מפילים ועד נמלים: חיות נגד שריפות
בעלי חיים משפיעים במגוון דרכים על הנוף בסביבתם, ויכולים להקטין את הסיכון לשריפות מסוכנות
שריפות זקוקות לדלק. בשריפות טבעיות, חומר הדלק הוא לרוב צמחייה במגוון צורות: למשל עשב ועצים חיים, או נשורת עלים שמצטברת על הקרקע. אופיין של שריפות, כלומר עוצמתן, היקפן והתדירות שבה הן מתרחשות, מוכתב בין היתר על ידי כמות הדלק הזמינה בשטח, אך הוא מושפע לא פחות גם מגורמים אחרים, כגון ההרכב הכימי של הדלק, צפיפותו ופיזורו במרחב. לבעלי חיים יש השפעה רבה על כל אחד מהגורמים האלה.
עובדה זו אינה חדשה כלל, אולם מאמר שהתפרסם לאחרונה במגזין Trends in Ecology and Evolution, וסקר עשרות מחקרים מהעשורים האחרונים שבחנו את הקשר בין פעילות בעלי חיים לשריפות, מראה שייתכן שהשפעתם משמעותית עוד יותר משחשבנו.
מה תאכלו?
האופן המוכר ביותר שבו בעלי חיים גדולים, כמו עיזים, גמלים וקנגורואים, עשויים להשפיע על אופיין של שריפות, הוא על ידי הפחתת כמות הדלק הכללית בשטח. אוכלי עשב, במיוחד כאלו שחיים בעדרים גדולים, מסוגלים לצמצם מאוד את כמות הצמחייה על פני שטחים נרחבים, וכך להקטין את עוצמת השריפות שיתחוללו בהם ואף למנוע אותן מלכתחילה. במקומות רבים בעולם מודעים להשפעה זו, ועושים שימוש בחיות מרעה כמו כבשים ופרות כדי להקטין את הסיכון לשריפות. היעלמות אוכלי העשב מהסביבה מובילה להצטברות של חומר הדלק ולהחמרת השריפות, כפי שהראה ניסוי בקניה, שהשווה בין שטחי סוואנה פתוחים לשטחים שנמנעה אליהם הכניסה של חיות בר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
עלייתם של הרדיולוגים הרובוטיים
נגיף הקורונה: לעשות סדר בשמועות
אך לרעייה עלולות להיות גם השפעות שליליות על משטר השריפות. כאשר הרעייה היא בררנית, כלומר כשבעלי החיים נמנעים מלאכול מינים מסוימים של צמחים - למשל כי הם רעילים - עשוי להתרחש שינוי בהרכב הדלק. רעייה מסוג זה מקטינה את התחרות בין מיני הצמחים השונים על משאבי השטח, ומובילה במהרה להשתלטות של הצמחים הרעילים על סביבת המחיה. לעיתים קרובות גם המְפָָרְקים שבקרקע מתקשים בפירוק אותם צמחים רעילים, מאותה סיבה, וכמות החומר הדליק שמצטברת בשטח גדלה.
בעלי חיים גדולים משפיעים על חומר הדלק בדרך נוספת: הם דורכים עליו ורומסים אותו, וכך מגדילים את צפיפותו. זו דרך נוספת שבה הם משפיעים על עוצמתן של שריפות ועל יכולת ההתפשטות שלהן. חומר צמחי דחוס בוער לאט יותר מאשר חומר דליל ומאוורר, וגובה הלהבות הנוצרות נמוך יותר. במקומות שונים בעולם אף נעזרים בעדרים צפופים כדי ליצור אזורי חיץ (firebreaks), וכך למנוע התפשטות של שריפות.
יצורים קטנים, חשיבות גדולה
גם לבעלי חיים קטנים, כמו חרקים, יש השפעה על שריפות. נמלים וטרמיטים, המערבבים אדמה אל תוך נשורת העלים המכסה את פני הקרקע, מקטינים גם הם את הזמינות של חומרי הדלק לבעירה. נוסף על כך, נמצא כי אפילו השבילים הצרים הנקיים מצמחייה שיוצרות נמלים חותכות-עלים בדרום אמריקה מהווים אזורי חיץ, שקוטעים את התקדמותן של שריפות חלשות. השטח הסמוך לקינים של נמלים אלה, שבו צפיפות השבילים היא הגבוהה ביותר, הוא בסיכון נמוך יותר לשריפה מאשר שטחים מרוחקים מקינים. גם לתילי טרמיטים יש השפעה דומה, וסביבתם היא מקום מפלט למיני צמחים הרגישים לשריפה.
אלו רק מקצת הדרכים שבהן בעלי חיים משפיעים על הסיכוי להתפתחות שריפות בסביבה הטבעית. קצתן מוכרות ונחקרות יותר, כגון התרומה של רעייה להקטנת הסיכון לשריפות, אך מהמחקרים עולה כי רבות מהן עדיין אינן מובנות דיין, וסביר להניח שכמה מהן עדיין אינן ידועות כלל. לדעת מחברי המאמר, חשיבותם של בעלי חיים כגורם המעצב משטרי שריפות, גדולה בהרבה מכפי שמקובל לחשוב, ויש להשקיע עוד במחקרים בתחום זה. המאמר שב ומדגיש את החשיבות של שימור המגוון הביולוגי, ומראה שאפילו להיעלמות של מין חרק בודד – כגון נמלים או טרמיטים – מסביבה מסוימת, יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על עתידה.
אור אליאסון, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
