מנהיגות אקלימית - כל אחד יכול
בגלל טיבו, משבר האקלים מאפשר לכולנו לאמץ עמדת מנהיגות. כולנו יכולים להיות מנהיגים, כולנו יכולים להיות סוכני שינוי, כולנו יכולים להשפיע על עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו
אחת האמרות הידועות היא שעתות משבר מצמיחות מנהיגים. מלחמת העולם השנייה הצמיחה את צ'רצ'יל ואת רוזוולט ומלחמת העצמאות אפשרה את מנהיגותו ומימוש חזונו של בן גוריון.
משבר האקלים אינו מסוג המשברים המצמיחים מנהיגים בודדים או ידוענים בלבד, אלא מוליד מנהיגים רבים. למעשה, אני מאמין שכל אחד ואחת מאתנו יכול להיות מנהיג אקלימי כמו אל גור, ליאונרדו די קפריו , מייקל בלומברג או גרטה טונברג.
משבר האקלים הוא אירוע מתמשך וארוך טווח, גלובלי בהיקפו וחסר תקדים היסטורי באופן התהוותו והשפעתו. למשבר האקלים אין תיחום גיאוגרפי והוא לא נעצר בגבול בין מדינות. הוא נוגע בכל תחומי החיים וכולנו, במידה זו או אחרת, אחראים להיווצרותו. הוא משפיע על כל אחד מאיתנו באופן אישי, מקומי, מדינתי או בינלאומי.
בגלל טיבו, הוא מאפשר לכולנו לאמץ עמדת מנהיגות. כולנו יכולים להיות מנהיגים, כולנו יכולים להיות סוכני שינוי, כולנו יכולים להשפיע על עתידנו ועתיד ילדינו ונכדינו. מנהיגות אמיתית איננה תלויה במעמד, בתפקיד, בהיררכיה או בתואר רשמי. מנהיגות היא עוצמה פנימית הבאה לידי ביטוי מוחשי בעולמות המעשה והחשיבה.
מנהיגות מתחילה בבניית מודעות. בכל הנוגע למשבר האקלים ולהשלכותיו, אדם יכול להפוך למנהיג ברגע שהוא מתחיל לשאול שאלות, לתהות ולפקפק במוסכמות. מגוון התשובות, והתובנות וההבנות שמגיעות עמן, מתחיל את תהליך השינוי. מי ששואל מה זה משבר האקלים, כיצד הוא נגרם, מה האחריות שלי ליצירתו וכיצד ניתן למונעו – עלה על דרך המנהיגות האקלימית, גם אם הוא כלל איננו מודע לכך.
עמיתה בעבודה סיפרה שלי שבתה בת ה-12 פנתה אליה מודאגת ושאלה אותה מה הן בבית יכולות לעשות כדי לתרום למניעת משבר האקלים וכיצד הן יכולות לפעול לעצירתו. ילדה כזו היא כבר מנהיגה ומחוללת שינוי חיובי. עמיתה אחרת סיפרה על בתה, תלמידה בחטיבת ביניים, שביקשה לשמוע הרצאה על משבר האקלים כדי לדעת יותר.
במודיעין, עיר מגורי, התארגנה קבוצת תלמידים המפגינה באופן שבועי בהצלחה זו או אחרת, מול בניין העירייה, בנושאי סביבה ואקלים. מטרתם היא לעורר מודעות, לצעוק ולהשמיע קול. וגם אם קולם קטן, הרי שהוא אותנטי וחודר חדרי לב. במשרד החוץ שבו אני עובד החל שיח ער בין השגרירים וראשי הנציגויות על דרכים לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית-פחמנית, הן במטה המשרד והן בנציגויות בחו"ל, תוך מתן דוגמה במדינות השירות.
בתפקידי כשליח המיוחד לשינוי האקלים ולקיימות אני נתקל ביוזמות רבות מספור, ברעיונות ובמעשים של אזרחים מדהימים (עובדי ממשלה, אנשי עסקים, מהחברה אזרחית, מהאקדמיה, מעולם האמנות ועוד), שרוצים לחולל שינוי. הרעיונות שלהם מרגשים ומעוררי תקווה והם סימנים מובהקים של מנהיגות.
השינוי שהם רוצים לחולל הוא לפעמים אישי - כמו ההחלטה לעבור לשימוש בתחבורה ציבורית או להפחית צריכת מוצרים מן החי. לעתים מדובר בשינוי עסקי, כמו התייעלות אנרגטית או מעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת. ולעתים השינוי הוא מוסדי וציבורי - לעלות על דרך התנהלות ארגונית שאינה פוגעת בטבע, בסביבה ובאקלים, אלא אף מטיבה עימם.
אחרים בוחרים לבטא מנהיגות אקלימית-סביבתית באמצעות יצירות אמנות או תערוכות, בכנסים, בסדנאות, במאמרים בעיתונות, בכתיבת פוסטים ברשתות החברתיות, בהתנדבות להרצות בנושא, ביצירת שיתופי פעולה חוצי גבולות, באחריות תאגידית, בהקמת חברות הזנק ובמעוד מגוון פעילויות מקוריות.
מה שמאפיין את כל היוזמות האלה הוא הרצון לשנות, להשפיע ולדבוק בתקווה, שכן לנוכח עוצמתו האדירה והמכבידה של משבר האקלים מי שבוחר בדרך ההשפעה מחזיר לחייו את התקווה. מנהיגי האקלים מוותרים על תפיסת העולם של "אחרי המבול". הם רואים מעבר לענני הסערה האפורים והכבדים המתקבצים בשמי עולמנו קשת בענן מלאה צבעים זוהרים ומופלאים. והם יודעים שבכוחם לצייר אותה, בכוחו להיות מנהיג, מנהיג אקלים.
גדעון בכר הוא שגריר ושליח מיוחד לשינוי אקלים ולקיימות במשרד החוץ
לפנייה לכתב/ת 
