כבר ב-1964: הראשונה שראתה את הקורונה
במהלך מחקר בלונדון זיהתה ג'ון אלמיידה קבוצת נגיפים בלתי מוכרת. היא ושותפה למחקר קיבלו השראה מהמבנה שלו והחליטו לקרוא לנגיף - קורונה, מהמילה הלטינית לכתר. אז מיהי האישה שראתה הכול דרך המיקרוסקופ?
ב-1964 ראתה ג'ון אלמיידה דרך המיקרוסקופ האלקטרוני שלה נקודה עגולה ואפורה מכוסה במעיין חישורים מוזרים - שנראו כמו כתר, מה שיהפוך מיותר יותר לקורונה. אלמיידה אם כן, מילאה תפקיד מרכזי בזיהויו - עובדה מדהימה כשלעצמה, בשל העובדה שהיא עזבה את בית הספר בגיל 16 ולא השלימה את השכלתה הבסיסית.
אלמיידה נולדה ב-5 באוקטובר 1930 לבית משפחת הארט, שהתגוררה ברחוב דונטרון 10 בבניין דירות בגלזגו שבסקוטלנד. אביה, הארי לאונרד הארט, עבד כנהג אוטובוס. למרות שהייתה תלמידה מבריקה עם שאיפות ללמוד באוניברסיטה, היא נשרה מבית הספר כשהייתה בת 16 והחלה לעבוד כטכנאית מעבדה בתחום היסטופתולוגיה (בדיקה מיקרוסקופית של רקמות על מנת לחקור את גילויי המחלה) במרפאה המלכותית בגלזגו. במקום זה היא השתמשה לראשונה במיקרוסקופים על מנת לסייע בניתוח דגימות רקמות, בשכר של 25 שילינג לשבוע.
לאחר שעברה לעבודה דומה בבית החולים סנט ברתולומיאו בלונדון, שם עבדה עד 1954. היא פגשה באותה תקופה בלונדון את האיש שיהפוך לימים לבעלה, האמן אנריקה אלמיידה מוונצואלה. הזוג עבר להתגורר בקנדה ואלמיידה קיבלה משרה כטכנאית מיקרוסקופי אלקטרונים במכון לסרטן בטורונטו. היא עבדה שם כעשר שנים, פיתחה טכניקות חדשות ופרסמה מספר מאמרים המתארים מבני הנגיפים שלא נראו בעבר.
טכניקת המיקרוסקופיה, שאותה פיתחה אלמיידה, הייתה פשוטה ועם זאת מהפכנית בתחום הווירולוגיה. בין הישגיה המדעיים הייתה ההמחשה הראשונה של נגיף האדמת, שהוכר כגורם למומים מולדים. אמנם מדענים רבים חקרו את נגיף האדמת במשך עשרות שנים קודם לכן, אך אלמיידה הייתה הראשונה לראותו באופן ברור. תגלית נוספת רבת משמעות וחשיבות של אלמיידה (שוב באמצעות מיקרוסקופיית אלקטרונים) הייתה שיש שני מרכיבים ברורים לנגיף הפטיטיס B - אחד על פניו ואחד בתוכו.
בהמשך, אלמיידה חזרה ללונדון, שם עבדה בבית הספר לרפואה של בית החולים סנט תומאס (בין היתר הודות לפרופסור למיקרוביולוגיה בבית הספר לרפואה בבית החולים סנט תומאס בלונדון, איי פי ווטרסון, ששכנע אותה להצטרף אליו ולחזור לאנגליה). שם, בשנת 1964, פרחה הקריירה המקצועית שלה במה שנראה לא פחות ממדהים בהקשר של המציאות בעידן הקורונה.
היא יצרה קשר עם ד"ר דיוויד טיירל, שאסף יחד עם צוות המחקר שלו דגימות של נגיף דמוי שפעת בשם B814, אך התקשה לטפח אותו במעבדה. ככל שנכשלו השיטות המסורתיות, החוקרים החלו לחשוד ש-B814 עשוי להיות סוג חדש של נגיף. במחקר עצמו לזיהוי הנגיף - לא רק שאלמיידה מצאה ויצרה תמונות ברורות של הנגיף הזה, אלא גם הזכירה שראתה שני וירוסים דומים מוקדם יותר במחקר שלה: האחד תוך כדי בחינת ברונכיטיס בתרנגולות והשני תוך כדי בדיקת דלקת כבד של עכברים.
היא כתבה מאמר על שניהם, אך הוא נדחה בטענה שהתמונות היו באיכות ירודה של חלקיקי נגיף השפעת. בזכות הדגימה מד"ר טיירל, אלמיידה הייתה בטוחה שהם מסתכלים על קבוצה חדשה של וירוסים. לאחר שדנו בממצאיהם, הם התלבטו איך לקרוא לקבוצת הנגיפים החדשה. לאחר שהם עיינו בתמונות, הם קיבלו השראה מהמבנה שלו והחליטו על המילה הלטינית לכתר (Corona). בסופו של דבר, התגלית קיבלה את הבמה (באיחור של כשנתיים-שלוש) בכתב העת הרפואי הבריטי Journal of General Virology עם הצילומים של מה שראתה החוקרת. בשנת 1967 היא קיבלה תואר דוקטור על בסיס מחקריה והפרסומים שלה, בזמן שעבדה בקנדה ובלונדון.
יו פנינגטון, פרופסור לבקטריולוגיה באוניברסיטת אברדין, עבד עם אלמיידה בסנט תומאס והציג אותה כמנטורית שלו. "ללא ספק היא אחת המדעניות הסקוטיות המצטיינות בדור שלה, אך למרבה הצער היא נשכחה ולא זכתה לפרסום לו הייתה ראויה", אמר פנינגטון בראיון לאתר החדשותי הסקוטי "הראלד". הוא העיד כי אלמיידה הייתה לא שגרתית, אך מבריקה, "למרות שבאופן אירוני, ההתפרצות הזו של נגיף הקורונה האירה שוב על פועלה רב השנים, שכן ללא עבודתה החלוצית, הדברים היו איטיים יותר בהתמודדות עם ההתפרצות הנוכחית של הנגיף - בזכותה הואצה ההבנה של הנגיף ולכן היא נחשבת לחלוצה בתחום", אמר הפרופסור שהרעיף אין ספור שבחים על אלמיידה ופועלה.
"היא הייתה כישרון יוצא מן הכלל - בהחלט סוג של היכל התהילה. כל מה שהיא נגעה בו, כחלק ממחקרה, הפך לזהב", הוא הוסיף. שיטותיה של אלמיידה כה רלוונטיות גם בעת הנוכחית ותעיד על כך העובדה שגם הסינים השתמשו בטכנולוגיה שלה כדי לזהות את נגיף הקורונה. "הם חזרו על מה שהיא עשתה ונעזרו בכך לאבחון", הסביר פרופ' פנינגטון.
אלמיידה סיימה את הקריירה במעבדת המחקר Wellcome, שם עבדה בפיתוח מבחני אבחון ופיתוח חיסונים. היא התגרשה מבעלה הראשון בשנת 1982 ופרשה מהתחום בו התמקצעה בשנת 1985, אך נותרה פעילה וסקרנית עד כדי כך שסייעה בתיעוד חדשני של נגיף האיידס (HIV). יחד עם זאת, היא הפכה למדריכת יוגה ופיתחה עין חדה לעתיקות, שלעתים קרובות היא אספה עם בעלה השני פיליפ סמואל גרדנר, וירולוג בדימוס ובנו של סוחר היהלומים ארנולד ויידנגרטן, עימו התגוררה בעיירת החוף בקסהיל, השוכנת במחוז מזרח סאסקס בדרום מזרח אנגליה.
אלמיידה מתה מהתקף לב בראשית דצמבר 2007, בגיל 77, והותירה אחריה את בתה ג'ויס, פסיכיאטרית במקצועה ושתי נכדות. כמעט 13 שנה מאז פטירתה, נזקפת לזכותה של אלמיידה העובדה שהיא זו שפיתחה תגלית משמעותית בנוגע לנגיף הקורונה. הקריירה שלה היא הדוגמה המושלמת, כיצד תלמידת בית ספר סקוטית מוכשרת, על אף שנטשה את ספסל הלימודים בגיל 16, הפכה למדענית קלינית בעלת שם בינלאומי, שכישוריה בתחום האלקטרונימיקרוסקופיה, איפשרו לה לזהות וירוסים שמבניהם לא היה ידוע וברור. הכל באמצעות היכולת שלה להעביר את השיטות והרעיונות שלה בצורה ישירה ופשוטה להפליא, בין אם לאחד או שניים שעבדו איתה במעבדה ובין אם לקהל רב באולם הרצאות.
לפנייה לכתב/ת 
