחילת פברואר 1950 שרר גל קור קיצוני במישור החוף ושלג כיסה אזורים רבים ברחבי הארץ, ביניהם את תל אביב. מאז עברו 70 שנה והעיר לא נצבעה עוד בלבן.
פרופ' דניאל רוזנפלד, מומחה למדעי האטמוספרה, המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית אמר בריאיון ל-ynet כי הסיכוי לראות שוב שלג בתל אביב אינו גדול. "זה אירוע של סדר גודל אחת ל-100 שנה", הוא אמר. "הסיכוי הוא אחוז אחד לכל שנה שנראה את זה".
הוא התייחס לשינוי האקלים ולסיכוי שמזג האוויר הקיצוני יגרום לתופעות מזג אוויר נדירות. "מכיוון שהשינוי בכמות גזי החממה באטמוספרה, משנה את הזרימה האטמוספרית בחורף, בצורה שמגדילה את הסיכוי לאוויר קוטבי שיגיע לכאן בחורף, זה מגדיל את הסיכוי לאירועים קיצוניים אצלנו - ואנחנו חווים את הדבר הזה", אמר פרופ' רוזנפלד. "למרות שהטמפרטורה הממוצעת גבוהה יותר, אבל יש את כניסת האוויר וזה יכול לגרום לשלגים בהרים ובמקרים קיצוניים – לחזור על האירוע בל אביב".
אז מה צריכים להיות התנאים כדי שהמראות מלפני 70 שנה יחזרו על עצמם בתל אביב. פרופ' רוזנפלד: "הייתה חדירה של אוויר קר מאוד מצפון, נדירה בעוצמה שלה. אבל כבר היה שלג בתל אביב ב-1920 כמדומני, אם כי לא בעוצמה כזאת". הוא גם דיבר על אזורים מישוריים מול הרריים: "ככל שעולים בגובה, הטמפרטורה יורדת. בממוצע במעלה אחת למאה מטר. אז כשיש 0 מעלות בירושלים, בתל אביב יש 8. בנוסף, הקרבה לים מחממת את האוויר. שתי הסיבות האלו גורמות לכך ששלג ברצועת החוף יהיה נדיר ביותר".
"לא ידענו מה זה הלבן הזה"
ויש כאלו שלא ישכחו את החוויה של שלג בתל אביב. דרור רוזן היא אחת מהם. בריאיון לאולפן ynet היא שיחזרה את הימים הלבנים: "קמנו בבוקר, הייתי אז בת שבע. היה לי אח שהיה בן ארבע. ראינו מסביבנו לבן. גרנו בדרום תל אביב, רחוב לוינסקי פינת לבנדה, מאחורי התחנה המרכזית הישנה ומסביבנו היה לבן בחצרות ובבתים. לא הבנו מה זה. אז אמא שלנו, שהייתה ילידת פולין, אמרה לנו 'זה שלג' וברדיו כנראה הודיעו שאין לימודים בבתי הספר ונשארנו בבית. אחי גם היה קצת חולה והיא הלכה לעשות קניות, אז הלכו כל יום לקניות. אחי היה שובב קטן ורצה לרדת לגעת בשלג ולקחנו קצת שלג הביתה בחופנים של הידיים ושמנו במרפסת וכשאמא חזרה היא כעסה מאוד מאוד על המעשה השובב שעשינו. זה היה ממש מוזר, אבל תענוג גדול מאוד, משהו ייחודי".
רוזן אמרה שהילדים לא הסתירו את התלהבותם מהשלג: "זה היה חורף שכולו גשמים וגם השלג באותו יום עד הצהריים. לאט לאט השלג התמוסס, אבל זה היה שבוע של גשמים נוראיים ואנחנו גרנו לא רחוק מאזור לה-גארדיה, שהיום זה איילון, אבל אז קראו לזה וואדי מוסררה והיו שם באזור, לא ברחוב שלנו, אבל ברחובות הסמוכים היו כל הזמן הצפות - ובאמת זה גרם לנו כמה ימים של הפסקה מבית הספר. לא יכלו ללכת לבית הספר. הרחובות היו מוצפים מהשלג ומהגשמים".
לפנייה לכתב/ת 
