חדשות טובות: שכבת האוזון משתקמת
העולם קוצר את הפירות, 33 שנה אחרי החתימה על ההסכם שנועד לעצור את התרחבות החור באוזון. אלו השפעות שיקום
33 שנה אחרי חתימת הסכם מונטריאול, העולם קוצר את הפירות: מחקר חדש גילה כי החור בשכבת האוזון מעל אנטארקטיקה ממשיך להצטמצם ומוביל לשינויים בסירקולציה האטמוספרית - זרם האוויר מעל כדור הארץ שמשפיע על הרוחות.
באמצעות נתונים מתצפיות לוויין ומסימולציות אקלימיות, אנטרה בנרג'י מאוניברסיטת קולורדו-בולדר בארצות הברית ועמיתיה הכינו מודל לאותם שינויים בזרמי אוויר הקשורים לשיקום האוזון. המחקר נערך לפני משבר הקורונה, ולשיקום שכבת האוזון אין קשר לתמורות הסביבתיות של החודש האחרון.
בנרג'י וצוותה גילו כי המגמות הללו הופסקו והחלו להתהפך מאז שנת 2000. לדבריה, אי אפשר להסביר את השינוי הזה רק בתנודות מזג אוויר רנדומליות, אלא זו תוצאה ישירה של שיקום שכבת האוזון.
השינויים במסלול זרם הסילון עשויים להשפיע על מזג האוויר באמצעות תנודות בטמפרטורה ובכמויות הגשם, ועשויים גם להוביל לשינויים בטמפרטורת האוקיינוס ובריכוזי המלחים.
שכבת האוזון היא שכבה בסטרוטוספירה, חלקה האמצעי של אטמוספירת כדור הארץ. היא מסייעת להגן על החיים מקרינה סולרית מזיקה, אבל תרכובות כלור מעשי ידי אדם, שיכולות להישאר באוויר למשך יותר מ-100 שנה, מכרסמת באוזון, מקטינות את השכבה ויוצרות חור מעל חצי הכדור הדרומי. החור מגיע לשיאו מדי שנה בספטמבר ואוקטובר, נעלם בסוף דצמבר, ומדי אביב הוא מתגלה מחדש.
הסכם מונטריאול ב-1987, ההסכם היחיד של האו"ם שאושר על ידי כל מדינה בעולם, אסר על שימוש בתרכובות כלור רבות שנעשה בהן שימוש בעבר כחומרי קירור וכתרסיסים. האיסור הזה הוביל לצמצום בחור באוזון בשנים האחרונות.
באוקטובר האחרון החור באוזון היה הקטן ביותר מאז שהתגלה. בסתיו האחרון, החור הממוצע בשכבת האוזון היה 9.3 מיליון קמ"ר, לעומת שיא שלילי של 26.6 מיליון קמ"ר ב-2006. עם זאת, מדענים טענו אז כי הצמצום הדרמטי השנה אינו נובע מכך, אבל הוא תוצאה של זרמי אוויר חלשים יחסית.
לפנייה לכתב/ת 
