הדגים והפרפרים נודדים בעקבות שינוי האקלים
בעלי חיים וצמחים המושפעים משינוי האקלים העולמי נודדים לאזורים חדשים שבהם יוכלו לשגשג. כיצד המהלך הזה משפיע עליהם ועל הסביבה?
אין ספק שהגירה היא אחד הנושאים החמים של השנים האחרונות. מהגרים ממדינות עולם שלישי, או כאלו שנתונות במצב מלחמתי, חוצים בדרכים שונות את הגבול למדינות עשירות ובטוחות יותר בתקווה לחיים חדשים.
בשנים האחרונות הצטרף גם משבר האקלים לרשימת הגורמים שמשפיעים על תופעת ההגירה. השינויים הקיצוניים בסביבות המחיה השונות הובילו למגמה כלל עולמית של מעבר קבוצות ויחידים ממקום למקום.
ממצאים חדשים שופכים אור על ממדי תופעת ההגירה גם בקרב שתי קבוצות בולטות של בעלי חיים: דגים ופרפרים.
מהגרי אקלים
השפעות משבר האקלים על ההגירה האנושית הודגשו בהצהרת ניו יורק של ועידת האו"ם מספטמבר 2016. דוגמה לתופעה זו היא דלתת נהר המקונג שבווייטנאם, שאותה עזבו בעשור האחרון כמיליון איש, בין השאר בעקבות צניחת בתים בשל הצפות ובלייה של קו החוף, אירועי בצורת תכופים ועלייה ברמת מליחות המים שמיועדים לגידולים החקלאיים.
שינויים סביבתיים הובילו גם להגירת מיליוני חקלאים סורים לערים בעקבות בצורת חמורה באזור בין השנים 2010-2006, עובדה שתרמה ללחץ הפנימי שהוביל בסופו של דבר לפרוץ מחאה אזרחית שהתגלגלה בהמשך למלחמת אזרחים.
גם גידולים חקלאיים רבים יאלצו "להגר" בעקבות משבר האקלים, ובעיקר בגלל עליית הטמפרטורה שלה הוא גורם. סיכון כזה מאיים כיום בישראל על גידול הדובדבנים: עצים אלה זקוקים למאות שעות של קור בחורף בכדי שיוכלו להפיק פירות רבים ואיכותיים, ומחסור בקור עלול לפגוע בהיקף התוצרת החקלאית, בכלכליות הגידול ולבסוף אף בשרידות העצים.
כבר היום מגודלים הדובדבנים בישראל באזורים שגובהם מעל 600 מטר (בעיקר ברמת הגולן), שבהם הטמפרטורות נמוכות יחסית בחורף, ובעתיד הלא רחוק ייתכן שלא יהיה עוד בישראל מקום קר מספיק עבור גידולם. נדידת גידולים חקלאיים לאזורים חדשים יצריך ביצוע שינויים רבים בשטחי היעד, מה שעלול לגרום לנזק סביבתי רב, למשל עקב בירוא יערות למטרה זו.
בריחת דגים
ההגירה לא פוסחת גם על עולם בעלי החיים, כשדוגמה בולטת לכך היא הדגים. כיום קצב התחממות האוקיינוסים עומד על כ-0.12 מעלות צלזיוס בממוצע בעשור. באזורנו, דרום-מזרח הים התיכון, הקצב גבוה כמעט פי עשרה, וב-30 השנים האחרונות טמפרטורת פני המים עלתה בכשלוש מעלות – מממוצע של 24 מעלות בקיץ ל-27 מעלות.
התחממות המים פוגעת בדגים מכיוון שהם בעלי חיים עם דם קר, ולכן גופם מושפע יותר משינויים בטמפרטורה. מסיבה זו, כשהטמפרטורות גבוהות, קצב חילוף החומרים של הדגים עולה – מה שגורם להם להזדקק ליותר חמצן, בנוסף, מים חמים יותר מכילים פחות גזים מומסים בכלל וחמצן בפרט, מה שעלול להקשות על חלק ממיני הדגים לקבל את כל אספקת החמצן הדרושה להם, ולהרחיב את שטחם של האזורים המתים (dead zones) שקיימים כבר כיום בקרקעית הים.
קיימים מקרים נדירים שבהם מיני דגים מסוימים מצליחים להסתגל במידה כלשהי להתחממות המים, אך ברובם הגדול של המקרים זה לא המצב. לכן, דגים רבים מהגרים לכיוון צפון או דרום ומתרחקים מקו המשווה לכיוון הקטבים או נעים באופן מקומי יותר מחיים בשכבה העליונה של פני הים אל שכבות עמוקות יותר של המים, שם הטמפרטורות דומות יותר לאלו שהם התרגלו אליהן לאורך האבולוציה.
ומים קרים יותר מאפשרים לאותם מינים לקיים חילוף חומרים אטי יותר ולא לסבול ממחסור בחמצן. ההגירה מתרחשת בעיקר כשהדגים גדולים יותר ולכן זקוקים ליותר חמצן. ממדי התופעה במינים השונים בקו המשווה עלולה להגיע אף לנדידה של כ-50 קילומטר בעשור.
במקרים אחרים הדגים פשוט מפסיקים לגדול בשלב מוקדם ונשארים קטנים יחסית לאורך כל חייהם, כך שהם זקוקים לפחות חמצן. לתופעה זו השלכות שליליות על הישרדותם של הדגים (נקבת דג קטנה יותר מטילה פחות ביצים, למשל).
הגירת הדגים מורגשת היטב במימי איסלנד, למשל. ב-20 השנים האחרונות עלו טמפרטורות האוקיינוס באזור ב-2-1 מעלות צלזיוס. בעקבות כך, דגי הטרוטונית והבקלה האטלנטית, שנפוצים באזור ושחביבים על הדייגים, נודדים כיום צפונה במספרים גדולים ונעלמים מהמדינה.
העלייה בטמפרטורת המים משפיעה רבות גם על הדגים שחיים בחופי ישראל. "אנחנו בהחלט רואים שדגים שרגילים לקור נעלמים מהאזור שלנו", אומר פרופ' יונתן בלמקר מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
"הבקלה הים-תיכונית, למשל, הוא מין שמאפיין אזורים קרים יותר. הוא היה הרבה יותר נפוץ כאן לפני עשרים שנה ולאט לאט הוא הולך ונעלם". לדבריו, גם את תופעת הדגים שגודלם נשאר קטן לאורך כל חייהם ניתן לראות באזורנו.
הדגים שכן משגשגים בישראל הם אלה שאוהבים חום, כמו הטווסון הים-תיכוני. למינים המקומיים האלה מצטרפים מינים פולשים רבים שהגיעו לאזורנו כחלק מתופעת ההגירה הלספסית – מעבר של דגים ויצורים ימיים אחרים מים סוף ומהאוקיינוס ההודי דרך תעלת סואץ אל הים התיכון, שהחל בגלל חפירת התעלה ופתיחתה ב-1869 ונמשך עד היום ביתר שאת, כך שכיום מזרח הים התיכון משתנה מאוד.
"אין ספק ששינוי האקלים משפיע על הדגים בדרכים שונות", אומר בלמקר. "הוא בוודאות פוגע במארג המזון וגם פוגע יותר בדגים גדולים – וכשיש פחות מהם זה אומר שיש לאנשים פחות מה להוציא מהים, מה שהולך להשפיע גם על הדיג העתידי. אין ספק שהמגמות האלה יימשכו עם החמרתו של שינוי האקלים".
פרפרים טרופיים בנגב
בעלי חיים אחרים שמושפעים מאוד ממשבר האקלים הם הפרפרים, שנודדים גם הם מקו המשווה לכיוון הקטבים בחיפוש אחר אקלים קריר יותר. "בעקבות משבר האקלים רואים בישראל מינים אפריקאיים בתדירות הולכת וגוברת", אומר דובי בנימיני, יו"ר אגודת חובבי הפרפרים בישראל.
"בנובמבר 2019 הופיע בירושלים כחליל הפלרגון, מין מדרום אפריקה שלא ראינו בישראל מעולם קודם לכן. בינואר שעבר הגיע לאילת שקע ברומטרי ממרכז אפריקה, ולמחרת ראינו פרפרים מהמין נימפית הרגלה, שלא נצפו בישראל מזה 20 שנה. בקיבוץ נאות סמדר שבדרום הנגב מעופפים כבר שלוש שנים פרפרים טרופיים מהמין נימפית כחולה שהגיעו לשם בנדידה והשתקעו".
במקביל, מיני פרפרים שאוהבים קור עלולים להיעלם מישראל. "בחרמון, פרפרים עוברים לגבהים רמים יותר בגלל ההתחממות", אומר בנימיני. "לפרפרים שנמצאים בשיא החרמון אין יותר לאן לעלות, אז הם מחזירים את הציוד ונעלמים".
לא כל מיני הפרפרים מצליחים לעבור לאזורים מתאימים יותר. על פי מחקר שנערך בנושא, שבו נבחנה תפוצתם של 16 מיני פרפרים בריטיים לאורך 40 השנים האחרונות, יכולת הפרפרים להגר מושפעת בין השאר מאובדן בתי הגידול הטבעיים שלהם כתוצאה מפעילות האדם, בשילוב השפעותיו של משבר האקלים.
על פי המחקר, כשהפרפרים מוקפים אך ורק בסביבות שבהן הם לא יכולים לשרוד, הם לא מסוגלים לצאת מאזור המחייה שלהם ולחפש מקום טוב יותר לחיות בו. תופעה זו משפיעה למשל על פרפר ממין Silver-studded blue (Plebejus argus) , שהולך ונעלם כיום מבריטניה עקב הצטמצמות השטחים הטבעיים במדינה.
משתנה אחר שמשפיע על יכולת ההגירה של הפרפרים הוא כמות מחזורי הרבייה שלהם. יש מיני פרפרים שבהם בכל שנה יש דור אחד, שנולד, מגיע לבגרות, מעמיד צאצאים ומת – בעוד באחרים התהליך חוזר על עצמו מספר פעמים במהלך השנה.
על פי מחקר שבו נבדקו 130 מיני פרפרים ועשים בריטיים, ושכלל נתונים מהשנים 2014-1995, ההבדל בכמות מחזורי הרבייה משמעותי מכיוון שבעקבות משבר האקלים החורף חם יותר והאביב מתחיל מוקדם יותר מבעבר, מה שגורם לפרפרים ממינים רבים לצאת מן הגולם מוקדם יותר.
במינים שמתאפיינים בכמה מחזורי רבייה (כמו החומית המנומרת, שהייתה קיימת בעבר גם בחרמון ונותרה אוכלוסייה מועטה שלה בנחלי הצפון), הקדמת האביב מעניקה לפרפרים זמן נוסף להתרבות, האוכלוסייה גדלה, והיא כוללת מספיק פרטים כדי לשלוח "חיל חלוץ" שיהגר למקומות קרים יותר.
במינים שמתאפיינים במחזור רבייה אחד בלבד בשנה, כמו ה-High brown fritillary - Argynnis adippe, הקדמת היציאה מן הגולם עלולה להוציא את הפרפרים מהסינכרון עם מחזורי החיים של הצמחים שבהם הם תלויים, מה שפוגע במספריהם – וכשהאוכלוסייה קטנה, פחות פרפרים מהגרים ממנה הלאה.
ומה הלאה? אם המגמות הנוכחיות יימשכו, הגירת בעלי החיים, הצמחים ובני האדם על פני כדור הארץ צפויה רק להתגבר. כך, גם תופעה זו מצטרפת לשלל הדרכים שבהן משבר האקלים הופך את העולם שלנו לשונה לחלוטין ממה שהכרנו.
"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".
לפנייה לכתב/ת 
