איך זה שפתאום כולם חולים סביבי?
הטיות קוגניטיביות גורמות לנו לראות דברים לא בדיוק כפי שהם באמת. בימים אלו, אולי נראה לנו שיש הרבה יותר חולים מכרגיל, או ששמענו על ספרים שחזו את הקורונה - שני הדברים כנראה לא נכונים
המוח האנושי הוא איבר מדהים, שמסוגל לעשות דברים שאפילו המחשבים המתוחכמים ביותר עדיין רחוקים מלהצליח לעשות. אבל יש לו גם מגבלות. סוג אחד של מגבלות כאלו הן הטיות קוגניטיביות: טעויות חשיבה שמתרחשות בזמן שהמוח מעבד ומפרש את העולם הסובב אותנו. העולם שבחוץ מלא גירויים, וכדי להצליח לעבד את כל המידע שנקלט על ידי איברי החוש המוח שלנו מנסה לפשט אותו באמצעות חוקים מסויימים, כך שיוכל להתמקד בחלק שנראה רלוונטי וחשוב, לקבל החלטות מהירות יותר.
חידויני טריוויה, ניסויים מדעים ועוד פעילויות שיעבירו לכם את הזמן - באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
דוגמה לכך היא תופעת באדר-מיינהוף, שגורמת לכך שדברים שלמדנו או נתקלנו בהם לאחרונה יראו לנו פתאום שכיחים יותר. וזה נכון, אנחנו בהחלט רואים אותם יותר - אבל לא בגלל שהם נמצאים יותר, אלא בגלל שאנחנו שמים לב אליהם יותר.
התופעה הזו מקורה בשתי הטיות קוגניטיביות - הטיית הקשב הסלקטיבי, שגורמת לנו לשים לב יותר לדברים מסויימים על פני אחרים, והטיית האישוש, שגורמת לנו להעדיף מידע שמתיישב עם המחשבות והאמונות שלנו. בהקשר של הקורונה, המשמעות היא שהמוח שלנו גורם לנו לראות יותר אנשים חולים מסביב, פשוט כי יותר תשומת לב מופנית כלפי אנשים שמתעטשים או משתעלים, ולאחר מכן המוח שלנו מאשש ומחזק את האמונה שלנו שיש יותר אנשים חולים מסביב.
חזו את המגיפה? לא ממש
ניתן לראות כיצד הטיית הקשב הסלקטיבי באה לידי ביטוי גם כשמדובר על ספרים שכביכול חזו את התפרצות מגפת הקורונה.
כשמתייחסים לספרים אלו, אנשים נוטים להתמקד בפרטים שמתאימים להתפרצות המגפה הנוכחית כהוכחה, ולהתעלם מהפרטים שאינם תואמים. למשל, בספר של דין קונץ מסופר על התפרצות וירוס בשם ווהאן-400 - ממש כשם מקום התפרצותה של מגיפת הקורונה. פרט זה זוכה לפרסום נרחב, אך מנגד פרטים שאינם מתיישבים עם המגפה הנוכחית זוכים להתעלמות - למשל העובדה שבספר מדובר על נגיף שגורם ל-100 אחוזי תמותה תוך 24 שעות מרגע ההדבקה.
הספר של דין קונץ, כמו גם הספר 2020 של חמוטל שבתאי, שדיבר על התפשטות של מגיפה בעולם, מהווים גם דוגמה לצורך של המוח שלנו למצוא צירופי מקרים, מבנים סיבתיים במציאות. מבנים כאלו יכולים לעזור לנו ללמוד ולהסתגל במהירות לסביבה שלנו, אבל יש להם גם צדדים שליליים - כמו מציאת הקשרים בין דברים שאינם קשורים. דוגמה אחת לכך קיבלנו ב-2016, שבה, כך נטען, "מספר לא סביר" של אנשים מפורסמים מתו. למעשה, אם ננתח את המספרים, לא היה שום דבר יוצא דופן ב-2016 דווקא.
לכן, כשבאים לחפש אחר צירופי מקרים שונים, חשוב להסתכל גם על הסבירות למצוא אותם מבחינה סטטיסטית. בהקשר הקורונה - מה הסיכוי למצוא בדיעבד מישהו שכתב משהו שמתיישב עם חלקי מציאות עכשווים שקשורים למגפה. עם כמות המידע שקשורה למגפה, ומספר הספרים והסרטים שקיימים בעולם התשובה כנראה היא סיכוי די גבוה.
הטיות קוגניטיביות היו גם לפני מגפת הקורונה, וישארו גם אחריה. קיימות דוגמאות מוכרות נוספות מחיי היומיום לתופעת באדר-מיינהוף - אנשים שקונים מכונית חדשה רואים פתאום את אותה המכונית בכל מקום, או נשים בהריון שמרגישות פתאום שכולן סביבן בהריון (גם מחוץ לחוג ההכנה ללידה). לא ניתן להימנע מההטיות האלו, כי בסופו של יום יש להן מטרה חיובית - לקצר את זמני קבלת ההחלטות שלנו. אך כדאי מאוד להיות מודעים אליהן, במיוחד כעת, ולנסות להפחית את רמות הפחד והלחץ בתקופה לא קלה זו.
גל פרלמן, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
