מדב סורי ועד פנדה אדומה: המפחלץ הראשי בריאיון

איגור גברילוב מתיישב מול הפחלוץ של הדוב הסורי המפואר שמוצג במוזיאון הטבע ובוהה בו בהססנות. "עבדתי עליו במשך שלושה שבועות בזמן הקורונה. כן, הייתי עובד חיוני". הוא אומר בגאווה. "כל יום הדבקתי עליו חתיכות שיער מדוב אחר. אפילו השתמשתי בפשתן בבטן שלו". הוא אומר ומסדר בעדינות את הפרווה הבהירה. "אני לא יכול להשאיר אותו ככה, שאנשים יעברו מול הדוב הזה ויגידו שזה דחליל מגעיל. אני צריך לעשות את זה כמה שיותר יפה. אבל גם צריך לעצור מתישהו, כי אני יכול להמשיך לנצח".

גברילוב הוא המפחלץ הראשי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. הוא עובד באוניברסיטה כבר 25 שנה. "כשהייתי ילד בן 4 כבר הייתה לי רשת לתפיסת פרפרים, הייתי הולך לפארק כמו פארק הירקון שיש לנו פה ואוסף חרקים ופרפרים".

רק שאת הילדות שלו הוא העביר בטג'יקיסטן. "היינו רחוקים ממכולת ודברים כאלה, אז היינו צריכים לצוד, לא הייתה ברירה. אז שמרנו חלק מהדברים, כי היה לי חבל לזרוק. צדת משהו וזה ממש לא יפה שאתה מתייחס לזה כמו לחתיכת בשר", הוא משחזר את התחלת ההתמחות במקצוע. "בארץ זה משהו אחר, אין ציד, אז החיות שמגיעות אליי לצערי, מגיעות בדרך כלל אחרי מוות טבעי בגני חיות או מה שפקחים ברשות הטבע אוספים בשבילנו. אמרתי, לצערי, כי אני בטח מעדיף לקבל משהו טרי יפה בשיא היופי שלו - אבל אין", הוא מבהיר. "הרבה פעמים, את הגופות של החיות הנדירות אנחנו מקבלים כשהן כבר פתוחות ומחלוקות לצורך המדע או מחקר וטרינרי. יש נמר, שגם קיבלנו אותו ראש בנפרד, זנב בנפרד. כל חיה זה אתגר בשבילי. אני מרכיב לפעמים מכמה חיות פוחלץ אחד".

איגור גברילוב עם הדוב הסורי(צילום: אורי דוידוביץ')

איך זה לעבוד עם גופות של בעלי חיים כל היום? זה לא מגעיל?

"בדרך כלל מקבלים הכל קפוא. זה כמו עוף בתנור, אחרי הקפאה. אין ריח, אין שם זרימות דם כמו שרואים בסרטים, כשפותחים וכולם בורחים. אין דבר כזה, זה רק בסרטים", הוא אומר ומרגיע. "אם אני החלטתי שזה פרט שמתאים לפחלוץ, אז לאט לאט מתחילים לפשוט את העור. מעבדים אותו עם כל מיני כימיקלים כדי שלא יירקב ואחר כך מכינים מודל ועליו מלבישים את העור המוכן".

הוא מפרט את שלבי העבודה. "החלק האחרון זה קוסמטיקה, כמו שאני אוהב לקרוא לזה. הסוד זה שאתה צריך להיות אמן ולראות מה חסר, מה אפשר לעשות שהניצוץ והדמעות בעיניים יראו אמיתיות. אז אני צובע ומבריש, אני שם ריסים".

איגור גברילוב וברקע כמה פוחלצים(צילום: אורי דוידוביץ')

"יש לי גם כזה דבר שעושה ככה", הוא אומר ומדגים בתנועות של עיגול. "כן, זה כמו איפור. אפילו עם השתלות של שיער שעשיתי, התייעצתי עם ספרים. בסוף אני שם שיניים וציפרוניים. אבל לא אמיתיות, זה הכל מפלסטיק".

בזמן העבודה, גברילוב מעביר את הזמן בהקשבה למוזיקה. "לפעמים אני שומע טראנס, לפעמים אופרה, תלוי במצב הרוח שלי באותו יום. לפעמים רדיו 88. אם אני מקשיב לדיבורים או לקריינים, אז אני יכול לחתוך לעצמי אצבע, אני חייב להתרכז", הוא מסביר. "אם אני עושה איזו עבודת אומנות כמו צביעה, אז אני שם משהו עדין, ואם אני עושה משהו מכני -  אז אני שם משהו קצבי כמו 'בום בום'".

איגור גברילוב בפעולה(צילום: אורי דוידוביץ')

הכל במטרה, ליצור בסופו של דבר פוחלץ שייראה אמיתי וקרוב לטבע ככל הניתן. "זאת האומנות שלי, אני צריך לעשות מזה אטרקציה ושואו. כאילו לא משנה לי, אני לא נכנס לפרטים של כל חיה, אם קוראים לו שמוסי או שמוצי", הוא צוחק. "עשיתי כאן אורנגאוטן בשם רחל שהגיעה מגן חיות. אז אנשים שבאו ואמרו 'אה זה לא רחל שלנו, איפה רחל שלנו, תחזיר לנו אותה'. אני אומר - זה לא רחל. רחל כבר שם, זה אורנגאוטן נקבה זקנה".

"התפקיד שלי הכי חשוב זה לעשות מהפוחלץ פרט שיעמוד בתנאים מיוחדים במוזיאון. כולל בחום הישראלי. כמובן שדוב ייראה יותר טוב אם יעמוד על שתי רגליים, אבל צריך לחשוב על מיקום וגם על הבטיחות. אם דוב כזה יפול על מישהו בזמן שאין השגחה או שילד יכול לטפס על הדוב הזה והוא יפול יחד איתו - אז אנחנו בצרות".

קרה דבר כזה?

"לא, אבל יש כאן למשל איזה ברווז ולמרות שיש שלט לא לגעת, כולם נוגעים בכנף שלו, זה חוק. אז אני כל הזמן מסדר. פעם ראיתי גם איזה פועל מחזיק חולד בידיים ומצטלם ככה. אמרתי 'מה אתה עושה?' אז הוא אמר 'מה? אסור? זה חי?'", הוא אומר בכעס. "יש פה ינשוף שדות, שפעם ראינו אותו במצב הרוס לגמרי, אחר כך הבנו שהיה כאן חתול חי שמאוד אהב אותו, הוא לא נגע בשום דבר אחר, רק בזה. יכולתי להרוג אותו כי כל כך כעסתי שהוא הרס לי את הפוחלץ".

פנדה אדומה שפוחלצה(צילום: אורי דוידוביץ')

איך אנשים מגיבים כשהם שומעים שאתה מפחלץ?

"אני מעדיף שלא להגיד מול אנשים שאני מפחלץ, כי עדיין יש סטיגמות על המקצוע", הוא אומר בכנות. "אנשים אומרים לי איך אתה יכול לגעת בזה בכלל ויש לזה ריח וזה מגעיל. שומעים שזה כמו בסרטים של '101 כלבים דלמטים', אז מפחלץ זה גבר כזה שרוצה להרוג ולעשות מזה פוחלץ או פרווה".

אבל גברילוב דואג לנפץ את כל הסטיגמות. "בלי אהבה לבעלי חיים אי אפשר להיות במקצוע הזה. אני כל החיים שלי מחזיק חתולים, כלבים ודגים. זה נכון שהייתי צייד פעם, אבל אחרי הצבא הפסקתי, קשה לי לחשוב על להרוג חיה היום", הוא אומר בעצב. "פעם קיבלתי 2 לוטרות זכרים יפים בשיא היופי שלהם, שמישהו דרס אותם בבת אחת. זה מגעיל שיש אנשים שחושבים שהם יכולים לעשות החלטות כאלה ולהרוג חיים. פשוט יש לי דמעות בעיניים שאני רואה דבר כזה", הוא אומר. "במקצוע שלי אני יודע שאני לא הרגתי אף חיה. אני מאמין גם שלכל החיות יש נשמה שעוברת למקום אחר, ופה נשאר רק הגוף שלהן. ועם זה אני עובד".

מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב נפתח אתמול מחדש למבקרים, לאחר שהיה סגור מאז מרץ בשל הקורונה. במהלך התקופה שבה היה סגור למבקרים, החוקרים והאוצרים המשיכו לעבוד כדי להעשיר את חוויית הביקור עם הפתיחה המחודשת. לתערוכות הקבע הצטרפו שני דיירים חדשים: דב חום סורי וטיגריס סומטרי.

עם פתיחתו פועל המוזיאון בהתאם לתנאי התו הסגול ולפי הנחיות משרד הבריאות. ביוני המוזיאון יהיה פתוח למבקרים בימי חמישי ושבת בכניסה מבוקרת ובקניית כרטיסים מוקדמת. ביולי אוגוסט תורחב פעילותו.