חלב שנשפך או נהר של אש? "שביל החלב" חוזר
אם עדיין לא יצא לכם לצפות במראהו המהפנט של "שביל החלב", תקופה זו היא הטובה ביותר לחזות בו. מה כדאי לדעת לפני שיוצאים אל מקום חשוך, כיצד תיארו היוונים את אופן היווצרותו, איזה חג חוגגים ביפן עד היום בגלל אגדה עתיקה שנכרכה בשביל החלב, ומדוע קבוצת כוכבים שהוקדשה למאהבו של קיסר רומא הוצאה מהקטלוג? כל מה שרציתם לדעת על המראה הכי מרשים של לילות הקיץ
שביל החלב הוא הגלקסיה הספירלית שבה אנו שוכנים. גודל הגלקסיה ממוצע למדי ביחס לגלקסיות האחרות במרחבי היקום. קוטר הדיסקה שלה הוא כ-100,000 שנות אור והיא מורכבת מכ-200 מיליארד כוכבים כמו השמש שלנו, רובם בתוך הדיסקה עצמה. מערכת השמש נמצאת בערך במחצית הרדיוס ממרכזה.
האבסורד הוא שלמרות שזו גלקסיית הבית שלנו, אנחנו יודעים על המבנה שלה הרבה פחות מכפי שאנו יודעים על גלקסיות שכנות. הימצאותנו בתוך הדיסקה עצמה מפריעה לנו לראות את התמונה הכוללת, בדיוק כפי שאין אנו יכולים לראות את עקמומיותו של כדור הארץ כאשר אנחנו עומדים עליו.
כיצד חוקרים את גלקסיית הבית?
כדי לחקור את מבנה הגלקסיה עצמה, עלינו להשתמש באורכי גל בתחום הרדיו, אשר בשונה מגלי האור הנראה, הם מצליחים לעבור דרך ענני האבק הנמצאים בדיסקה. במרכז שביל החלב יש ליבה, כמעין ביצה שכמות הגז בה פחותה והיא צפופה בכוכבים. את מרכז הגלקסיה מיטיבים לראות בלילות הקיץ בכיוון קבוצת "קשת". צידו הפונה לעבר החלקים החיצוניים של הגלקסיה נראה בלילות החורף, בין קבוצות הכוכבים "אוריון", "תאומים" ו"הכלב הגדול". צד זה עמום וקשה יותר לצפייה.
מעבר לליבה מתחילה הדיסקה, הבנויה כצלחת מעופפת עשויה זרועות הנשלחות מן הפנים כלפי חוץ. את זרועות אלו, או יותר נכון את חלקן, אנו רואים כמעין שביל של אור, החוצה את השמיים, הלוא הוא שביל החלב. צורת הדיסקה והעובדה שאנו נמצאים בתוכה וצופים אל מרכזה, גורמת לכך, שכוכבים מרוחקים נראים צפופים עד כדי שנקודות האור שלהם מצטרפות לפס של אור חיוור, שניתן לראותו בעין מכל אזור חשוך די הצורך.
כיום, המונח "שביל החלב" מתאר את הדיסקה הנראית, בעוד שהמילה "הגלקסיה" משמשת כדי לתאר את היצור הפיזיקאלי שמארח את מערכת השמש יחד עם כל שאר הכוכבים.
מערכת השמש סובבת את מרכז הגלקסיה במהירות של 220 קילומטרים לשנייה, בהתחשב ברדיוס הסיבוב, לוקח למערכת השמש להשלים הקפה אחת בכל 225 מיליון שנים. אך השמש אינה היחידה שנעה במהירות הזו. גם הכוכבים הרחוקים יותר מליבת הגלקסיה ונמצאים מעבר למערכת השמש נעים באותה מהירות.
אמנם היינו מצפים שהמרחק הגדול יותר ממרכז הגלקסיה יחליש בהרבה את המשיכה הגרביטציונית ויקטין את המהירות הגבוהה, אך ככל היודע לנו כיום כמויות עצומות של חומר מושכות את הכוכבים אל המרכז ומאפשרות הישארות במסלול. חומר זה אינו נראה ולכן הוא קיבל את שמו "החומר האפל". שאלות קיומו ומהותו של החומר האפל, הן מהבעיות הבלתי פתורות המשמעותיות ביותר באסטרופיזיקה של ימינו.
מעבר לזרועות הגלקסיה ובשוליה, נמצאות כ-20 גלקסיות לוויין קטנות. השתיים המוכרות ביותר הן "ענני מגלן", הקרויות על שמו של פרדיננד מגלן, מגלה הארצות הפורטוגלי שהיה האירופי הראשון שתיעד אותן במאה ה-16. את ענני מגלן ניתן לראות בעין בלתי מצוידת מחצי הכדור הדרומי.
שתיהן קטנות פי 100 אלף מהגלקסיה והן מקיפות אותה ולמעשה נמצאות בתהליך הסתחררות לתוכה. בסופו של דבר הן יתמזגו עם גלקסיית שביל החלב. בשנות ה-20 של המאה הקודמת סייעו ענני מגלן ליישב את "הוויכוח הגדול" - עימות פומבי בין היבר קרטיס והרלו שייפלי, שני אסטרונומים אמריקנים נודעים, בנוגע לגודלו של היקום.
נחש, נהר, שביל? ממה עשוי שביל החלב?
בעולם העתיק ראו בשביל החלב רק אחד משאר הצורות בעלות המשמעות על פני השמיים. לא הייתה להם דרך לדעת שכל שאר הכוכבים שנראים בשמי הלילה הם גם חלק משביל החלב. במסופוטמיה ראו בו את הנהר של אִינַנָּה, אלת האהבה, הפריון וגם המלחמה. חלקם ראו בו נחש שמימי ענק החובק את הארץ כולה.
כמעט כל העמים קשרו את שביל החלב לדרך שמימית, נחש או נהר. בצפון הודו הוא היה יונת גן העדן או דרך הנחש. כך גם בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה. הכי קרובים לאמת היו דניאל התנ"כי שכינה את "שביל החלב" "נהר די-נור" - נהר של אש, כינוי שתפס גם בקרב חכמי התלמוד, ובני האינקה בדרום אמריקה, כשהניחו שמדובר בסך הכול באבק כוכבים.
היוונים החשיבו אותו כנהר השזור בנשמות הגיבורים והאלים המיתולוגיים שמאירים לנו ללכת בנתיבם. היוונים גם שייכו אותו לאלה המיתולוגית הֵרָה, אשתו החוקית של זֵאוּס, אבי האלים. על פי המיתולוגיה היוונית, באחד הימים זאוס שלח את בנו הממזר הֶרְקוּלֶס בעזרת שליח האלים הֶרְמֵס, אל הרה. הוא הגניב את הפעוט אל שדיה והיא היניקה אותו בעודה ישנה. אך כאשר גילתה את התרמית, ניערה אותו מעליה והחלב שהמשיך לשפוע יצר את השביל בשמיים.
שמו של שביל החלב והגלקסיות כולן, הגיעו מאותו סיפור מיתולוגיה יווני. המילה היוונית לחלב הוא GALEX.
סיפור מיתולוגיה חביב למדי מגיע מהעמים הבלטיים בצפון כדור הארץ. שם מספרים על לִינְדוּ, ביתו של אבי האלים אוּקוֹ, נערה יפת תואר ואהובה שהייתה מופקדת על צורכיהן של הציפורים הנודדות. כל שוכני השמיים חיזרו אחריה אך את כולם השיבה ריקם. כוכב הצפון היה משעמם מידי עבורה בעמדתו הקבועה, הירח היה הפכפך מידי במופעיו, והשמש היה סבלן, עיקש ומתמיד מידי. כשהופיע מולה הזוהר הצפוני בשמי הלילה היא הוקסמה. צבעוניות תעתועיו ותנועותיו המלכותיות הרשימו אותה עד מאוד.
השניים נישאו, אך לאחר מכן הסביר לה הזוהר שעליו לשוב למקומו עד חצות הלילה. לִינְדוּ התיישבה וחיכתה לשובו לבושה בבגדי כלולותיה. עבר לילה וחודש וחודשיים, אך הוא לא שב, והיא ביגונה הזניחה את חובותיה. אביה שלא יכול לשאת את עצבונה העלה אותה השמימה, ושם נראית עדיין הינומת שמלתה פרושה מאופק ועד אופק.
אגדה יפנית נוספת סביב שביל החלב, קשורה לחג שנחגג עד היום. בכל 7 ליולי, חוגגים היפנים את חג הטַנָאבָּאטַה -"חג האוהבים היפני", או "חג הכוכבים". על פי המיתולוגיה שהייתה נפוצה במזרח הרחוק, נסיכה יפיפייה התאהבה ברועה בקר צעיר והשניים נישאו. אך למורת רוחם של בני משפחתה, החתן בזבז את זמנו בהקמת מפעל חסר תכלית שכל מטרתו הייתה הטיית שביל החלב לעבר שדותיו. כעונש נגזר על זוג האוהבים להיקבע משני צידי השביל. הכוכב אַלְטָאִיר מקבוצת נשר בתפקיד רועה הבקר, והכוכב וֶגָה מקבוצת נבל בתפקיד הנסיכה.
לשמחתם של השניים, מתאפשר להם להיפגש ולהתאחד בלילה אחד ביום השביעי של הירח השביעי (ה-7 ליולי), ליום קסום ומלא אהבה. המפגש מתאפשר כאשר מתקבצים עורבנים מכל קצוות הממלכה ויוצרים בגופם גשר מעל לנהר השמימי. ביום הזה, היפנים מאמינים שכל משאלה שיבקשו, תתקבל ותתגשם.
קבוצת הכוכבים שאיננה עוד
לקיסר הרומי אדריאנוס, אותו אנחנו מכירים כמי שחיסל את מרד בר-כוכבא, היה מאהב צעיר, חכם ויפה תואר בשם אנטינואוס. השניים קיימו את אחת ממערכות היחסים ההומוסקסואליות המפורסמות ביותר בהיסטוריה ההלניסטית.
בשנת 131, לאחר שהות של מספר חודשים באלכסנדריה, יצא אדריאנוס עם אשתו ופמלייתו להפלגה על הנילוס, במהלכה אנטינואוס מצא את מותו. הקיסר הוכה ביגון, והורה להקים בסמוך למקום טביעתו עיר בשם אנטינואופוליס, (כיום שייח עבאדי) על שמו של אנטינואוס, והכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת.
הקיסר הרומי הפך אותו גם לאל - האדם האחרון שלא היה בן למשפחה הקיסרית שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו, מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו. וכיאה לאל, הקדיש לו אדריאנוס גם קבוצת כוכבים בשמיים - קבוצת "אנטינואוס". קונסטלציית הכוכבים מוקמה בסמוך לקבוצת הנשר, על רקע שביל-החלב והיא הופיעה בכל האטלסים האסטרונומיים העתיקים.
בימי הביניים, החלו המוסלמים ולאחר מכן גם הנוצרים, להתעלם מקבוצה זו. הם לא אהבו את הרעיון לתת ייצוג בכוכבים לאהבה הומוסקסואלית והתייחסו רק אל קבוצת "הנשר" הסמוכה. ניתן למצוא את דמותו המאוירת של אנטינואוס באטלסי הכוכבים שאיירו נוצרים לפחות עד המאה ה-19, אך באטלסים מוסלמיים כמו האטלס של "א-סופי" משנת 964 הוא כבר אינו מפיע.
בשנת 1930 קבוצה זו נמחקה כליל על ידי האיחוד האסטרונומי הבינלאומי ומאז היא אינה חלק מקבוצות הכוכבים המקובלות. למעשה, קבוצה זו, היא היחידה מ-48 קבוצות הכוכבים העתיקות שהגדיר תלמי, שאינה נחשבת כיום כקבוצת כוכבים מוכרת.
אך בסמוך לקבוצת אנטינואוס שנעלמה נותר זכר, ה"חץ" - קבוצת כוכבים זעירה אך די בולטת על רקע שביל החלב. שריד לכלי המלחמה שנשא אנטינואוס בידו.
במרכזו של שביל החלב בכיוון קבוצות "קשת" ו"עקרב" הנראות מישראל בכיוון דרום (מומלץ להיעזר באפליקציות להתמצאות בכיפת השמיים), ממוקמים גם כמה מצבירי הכוכבים המרשימים בשמי כדור הארץ. כמו כן גם ערפיליות - ענני גז עצומים שמייצרים כוכבים חדשים - נאות מאוד לצפייה. אחד מהצבירים המפורסמים קיבל את השם "צביר תלמי" (מוכר גם כ-M7) המרוחק כ-800 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-80 כוכבים. הוא צביר פתוח, בהיר במיוחד, וקל לצפייה. את הצביר תיעד לראשונה האסטרונום היווני תלמי, שתיאר אותו בשנת 130 לספירה כ"ערפילית מאחורי העוקץ של העקרב".
אז נצלו את לילות הקיץ (בלילה ללא ירח) כדי לחזות במראה מהפנט שאי אפשר להתיק ממנו את המבט. מומלץ גם לסרוק את שביל החלב בעזרת משקפת או טלסקופ בהגדלה נמוכה שתיתן שדה רחב ככל האפשר. ההנאה מובטחת.
מידע נוסף על כוכבי השמיים, תופעות מעניינות, סיורי אסטרונומיה, כוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים, תוכלו למצוא באינסטגרם
וגם בפייסבוק
של שירת הכוכבים
מקורות: ההיסטוריה של אסטרונומיה, אטלס השמיים הישראלי, האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים, ויקיפדיה.
