האתגרים של השרה החדשה להגנת הסביבה

השרה החדשה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, מתחילה את תפקידה היום (ב') בנקודת פתיחה מאוד לא פשוטה. ראשית, אי אפשר לומר שהיא רצתה את התפקיד או נלחמה עליו, וזהו רק מינוי אחד מני כמה, גם אם בשבילה מדובר בשדרוג. למעשה, בכל שנותיה בפוליטיקה לא ממש שמענו ממנה דבר או חצי דבר על נושאי סביבה. אם כי בהיותה ממונה על התוכנית ממשלתית "להעצמה ולחיזוק כלכלי-חברתי של היישובים הבדואים בצפון", העבירה בתחילת שנה זו תקציב ממשרדה הקודם, המשרד לשיווין אזרחי, לטובת קידום המודעות להגנת הסביבה והטיפול בפסולת ובמיחזור ביישובים הכלולים בתכנית, וציינה: "הנושא של איכות הסביבה חשוב מאוד ברמה העולמית, וחשוב לא פחות לשים עליו דגש ברשויות הבדואיות ולחזק את המודעות לאיכות סביבה גבוהה יותר שמביאה לאיכות חיים גבוהה יותר".

הקושי הגדול ביותר עימו תצטרך להתמודד גמליאל עם כניסתה לתפקידה החדש הוא משבר האמון הגדול, שנפער בין המשרד לציבור הרחב. ככל שהמודעות לנושא הגנת הסביבה הלכה וגדלה בשנים האחרונות, והנושא תופס יותר ויותר מקום בשיח הציבורי ובתקשורת, כך האיבה למשרד ולשר העומד בראשו הלכה וגדלה. המשרד להגנת הסביבה לא השכיל ליצור שותפות עם הציבור.

נהפוך הוא, הוא פעל בחוסר שקיפות וללא שיתוף ציבור אמיתי, שכולל התייעצות עם הציבור ופעילות עם הציבור. אבל עקב אכילס הגדול של המשרד הוא נושא הפיקוח והאכיפה. המשרד להגנת הסביבה כשל בהגנת הציבור מפני הזיהום מהתעשייה, מתחנות הכוח, מהתחבורה ועוד. המבחן הגדול של השרה הנכנסת יהיה בקידום פעולות מהירות ויעילות להפחתת הזיהום במפרץ חיפה ובאזור אשדוד, והאיומים מאסדות הגז ומכריית מחצבים בישראל, ואת אלה אפשר יהיה לעשות רק בפיקוח ואכיפה.

צריך לבצע

בעוד שהמשרד להגנת הסביבה נשאר קטן יחסית, בתקציב ובכוח אדם, הנושאים שבהם המשרד צריך לטפל רק הלכו וגדלו עם השנים. כמעט שאין תחום שבו אין היבטים סביבתיים, במדיניות, בתכנון, ביישום ובפיקוח. אבל נדמה שהשרה החדשה כבר סימנה את הנושא הבוער ביותר, תרתי משמע, אך גם המורכב מכולם. "משבר האקלים הוא אחד הנושאים החשובים ביותר לאנושות, ועלינו לשים אותו בראש סדר העדיפויות", ציינה גמליאל עם ההודעה על כניסתה לתפקיד.

אכן מדובר בנושא מרכזי, ולאמיתו של דבר כמעט הכול מוכן, המדיניות, התוכניות והרגולציה בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה, כמו גם התוכניות והפעולות להערכות עם שינויי האקלים. נכון, צריך לדחוף עוד קדימה, ובעיקר את יעדי הפחתת פליטות גזי החממה, ולהוסיף פה ושם נקודות, אבל מה שנותר עכשיו הוא לבצע.

יחד עם זאת, הקושי העיקרי בתחום זה הוא שכמעט אף אחת מהפעולות הקשורות בנושא הפחתת פליטות גזי חממה לא נמצאות ישירות בידי המשרד להגנת הסביבה. לדוגמה, ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות או אנרגיות פוסיליות ומעבר לתחבורה חשמלית הם נושאים שבאחריות משרד האנרגיה. קידום התחבורה הציבורית על חשבון התחבורה הפרטית נמצא בידי משרד התחבורה, והפליטות הכרוכות במגזר החקלאות נמצאות בידי משר החקלאות. לכן במקרה הזה, השרה להגנת הסביבה תצטרך בעיקר לתכלל את הפעילות ולהמשיך ולדחוף את יתר השרים לפעול ולעמוד ביעדים.

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל(צילום: אבי מועלם)

באותו ההקשר, המשרד צריך לפעול גם להחמרת הרגולציה, וכאמור הגברת הפיקוח והאכיפה, בנושא זיהום האוויר, ולהפחית את התחלואה והתמותה המוקדמת מזיהום אוויר, שעומדת על יותר מ-2,000 בני אדם בישראל, ו"על הדרך" גם להפחית את פליטות גזי החממה. המשימה המרכזית היא מעבר לאנרגיות מתחדשות והפחתת התלות בגז טבעי. בימים אלה מקדמת המדינה הקמת צנרות להולכת גז, אפילו עד איילת, ובעיקר לטובת יצוא, ותחנות כוח לרוב. אבל לא רק שגז טבעי הוא דלק פוסילי מזהם, הוא בעצמו גז חממה אגרסיבי, שנפלט במהלך ההפקה, ההולכה והשימוש. יתרה מכך, הקמת תשתיות אלה עכשיו תשאיר אותנו עם הגז הטבעי לעוד שנים רבות.

נושא נוסף שעומד בלב ליבה של פעילות המשרד הוא שימור הסביבה הטבעית על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, כמו גם טיפוח הטבע העירוני. כמו בעולם כולו, מצב המגוון הביולוגי בישראל בכי רע, ותוכניות בנייה רבות בערים ומחוץ להן מאיימות על בתי גידול ייחודיים ועל מסדרונות אקולוגיים. בהקשר זה חשוב מאוד לציין את הפיתוח המואץ של הסביבה הימית בישראל, מתשתיות אנרגיה, כגון קידוחים ואסדות, דרך מתקני התפלה, הנחת כבלים וצנרת תת ימיים, ועד חקלאות ימית ואזורי פנאי ונופש.

ובין כל אלה נדמה כי יש מעט מאוד מקום לסביבה הטבעית עצמה. הפיתוח בסביבה הימית הוא דמות ראי של הפיתוח ביבשה, גם אם הכל נעשה מתחת לפני המים, אבל הרגולציה, החקיקה והאכיפה במרחב זה הרבה פחות מפותחים.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

המשרד להגנת הסביבה הוא למעשה משרד כלכלי לכל דבר. אין היום תוכנית בינוי ופיתוח או תוכנית להקמת מפעלים ומתקנים שלא דורשת מעורבות ואישורים מהמשרד להגנת הסביבה. הדגש כיום באסטרטגיה ליציאה ממשבר הקורונה הוא פחות בראותי ויותר כלכלי, לכן דווקא כאן המשרד להגנת הסביבה צריך להוביל מודל של צמיחה ירוקה- צמיחה שמאפשרת פיתוח, ייצור והרחבת האפשרויות במשק, לצד שמירה על איכות הסביבה ועל צדק חברתי. וברוח ימים אלה, והפוך מכל ההנחיות הבריאותיות, נדמה כי השרה להגנת הסביבה תצטרך להוריד את המסכה, להסיר את הכפפות וכדבריה: "לקדם תהליכים שיובילו לשגשוג ואיכות חיים טובה יותר".

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).

http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0