תחילת הסוף: סגירת התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה

אני רוצה לומר זאת באופן ברור: אנחנו כבר בתחילת הסוף. אני רוצה לומר זאת שוב: סופה של התעשייה הפטרוכימית, כפי שאנחנו מכירים אותה כיום במפרץ חיפה, קרוב מאי פעם. זו לא משאלת לב, גם לא עוד סיסמה של ירוקים או אחרים, זה כורח המציאות, צו השעה. אבל, צריך לומר גם ביושר שהכרזות והבטחות לא יספיקו, שיש עוד דרך ארוכה ומפותלת, לקשור את כל הקצוות, לחבר בין כל הצדדים ולהגיע אל היעד.

עם כניסתה של גילה גמליאל למשרד להגנת הסביבה היא הצהירה קבל עם ועדה שתסגור את המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, ואפילו שראש הממשלה קרא לה והטיל עליה את המשימה. מאז השרה התבטאה באותה הרוח כמה פעמים, וכך גם השבוע, בדיון בנושא התעשייה במפרץ חיפה, שהתקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, שבראשה עומדת ח"כ מיקי חיימוביץ'. הפעם גמליאל קבעה ש"עד שנת 2030 ייסגר מתחם בזן במפרץ חיפה". היא אף הודיעה שהמשרד בראשותה "יוביל את המהלך הלאומי של סגירת מפעלי מתחם בזן בחיפה ויציב יעדים סביבתיים ברורים לשיקום הקרקע ולחיזוק מטרופולין חיפה". השרה הוסיפה שתקדם החלטת ממשלה בנדון.

השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל

לאמירה הברורה של השרה הצטרף גם יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, שהדגיש כי ניתן לסגור את תשלובת בזן עד שנת 2025, וזאת על בסיס דו"ח מקינזי שבחן את ההיבטים הכלכליים של סגירת המתחם. במקביל, נציגי רשות מקרקעי ישראל הציגו תוכנית לפיתוח האזור ביום שאחרי התעשייה הפטרוכימית במפרץ, תוכנית מפרץ החדשנות.

לעיסוק בנושא ולאמירות החדות והברורות יש ללא ספק חשיבות רבה. אבל צריך להודות שלמרות כל אלה, ולמרות התוכניות, היפות והחדשניות, יו"ר הועדה לא הצליחה לקבל מתווה מסודר וברור, אלא רק תאריכי קצה כמו 2025 או 2030. יתרה מכך, ברור לכל שכל מתווה שכזה חייב לכלול שיתוף פעולה של כלל משרדי הממשלה, כמו גם שיח עם התעשיינים והעובדים במפעלים.

אולם, בדיון בועדת הפנים ואיכות הסביבה לא הופיעו נציגי משרד האנרגיה, משרד הכלכלה ומשרד האוצר, שרלוונטיים מאוד לקידום התוכנית. דרך אגב, אותם הנציגים השתתפו רק לפני כשבוע בדיון דומה בוועדה לביקורת המדינה בכנסת, בראשות ח"כ עפר שלח. הדיון עסק בדו"ח המיוחד על פעילות המדינה במפרץ חיפה, דו"ח שפרסם לפני שנה מבקר המדינה הקודם, השופט בדימוס יוסף שפירא. גם שם ביקש היו"ר ללמוד על סטטוס התוכניות השונות לסגירת התעשייה הפטרוכימית במפרץ, וגם שם לא התקבלו תשובות ברורות. זאת ועוד, נציגי משרדי הכלכלה, האוצר והאנרגיה אמרו שהנושאים עדיין בבדיקה ואין עדיין המלצה, ונציג התעשייה טען שהזיהום התעשייתי ירד משמעותית.

כולנו מכירים את המציאות שבה יש לא פעם פער עצום בין ההצהרות לבין הנעשה בשטח. די אם נראה כמה מהחלטות הממשלה לא ממומשות בפועל, וכמה מהן נמתחות שנים ארוכות מעבר למצופה, בעיקר כשמדובר על תשתיות. לכן, לא מספיק לקבוע תאריכי יעד, אלה חייבים לקדם החלטת ממשלה שלוקחת בחשבון את ההיבטים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים של התוכנית ומציבה לוח זמנים ברור לצד תקציבים.

בתי הזיקוק במפרץ חיפה(צילום: אוהד לוי, נשר)

שלא תטעו, לא מדובר באיכות האוויר של תושבי מפרץ חיפה, גם לא בדאגה למשבר האקלים ולצורך לעבור מדלקים פוסיליים לאנרגיות מתחדשות, למרות כל ההצהרות החגיגיות. מדובר במהלך כלכלי-חברתי, וזאת נוכח הצפי לירידה בצורך בתזקיקי נפט, וכיוצא בזה בשימוש מבית ובייצוא של תזקיקים, למול הרצון לפתח את המטרופולין הצפוני, להוסיף מקומות תעסוקה מגוונים, להגדיל את היצע הדיור ולחבר פיזית בין העיר חיפה לקריות. למעשה המשוואה מאוד פשוטה: על פי החשבון, הרווח ממכירת הקרקע באזור בתי הזיקוק לטובת מסחר ומגורים, בקיזוז עלות ניקוי הקרקע והפיצוי לנפגעים מהפינוי, גבוה יותר מהרווח מהמשך קיום התעשייה - מבלי להיכנס כרגע לשאלה, החשובה בפני עצמה, מדוע המדינה צריכה לשאת בעלויות אלה?

אבל לא חשוב כרגע מה המוטיבציה ומה האינטרס המוביל, כיוון שאם יש כאן מה שכולנו אוהבים לכנות win win situation אז למה לא לחבק את התהליך בשתי ידיים?

אם חוזרים להיבט הסביבתי, חייבים לדאוג לאיכות הסביבה לפני, תוך כדי ובסוף התהליך. בשלב הראשון, עד לסגירת המפעלים יש להבטיח שלא יפחיתו מאמץ והשקעות בהגנה על הסביבה ולהדק את הפיקוח. במקביל, צריך לזכור שבנוסף לאזור התעשייתי יש במפרץ חיפה כמה נמלים, וגם להם יש השפעה לא מבוטלת על הסביבה, לרבות על זיהום האוויר.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

תוכניות שמקודמות כיום בנמלים, משפיעות וישפיעו על איכות הסביבה באזור, מהשפעה של הרחבת הנמל והקמת הרציפים החדשים על הים ועל פארק הקישון, דרך השפעה על זיהום האוויר והצורך בחישמול הנמל ועד לסוגייה של הובלה ימית ויבשתית ואגירה של תזקיקים מיובאים וחומרים מסוכנים. לכל אלה חייבים להוסיף את הרגישות של הטיפול בקרקעות המזוהמות באזור, וגם את האומץ לקבוע האם ניתן או לא לקיים במקום מגורים. סוגייה נוספת היא קביעת קריטריונים ברורים, לא רק אלו תעשיות ייסגרו, אלא גם אלו תעשיות יישארו במפרץ חיפה ואלו יעברו במידת הצורך למקומות אחרים.

גם אם המשרד להגנת הסביבה לא יהיה זה שיוביל את התהליך, הוא יכול להיות זה שיתניע ויניע אותו. אבל הוא בעיקר חייב לבחון מראש את ההשלכות המקומיות, הלאומיות והגלובליות, של התהליך, ולהבטיח שלא נחליף מפגע אחד במפגע אחר.