טסלה: האיש והאגדות
מספרים על גאון אקסצנטרי, שהמציא לבדו את זרם החילופין וניצח את אדיסון - אך מת חסר כול. המציאות, מה לעשות, פחות רומנטית. 164 שנים להולדתו של ניקולה טסלה
כמעט שום פרט בפיזקה הקודמת אינו נכון.
בשנים האחרונות הפך טסלה לגיבור תרבות. מאדם ששמו היה מוכר בעיקר למהנדסי חשמל וחובבי תיאוריות קונספירציה, היה טסלה לשם דבר. ביוגרפיות נכתבו עליו, דמותו הופיעה בעשרות יצירות, החל בסרט "היוקרה" של כריסטופר נולאן וכלה בעונה האחרונה של "דוקטור הו". כמעט מכל תוכן שתמצאו עליו עולה נרטיב דומה, שמאדיר את דמותו הרבה מעבר למידותיו. אנחנו אוהבים אנדרדוג, ומאבקים של הטוב נגד הרע, והסיפור שהתפתח סביבו אכן מלהיב. ובכל זאת, המציאות הייתה די רחוקה מהדרך שבה בחרנו לזכור אותו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
אולם ראשית, כמה שבחים ראויים בהחלט: טסלה אכן היה ממציא ומהנדס מבריק והייתה לו תפיסה כמעט אינטואיטיבית של מערכות חשמליות. הוא עבד בעיקר בתחום החשמל - זרם חילופין, מתח גבוה וקרינה אלקטרומגנטית, אך גם פיתח טורבינה נטולת להבים והמצאות נוספות. הוא רשם מאות פטנטים, היה בין מפתחי המנוע החשמלי הרב-פאזי, המציא את סליל טסלה ואכן עשה גדולות ונצורות בחייו. יחידת המידה של עוצמת השדה המגנטי קרויה על שמו והוא ייזכר בצדק כאחת הדמויות המרתקות והחשובות ביותר של תחילת המאה ה-20.
טענה 1: טסלה המציא את זרם החילופין
השם טסלה מזוהה מעל הכול עם זרם החילופין, אך לא מדויק לקבוע שהוא המציא אותו. הגנרטור הראשון שיצר זרם חילופין הומצא כבר בשנת 1832, יותר מ-20 שנה לפני שטסלה נולד. במשך השנים עמלו עשרות מדענים ומהנדסים על שיפור ההמצאה ופיתחו עוד גנרטורים, שנאים, מנורות קשת, נורות להט ומוני חשמל. לזרם החילופין היה יתרון ניכר על פני הזרם הישר בהעברת חשמל למרחקים, והשימוש בו התפשט עד מהרה, בעיקר להפעלת תאורת רחוב המבוססת על מנורות קשת, שדרשו מתח גבוה יותר מזה שאפשר היה להשיג ממערכות זרם ישר.
אז מה המציא טסלה? הוא שקד על החלק החסר במערכת - מנוע חשמלי הפועל על זרם חילופין, שיחליף את מנועי הזרם הישר, שהיו מסובכים ונטו להישחק ולהתקלקל. הפתרון שטסלה מצא היה זרם חילופין רב-פאזי, או רב-מופעי: כמה חוטים המובילים זרם חילופין בהפרש מופע זה מזה.
הפתרון הזה הותיר את המנוע ללא חלקים נעים הפגיעים לחיכוך ולשחיקה, פרט לציר המרכזי. לריבוי פאזות יש יתרון גם בתחום הנצילות. זהו לא הפטנט היחיד שטסלה רשם בתחום זרם החילופין, והמנוע שלו אכן תרם תרומה מרשימה ומשמעותית להתפתחות התחום: כל רשת חשמל ציבורית כיום היא רשת רב-פאזית.
אבל אפילו בזה טסלה לא היה היחיד. המהנדס האיטלקי גלילאו פראריס (Ferraris) פרסם תוכנית למנוע דומה מאד, כמעט במקביל לטסלה. אך פראריס הסתפק במאמר מדעי, ואילו טסלה היה יזם ובעל חברה שרשם פטנט. נחשו מי זכה בתהילה? אף אחד מהמנועים של שניהם לא היה מעשי בזמן המצאתו, שכן הוא כלל רק שתי פאזות ומדובר במבנה בעייתי. אחרים המשיכו את מלאכתם ופיתחו את המנוע התלת-פאזי השימושי יותר. אם כן, טסלה ראוי למקום של כבוד בתולדות רשת החשמל, אך הוא היה אחד מיני רבים.
טענה 2: טסלה ניצח את אדיסון במלחמת הזרמים
זהו אולי החלק הכי ידוע של האגדה, וכנראה הכי פנטסטי. מקובל לחשוב שבין טסלה לאדיסון התנהל מאבק איתנים על עתיד החשמל, בין זרם ישר לזרם חילופין. לפי גרסאות מסוימות של האגדה, המאבק החל עוד כשטסלה עבד בשביל אדיסון. על פי הטענות הציע אדיסון לטסלה 50 אלף דולר לשפר את המנוע החשמלי שלו, אבל לא שילם וטען שרק התבדח. לפי גרסה אחרת, טסלה הציע לאדיסון את המנוע החשמלי שלו, אך נדחה כדי לא לפגוע בחברת אדיסון שעסקה בזרם ישר.
מספרים גם שבמהלך הקרב על עתיד החשמל, בין מערכות הזרם הישר לזרם החילופין, שנודע בשם "מלחמת הזרמים", אדיסון השתמש בתכסיסים מלוכלכים כדי להראות שזרם החילופין מסוכן. מקורות מסוימים טוענים שאפילו חישמל פילה למוות באמצעות זרם חילופין כדי להרתיע אנשים מלהשתמש בו.
ובמציאות? באוטוביוגרפיה שלו סיפר טסלה כי הוא אכן עבד בחברת אדיסון והעריך מאוד את בעליה, אך לא היה כפוף לו ישירות ולא ברור עד כמה הרבו להיפגש. גם אדיסון התרשם כנראה מהמהנדס הצעיר, ולדברי טסלה קרא לו "בחור כארז". באוטוביוגרפיה הוא גם כתב במפורש כי מי שהציע לו את התגמול על שיפור המנוע היה המנהל הישיר שלו, ולא אדיסון עצמו. גם לא נראה שההבטחה הייתה רצינית: חמישים אלף דולר של אז שקולים ליותר ממיליון דולר כיום – בונוס בלתי סביר אפילו לעובד המצטיין ביותר. ובשום נקודה בזמן עבודתו בחברה אין עדות לכך שטסלה ניסה לעניין את אדיסון במשהו שקשור לזרם חילופין.
רק אחרי שעזב את חברת אדיסון, פיתח טסלה את מנוע זרם החילופין ומכר את הפטנטים לחברת וסטינגהאוס. בנוסף שימש יועץ בהקמת תחנת הכוח במפלי ניאגרה. בכך מסתיים פחות או יותר תפקידו האישי במלחמת הזרמים, שבה היו מעורבות חברת אדיסון, שתמכה במערכות זרם ישר, מול וסטינגהאוס וחברת חשמל שלישית בשם ת'ומסון-יוסטון שתמכו במערכות זרם חילופין.
המאבק אכן היה נבזי. חברת אדיסון אכן עזרה לערוך הדגמות פומביות של חשמול חיות, ואפילו וידאה שהכיסא החשמלי הראשון יופעל על ידי מערכת של וסטינגהאוס. אך היוזם של ההדגמות היה מהנדס עצמאי בשם הרולד בראון שהיה קשור באופן עקיף בלבד לחברת אדיסון ולא פעל מטעמה. אומנם נכון שהייתה פילת קרקס חולה, שהומתה בשילוב של מכות חשמל, חנק ורעל, אך כל זה התרחש יותר מעשור אחרי שמלחמת הזרמים כבר הוכרעה, הקשר היחיד של אדיסון לכך היה שחברת הסרטים שלו תיעדה את המאורע.
צריך לזכור גם שההתנגדות לזרם החילופין לא הייתה עמדה בלתי סבירה. התחרות הפרועה על התקנת מערכות חשמל יצרה בעיות בטיחות שגבו את חייהם של טכנאים ולקוחות לא מעטים. בסופו של דבר בעלי המניות של החברה נאלצו להעביר את אדיסון מתפקידו ולאמץ גם הם את זרם החילופין. לטסלה עצמו לא היה כל חלק בכך, מה גם שמערכות זרם חילופין לתאורה התפשטו עוד לפני המצאת המנוע שלו.
טענה 3: טסלה ואדיסון היו יריבים מושבעים
גם השנים הבאות לא מספקות שום ראיה ליריבות אישית. אדרבה, בזמן ששניהם עבדו על קרני רנטגן, הם התכתבו וחלקו מידע. מכתב שכתב אדיסון לטסלה בשנת 1895 נפתח במילים "טסלה היקר". אדיסון גם ניסה למנוע את פרסומה של כתבה שלילית על טסלה בירחון מדעי. שנים לאחר מכן טסלה זכה במדליית אדיסון, שהגוף שמעניק אותה נאמן לדרכו של הממציא המפורסם.
היחסים ביניהם ידעו עליות ומורדות: בשלב כלשהו אדיסון החל להטיל ספק פומבי ביכולת של טסלה להגשים את התיאוריות שלו וטסלה הגיב בהצהרה עוקצנית בעיתון. לאחר מותו של אדיסון פרסם טסלה תגובה משונה שבה שיבח את גאונותו של המנוח אך מתח ביקורת על דרך עבודתו ועל הרגלי ההיגיינה שלו. מדוע עשה זאת? לא ברור.
טענה 4: אחרים גנבו את התהילה על המצאותיו
אחד המוטיבים החוזרים ונשנים במיתוס טסלה המודרני הוא הסיפורים על ממציאים אחרים שגנבו את עבודתו. לפעמים מדובר באדיסון, אך אפשר למצוא טענות שטסלה המציא כמעט כל דבר - מקרני הרנטגן ומשדרי רדיו, דרך המכ"ם ועד נורות פלואורסצנטיות.
בואו נדבר רגע על המצאה. רובנו מדמיינים אותה כרעיון שצץ בשלמותו במוחו של הממציא, שצועק "אאוריקה" וקופץ מהאמבטיה בצעקות גיל. בפועל, כמעט כל התקדמות טכנולוגית נולדת בסדרה של צעדים קטנים שנמשכים שנים ומעורבים בהם אנשים רבים. אפילו פיתוחים שהם פרי מוחו של אדם אחד דורשים לרוב שנים של ניסויים, כישלונות ושיפורים בדרך למוצר מעשי. גם במקרה של ההמצאות האלו, לא פשוט לציין עבורן ממציא יחיד שהמציא אותן משום מקום. לכן אף על פי שטסלה אכן עסק בתחומים האלה, אי אפשר לקבוע תמיד נחרצות ש"הוא היה הראשון".
טסלה אכן עבד על נושאים רבים הקשורים לקרינה אלקטרומגנטית וחשמל, ועמד בחזית המחקר המדעי של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. לצד רבים אחרים הוא חקר את קרני הרנטגן, עבד על נורה המבוססת על שפופרת רִיק והציע משהו דומה למכ"ם. למשל הוא חשף כנראה סרט צילום לקרני רנטגן בשעה שצילם את ידידו הסופר מרק טוויין, אך הבין מה קרה רק אחרי שווילהלם רנטגן פרסם את גילוי קרני ה-X. במאמרו בנושא אף תיאר את רנטגן כמגלה התופעה.
הוא גם עבד במשך שנים על נורה חשמלית שתעבוד ללא חוט להט, והצליח לבנות נורה חזקה אך לא מעשית שלא הבשילה למוצר מעשי. על מכ"ם הוא דיבר לפעמים, אך לא עשה צעדים מעשיים בנדון והצעתו לאתר צוללות באמצעות גלים אלקטרומגנטיים (ולא, כפי שנעשה בפועל - על ידי גלי קול) הייתה שגויה בכל מקרה. הפטנטים שרשם באמת נוגעים לתחומים פחות מוכרים לקהל הרחב – רכיבים חשמליים, בקרים, מדי מרחק ומהירות, וסתים ושסתומים.
תומכי טסלה גם יטענו שהוא ולא גוליילמו מרקוני המציא את הרדיו, שכן פטנטים של מרקוני נשללו ממנו כעבור שנים רבות וניתנו לטסלה ולשני ממציאים נוספים. עם זאת, מדובר בסך הכול בפטנטים על רכיב מסוים במשדר, ומרקוני אכן היה הראשון שהצליח לשדר אותות רדיו למרחקים גדולים.
אם כן מאין הגיעו הסיפורים? נראה שאלו בעיקר תוספות חדשות - שלו ושל אחרים – שנועדו להעצים את המיתוס של "הממציא שיצר את המאה ה-20".
טענה 5: אחרים עשו הון על חשבונו
עוד מיתוס נפוץ מספר שטסלה נותר חסר כל בעוד אחרים הרוויחו מהמצאותיו. בפועל זה נכון חלקית לגבי הקריירה המוקדמת של הממציא. באחת הביוגרפיות שנכתבו עליו מספר ג'ון אוניל (O'Neil) כי בזמן עבודתו בחברת אדיסון קרה פעמיים שהובטח לו בונוס אך הוא לא קיבל אותו. אחרי שעזב את חברת אדיסון, אך לפני עבודתו על מנוע זרם החילופין, הוא הקים חברה מסחרית, אך שותפיו נישלו אותו כעבור זמן קצר והוא נאלץ לעבוד לפרנסתו בחפירת שוחות.
אך לא עבר זמן רב לפני שהוא הקים חברה שנייה, בעזרת שותפים עסקיים, שנועדה לשווק את המצאותיו. דאגותיו הכספיות הסתיימו ברגע שרשם את הפטנט על מנוע זרם החילופין וחברת וסטינגהאוס שילמה סכום נכבד על רכישתו. ההסכם המקורי כלל גם תמלוגים על כל מנוע, אולם מהר מאוד התברר שווסטינגהאוס לא תוכל לעמוד בהם, שכן פיתוחו של המנוע עוד לא הושלם ושרר אז משבר כלכלי, כך שטסלה ויתר על התמלוגים.
גם כך נותר בידיו סכום נאה שאפשר לו להקים מעבדה במרכז ניו יורק ולעסוק במחקר ארוך טווח. אך הכסף לא הספיק לנצח וטסלה השקיע את הונו בפיתוח המצאות נוספות שלא עלו יפה. בזאת קשה להאשים אחרים. גם לא צריך לרחם עליו יותר מדי. במשך שנים הוא גר במלונות פאר במרכז ניו יורק ולא תמיד טרח לשלם את החשבונות. בסופו של דבר דווקא ג'ורג' וסטינגהאוס, שהואשם בנישולו, תמך בטסלה כספית ושילם את דמי השכירות שלו עד מותו.
טענה 6: טסלה לא זכה בכבוד הראוי לו
שמו של טסלה הלך לפניו כבר בימי חייו. הוא אהב להסתובב בחברת ידוענים, כמו הסופר מרק טוויין; הוא התראיין רבות לעיתונים והתנבא באופן תדיר לגבי טכנולוגיות העתיד; הוא קיים תצוגות פומביות של הטכנולוגיות שעבד עליהן ונחשב לאחד המהנדסים המבריקים של זמנו. גם עשורים אחרי תקופת הזוהר שלו הוא נשאר בתודעה הציבורית. ביום הולדתו ה-75 נערכה לכבודו מסיבה גדולה, הוא קיבל מכתבי ברכה מאלברט איינשטיין ורבים אחרים והמגזין "טיים" פרסם עליו כתבת שער מחמיאה.
כשהלך לעולמו בשנת 1943 נערכה לו הלוויה ממלכתית בהשתתפות אלפיים אנשים, וראש עיריית ניו יורק ספד לו. וכאמור בשנת 1960 נקראה יחידת מידה מגנטית על שמו. במהלך חייו הוא קיבל שלל פרסים אחרים, מדליות וכיבודים.
טענה 7: טסלה שידר חשמל דרך האוויר
כאן אנו מגיעים לצד הפחות מחמיא בסיפורו של טסלה: אישיותו, כפי שהיא מתבטאת במאמציו להמציא מערכת שתשדר חשמל ללא כבלים.
נתחיל בצד המדעי: טסלה לא באמת ניסה לשדר חשמל דרך האוויר. לפי מה שתיאר בראיונות איתו, התיאוריה שלו קבעה כך: כדור הארץ הוא מוליך חשמלי. האטמוספרה מבודדת, אך מעליה נמצאת שכבת אוויר מיונן.כל אחד מהם אפוא מתפקד כמוליך, ולכן צריכה להיות דרך לשדר דרכם חשמל לכל מקום בעולם בנצילות גבוהה. בדרך כלשהי, לטענתו, החשמל אמור לעבור במקביל דרך הקרקע ודרך האטמוספרה וליצור כך מעגל. באופן דומה הוא חשב שגם שידורי הרדיו לא עוברים באוויר אלא דרך כדור הארץ.
כאן המקום להגיד ללא כחל ושרק: טסלה טעה לחלוטין. התיאוריה כולה שגויה ושידור החשמל בשיטה שהציע לא יכול לעבוד. זאת לא הייתה טעותו היחידה, ולצד דברי טעם רבים הוא טען לא פעם טענות תמוהות למדי. למשל כשהתברר שקרני רנטגן עלולות להזיק הוא פרסם מאמר שניתח לא נכון את הקרינה והציע דרכים לא יעילות למניעת נזק. בשנת 1928 הוא שלל בריאיון את דבר קיומם של אלקטרונים ופסל את האפשרות לטוס לירח ברקטה.
גם את תורת היחסות טסלה פסל, כיוון שלא האמין שלמרחב יכולה להיות עקמומיות. בערוב ימיו גם דיבר על קרניים קוסמיות מהירות מהאור שאפשר לקלוט בעיקר בלילה. וכמובן טענתו שקלט תשדורות מעולמות אחרים ידועה היטב. כמו כן, בדומה לרבים בתקופתו הוא תמך באאוגניקה – השבחה גזעית של האנושות.
טסלה השקיע עשורים רבים בפיתוח המכשיר הבלתי אפשרי לשידור חשמל. הוא גייס סכומי עתק ממשקיעים, ובילה שנים מחייו בניסויים. גם כשהמשקיעים נואשו ממנו הוא המשיך לדבריו לעבוד על הבעיה. שוב ושוב הבטיח שעוד מעט, עוד שנה, או שנתיים, או שלוש, הוא ידהים את העולם בהמצאה החדשה שלו. רק חכו. אפילו בזקנתו עוד הבטיח חשמל חינם, מטוסים ללא כנפיים שמרחפים בעזרת טורבינות מסתוריות, קרני מוות ומנועים הפועלים על קרניים קוסמיות ללא צורך בחשמל. את כולם כבר בנה, הצהיר, ורק צריך לסיים את הליטושים האחרונים בהחלט.
הקוסם מהמערב וסליל טסלה. סרטון "מדע במעבדה" לפורים של ד"ר אבי סאייג:
האם האמין בהבטחותיו? אין לדעת, אך התנהלותו מזכירה מאוד יזמים שרלטנים, המבטיחים גדולות ונצורות, אוספים כספי משקיעים, ואז נעלמים ומשאירים מאחוריהם שובל של חלומות שבורים. קשה מאוד להאמין שהשלה את עצמו במשך עשרות שנים. אולי בתחילה האמין בדבריו? אולי היה גאה מדי להודות בטעותו? אולי היה מעורער בנפשו? כך או אחרת, הוא עמד מאחורי התיאוריה שלו שנים רבות אחרי שהעולם המדעי הפסיק להקשיב לו.
טסלה היה אמן של יחסי ציבור. העיתונות עקבה בעניין, ולפעמים בלגלוג, אחרי הבטחותיו, והיו לו מעריצים נלהבים שהאמינו בו עד ימיו האחרונים. אחד מהם הוא ג'ון אוניל שפרסם שנה אחרי מותו את הביוגרפיה הנלהבת בכותרת Prodigal Genius (הגאון העילוי), שכנראה קבעה את היסודות לתדמית הנביא שהקדים את זמנו, המוכרת לנו כיום.
האוטוביוגרפיה של טסלה ראויה להתייחסות נפרדת. את רוב הפרטים כאן הקפדתי לאמת על פי מקורות נוספים ותיעוד כתוב, אך יש דברים שהוזכרו רק באותו מסמך משנת 1919. וכאן הבעיה: האם אפשר להאמין לו? למשל, טסלה טען שהמציא את המנוע החשמלי שלו כבר ב-1882, שש שנים לפני פרסום הפטנט, ואפילו לפני שאפילו הגיע מסרביה לארצות הברית. האם זה קרה באמת? אשרי המאמין. זה לבטח סביר יותר מטענתו שהוא מסוגל לשמוע רעמים ממרחק של 890 קילומטר. האם אדיסון אכן שיבח אותו בפניו? האם הובטחו לו 50,000 דולר? אין לדעת. נשארו לנו רק דבריו.
דוקטור ניקולה ומר טסלה
ניקולה טסלה היה אדם של ניגודים. אדם נחבא אל הכלים שעסק בקידום עצמי בלתי נלאה; מהנדס מבריק שעסק במכירת תרופות פלא חשמליות והציע להציף תלמידים בקרינה כדי להעלות את מנת המשכל שלהם; הוא עשה הון והפסיד לא פחות, לעצמו ולאחרים. הצעיר ששינה את המציאות הפך בזקנתו לקוריוז. הוא מרתק אותנו, ממשיך לעורר ויכוחים נלהבים ברשת והפך לדמות חצי מיתולוגית, האל של זרם החילופין, הנאבק לנצח באל הזרם הישיר, הלא הוא אדיסון.
טסלה לא חי בתקופה פרהיסטורית. חייו והישגיו תועדו בזמן אמת. כל המקורות שמהם שאבתי את הפרטים כאן נגישים ברשת, אבל טובעים בים של סיפורים, חצאי אמיתות, סילופי עובדות ובדיות מוחלטות. הסיפור הדמיוני על אודותיו חזק יותר מהמציאות, כי הוא מספק לנו דמות נערצת: מדען גאון שרק רצה להיטיב עם העולם, וכוחות עלומים מנעו זאת ממנו – ומאיתנו. והסיפור גם מצא נבלים, בדמותו של אדיסון, ולפעמים וסטינגהאוס – שהרי כל סיפור טוב צריך נבל.
מה הלקח? שימו לב לסיפורים שאתם שומעים על סטיב ג'ובס, ביל גייטס או אילון מאסק, שלא לדבר על ברק אובמה, דונלד טראמפ, הילרי קלינטון, בנימין נתניהו או בני גנץ. מכונת המיתוסים פועלת בלי הרף ליצור לנו גיבורים ונבלים חדשים.
הכתבה נכתבה במסגרת פרוייקט גחלילית , להנצחת זכרו של חנן בר און. הפרוייקט מוקדש להבלטת נקודות המפגש בין המדע לתרבות, הלאמנות, לחברה ולפילוסופיה.
לפנייה לכתב/ת 
