על הדבש ועל העקיצה: יום בחיי דבוראים

בשיתוף יד מרדכי 

הן קטנטנות וזמזמניות, לעיתים מפחידות (בגלל העקיצה), אבל בשורה התחתונה הדבורים הן מהחיות החשובות בטבע, עובדות בסימביוזה מושלמת בינן לבין עצמן וגם עם הסובב כדי לאפשר את המשכיות הפריחה, מייצרות דבש מתוק שלא רק טעים אלא גם בריא, והן אפילו כוכבות טלוויזיה (בתכניות לילדים).

מחפשים מתכונים מתוקים? היכנסו למתחם הכל דבש

(צילום: רועי עידן)

"מי שמכתיב את התנהלות החיים של המכוורות הן הדבורים", מסביר יצחק אלבז, דבוראי המתגורר בערבה, ונוסע כשעתיים אל הכוורות שלו המצויות בשטחי הנגב הצפוני. "לרוב פתיחת הכוורות נעשית כשהשמש כבר בשמיים. בשעות המוקדמות משפחת הדבורים המתגוררת בכוורת נמה את שנתה ולא כדאי להפריע, משום שהן הופכות לרגזניות. לכן עדיף להתחיל בסביבות השעה 8 לערך, להתעסק עם הכוורות," הוא מסביר.

(צילום: רועי עידן)

ניצן למדני, דבוראי, פגש את התחום דרך אשתו, אביה הוא יעקב לובינבסקי, מדריך ארצי, מנהל המחלקה לדבורים במשרד החקלאות בזמנו שבשנות ה-80 פתר את בעיית הקרדית ורואה (varroa), כיום בן 90 ועדיין פעיל בתחום. למדני חשב להיכנס תחום כי לדבריו מצא חן בעיניו שמיליוני דבורים יעבדו אצלו, במקום זה, הוא מספר בחיוך: "מצאתי את עצמי עובד בשביל מיליוני דבורים."

(צילום: רועי עידן)

איתן ציון היה אחרי צבא ועבד בגד"ש יד מרדכי, מי שהיה אז מרכז ענף המכוורות הציע לו לנסות לעבוד עם הדבורים וציון התאהב - הוא עוסק במלאכת הדבוראים מאז 1973.

הדבורים יוצאות למרעה

מאז החלו בעבודה בתחום התרחשו שינויים רבים, "יש כמה תהליכים ברורים," אומר ציון, "אחד מהם הוא ההפחתה בשטחי המרעה (שטח מרעה הוא השטח שבו פורחת הצמחייה ממנה מביאות הדבורים את הצוף ואבקת הפרחים) כשיותר שטחים הולכים לעיור ויותר שטחים מעובדים - ההתנהלות הזו פחות טובה לדבורים שמאבדות חלק ממקורות המזון שלהן.

"בעיה נוספת ועיקרית היא כניסת מחלות, בעיקר כאלו שלא הכרתי בתחילת הדרך – וירוס הוורואה שהופיע באמצע שנות ה-80 ושינה את המאזן של הדבורים ואת הקושי בגידול – שזה עד היום זה מה שהכי מאיים על הענף, ויש לאורך השנים חיסול של מספר גדול של כוורות."

למזלנו, הוא מסביר, יודעים כאן להתמודד עם זה, בעיקר משום שגם הטכנולוגיה השתנתה, יש המון התקדמות ושיפור וגם העבודה עצמה קלה יותר מבחינה פיזית.

(צילום: רועי עידן)

מה שלא השתנה וממשיך להשפיע הוא מזג האוויר - "אזורי הפריחה המיועדים לדבורים נקראים מרעה, אליו הן יוצאות כדי להביא צוף ואת אבקת הפולן (אבקת פרחים)," אומר אלבז. "המרעה מורכב מצמחייה רב-שנתית הכוללת עצים שניטעו באזור, למשל, איקליפטוסים מאוסטרליה שגדלים כיום בנגב הצפוני. הצמחייה החד-שנתית תלויה בחסדי שמיים, ואם מדובר בעונה שחונה, יש בעיה של גידולים ולפיכך גם השפעה על כמות הדבורים ואפילו על גודל הכוורת.

"הבצורת משפיעה על כמות הדבורים, היא גם פונקציה של כמות המרקוח (היבול) שהדבורים מביאות מהטבע ועל פי זה כמות הצוף ובעיקר אבקת הפרחים העשירה בחלבונים ומיועדת להתפתחות הזחלים. המלכה מטילה את כמות הביצים על פי השפע, כך שאם אין לה מספיק אבקה להזנה, היא תטיל פחות ביצים וכך תהיינה פחות דבורים ופחות דבש."

האם משהו השתנה בתחום בשנים האחרונות?

אלבז: "פילוסופית אומרים שהענף הזה, מול ענפי החקלאות, נשמר ביחס למצבו הטבעי והמקורי, ובאופן אבסולוטי הוא הכי קרוב לטבע מכל הענפים, הכי קרוב, הכי מנהל יחסי גומלין, הוא הכי בתלות איתו – זו תלות הדדי, הדבורה היא המאביקה הכי יעילה בגלל אופי הקהילה של הדבורים, ממלכה כזו מאד יעילה לטבע מבחינת הפריה שהדבורים עושות, אבל זה הדדי.

"הדבורים והשינויים באקלים ובמשקעים – משפיעים ביותר, הטבע לא מתפקד אז הדבורים מאד סובלות מזה. הדדיות מוחלטת. זה הענף הכי קרוב לטבע ומה שמתרחש בו מנהל יחסי גומלין גבוהים ובפרקטיקה רואים את זה.

"אם לוקחים את הצפון כמודל לאזור שבו מגדלים דבורים בגלל גיוון, הרי שמדובר באזור בשנים האחרונות סובל מאד משינוי דרמטי בכמות המשקעים, מה שמשפיע על מגדלי הדבורים הסובלים מיבולים פחותים, כוורות שקשה להם לקיים את עצמן - וכל זה מראה על יחסי הגומלין בין הטבע לקהילת הדבורים - אחד לא יכול לפעול בלי שיש את השני."

(צילום: רועי עידן)

תרדה לי קצת דבש מתוק

כשעונת הפריחה מסתיימת, מתבצעת הרדייה - זה קורה לרוב בעונת אביב הנחשבת לראשונה בתקופת הרדייה. הפריחה הקיצית של תחילת הקיץ, הכוללת דרדרים ואיקליפטוסים מזנים מסוימים היא המשכה של עונת האביב ולאחריה עונת הסתיו.

ציון מסביר כי צריך לדאוג לדבורים שיהיה להן כל הזמן מאיפה להתקיים ולאסוף דבש ואבקה - זה מתבצע בעיקר על-ידי נדידה של כוורות לאזורים הרלבנטיים. למשל, כשיש פריחה של פרדס שהוא קלאסי לאיסוף דבש, נודדים לאזור, וכשמסתיימת עונת פריחת ההדרים, נודדים למרעה של איקליפטוס וכדומה או פריחה של בר.

(צילום: רועי עידן)

נדידה משמעה הזזה של הכוורות בלילה למרחק מסוים, כדי שלא יחזרו למקום הקודם, מקובל להרחיק מהמקום הקודם עד 3 ק"מ לפחות, ומדובר בפעולה שמצריכה כמה אנשים יחד. יש כוורות שנודדות 6-7 פעמים בשנה, זה אמנם קיצוני מאד, אבל זה תלוי בכמות הפריחה שמשפיעה על העבודה של הדבורים ועל חייהן. 

כיצד משפיע עליהן מזג האוויר? ובכן, הדבורים יודעות להסתדר גם עם קור וגם עם חום, יש להן יכולת מצוינת להתמודד עם כל מזג אוויר, מסביר למדני. בחורף הן מצטמצות לגוש ומתחממות על ידי הפעלת שרירי החזה ובכל פעם יוצאות מהמעגל כמה דבורים ומפנות מקום לדבורים אחרות שנכנסות ומתחממות. לעניין הצינון בקיץ, הן מנפנפות בכנפיים ומאדות מים וכך הן מקררות את הכוורת. לעיתים יש צורך לסייע להן, בחורף הן זקוקות למלאי מזון בכוורת ויש שמאכילים במי סוכר ויש שמשאירים להן מהתוצרת שלהם. בקיץ מספקים להן מים בשטח, שמים חביות עם צמחי מים שתפקידם לחמתן את המים ולהרחיק מטרידים.

(צילום: רועי עידן)

מה כמויות הדבש שרודים מכוורת?

אלבז: "עונת רדייה באה בחלוף עונת השפע, ולמעשה הכמויות תלויות בכמות הפריחה - בפריחת הדרים שנחשבת למרוכזת יכולה להניב מצב של כוורת שאוספת בין 2.5-1 ק"ג דבש ביום.

"התקופות העסוקות הן בחודשים פברואר-מרץ, אפילו בשנים שאין בהן גשמים, יש הרבה אבקה וצוף והאקלים גם אידיאלי להתפתחות המשפחה. בתקופה הזו המלכה מטילה כמות של כ-1,500-2,000 ביצים ביום, מה שמוביל בסוף ל-40-50 אלף דבורים בכוורת ואז יש ים של עמלות שהולכות לאסוף.

"בעונות ארוכות יותר של פריחת איקליפטוס מדובר על 600-500 גרם של דבש ביום - זה יותר איטי ועקבי. יחד עם זאת, בעת צמיחת דרדרים, קטגוריית פריחה ייחודית, שכמו ההדרים מאד מרוכזת ומאד שופעת בנגב, יש היתכנות גם ל-1.5 ק"ג של דבש."

מחובר לדבורים - יצחק אלבז מלקק דבש(צילום: רועי עידן)

למדני: "בתקופות העמוסות אפשר להגיע ל-40 ק"ג לכוורת. ככל שדבורים אוספות יותר דבש המשפחה יותר חזקה וכל חבריה בריאים יותר, זה כמובן גם תלוי במצב הטבע, אם הכל התנהל כסדרו, הפרשת הצוף גדולה."

ציון: "רדיית דבש מתבצעת בכ-2-3 פעימות, יש אחת באביב שנעשית לאחר פריחת האביב (ולא רק של פרדסים) והיא קורית באפריל-מאי ואחרי זה יש רדייה קיצית שנאספת במאי-יוני-יולי. קורה שעונות המרעה משתנות ולפעמים יש רדייה נוספת.

"מדובר בדרך-כלל ביבולים ממוצעים של 35 ק"ג לשנה. זה מאד תלוי בגשם, ובכלל יש לאקלים, לגשם ולטמפ', בעיקר באביב, השפעה מכרעת. אנחנו תלויים בחסדי שמיים. יש כאן מרכיב של עבודה מדויקת ומולה מזג האוויר. השנה, למשל, בדרום השנה היו יבולים סבירים ובצפון היו פחות כי לא היה גשם."

(צילום: רועי עידן)

אז איך בונים כוורת ומאיפה הדבורים מגיעות?

אלבז: "הכוורת היא מבנה העץ שהוא, למעשה, הבית של הדבורים הבנוי ממסגרות, לתוכן מכניסים את החלה הטבעית שנבנית בתוך הכוכים. לכל כוורת יש 10 מסגרות עץ כך שאפשר להתעסק איתה ולקיים פרקטיות מול משפחה. הסבירות שנוכל לבנות כוורת פעילה היא נמוכה, משום שהדבורים לא יגיעו מעצמן לכוורת ריקה שתחכה להן בשדה.

"לעיתים נחילים מחפשים מקום וממש נכנסים לתוך הכוורות, אבל זה במקרים שמניחים בפנים חלות דבש שמדיפות ריח טוב ומפתות את הדבורים."

(צילום: רועי עידן)

ומה לגבי דבש בטעמים שונים? ובכן, לכל צמח יש דבש בצבע ובטעם שונים. בתקופות שונות של השנה ניתן לרדות דבש בטעם וצבע מסוימים באזורים בהם יש פריחה דומיננטית מסוג אחד.זה קורה במקומות בהם ישנן פריחות נרחבות ואין בתי מגורים ובני אדם שעלולים להרתיע את הדבורים.  

חברות מתוקה

בישראל פועלים בין 1,000-900 דבוראים והם בקשר זה עם זה. יש כאלו שעוסקים בתחום כתחביב, אבל המכוורות מסחריות נמצאות בקשר זו עם זו, יש כנסים, יש מפגשים ששם פוגשים את האנשים וגם בחיי היומיום יש מפגשים.

אך לא רק בין הדבוראים והמכוורות יש קשר, אלבז מספר שהוא קשור מאד-מאד לדבורים שלו. "אני אדם של מרחבים וטבע ומאחר ולא צריך לבקר את הדבורים בכל יום, אז אני יכול לחפש עבורן שטחי מרעה, לטייל ולבדוק מה שלומן כשצריך."

מה ההבדל לטעמך ההבדל בין דבש המיוצר בארץ לזה המיוצר בחו"ל?

אלבז: "במילה אחת יותר בלאדי, וזאת משום שאנחנו נמצאים ברצועה ג"ג שיוצרת דבש יותר קשוח. באירופה השפע והירוק עד יוצר משהו רך ונעים, כך שהדבש הוא ללא ארומה חזקה אז יותר עדין ובהיר יותר.

"פה בהרבה מקרים, גם אם יש לו בהירות, הוא בעל ארומה חזקה יותר כי הוא נאסף מקוצים ועצים שחיים בתנאים לא קלים. אם לא יורדים גשמים, חוסר השפע המוחלט יוצר מצב של צמחייה יותר קשוחה והדבש בהתאם.

"בכל מקרה", מוסיף אלבז, "הדבש הישראלי הוא דבש שיש להתגאות בו" - וכולם מסכימים איתו.

(צילום: רועי עידן)

לסיום, בחרנו לשאול שאלה הקשורה ביחסים שבין דבוראי לדבורים - אמנם מתקיימת כאן סימביוזה מופלאה, אבל מה לגבי העקיצות? ציון מספר שמדובר באלפים רבים של עקיצות, אולי אפילו עשרות אלפים, והוא ממש לא מתרגש מזה. "הכל תלוי בצורה בה מתלבשים כשניגשים לכוורת," הוא מסביר, ואלבז מאשר: "אני נעקץ המון, אבל ככה זה - גם עוקץ, גם מתוק וגם דביק."  

(צילום: רועי עידן)

הכתבה מוגשת בשיתוף יד מרדכי