שתף קטע נבחר
 

חיים כהן: ארוחת בוקר ממצה

אם אין לחם תאכלו מצות: השף חיים כהן נזכר בסירי האלומיניום הממורקים של אמא שלו, ונותן מתכון פשוט וטעים למצה בריי בשלל מילויים מתוקים. ויש גם גרסה מלוחה

שף חיים כהן (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
שף חיים כהן(צילום: ירון ברנר)
"יש לי זיכרון מכיתה ב' שאני רוצה לספר לך", היא אמרה. הייתי ילד מלא שמחת חיים, וגם שובב. החסרתי פעימה, ונדרכתי. פחדתי שאולי משכתי לה בשיער, ונשארה לה טראומה שהיא סוחבת עד היום. נפגשנו בחתונה של מכרה משותפת, וברקע רקדו גברים לחוד ונשים לחוד. "הדתיים יודעים לעשות שמח", אמרתי לה, מנסה לרכך את הסיפור, וגם קצת להעביר את הזמן בניסיון להיזכר מה היה בכיתה ב' בגבעת השלום שבקרית שלום, שם למדנו יחד.

צילום: ירון ברנר

צילום: ירון ברנר

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

"פעם", היא אמרה, "הוועד של הכיתה היה אחראי לכל הצרכים של הכיתה, ואמא שלי ושלך היו בוועד, והיה צריך לתפור וילונות לכיתה. אני זוכרת שבאתי עם אמא שלי אליכם הביתה ו..", הנה היא מגיעה לפואנטה של הזיכרון, אמרתי לעצמי, ולי לא נותר אלא להתפלל שלא עשיתי שום דבר רע. שמרתי על קור רוח, אבל עמוק בפנים הייתי חרד.


 (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
 

"והאמהות סיכמו ביניהן מי קונה בד ומי תופרת", היא המשיכה, "ואני זוכרת את אמא שלי מספרת לשכנה שלנו אחרי כמה ימים (כאן התחלתי להבין שאני זכאי, ח"כ) שהיא היתה אצל גברת כהן והיא ראתה את סירי האלומיניום הדקים שפעם בישלו בהם, והיא הוסיפה שהיא לא האמינה כמה מבריקים ונוצצים הם".

 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
 

טוב, פה כבר נרגעתי לגמרי, אבל נזרקתי שוב לילדות שלי בקריית שלום ולסירי האלומיניום שהיו גאוותה הגדולה של אמא שלי. אני זוכר איך במשך שעות היא היתה שוברת את הידיים ואת הכתפיים שלה, ומשפשת אותם בצמר פלדה. איך היא הייתה מבריקה את אותו אלומניום אפור שישב על פתיליות. ממש עכשיו אני רואה את הקצף האפור שהיה יוצא מהשפשוף, כמו חיה שאכלה רעל. הניקיון הזה היה לאורך כל השנה, אבל בפסח זה היה על גבול הפולחן, יותר עבדות מאשר חירות.

 

אז במחשבות נוסטלגיות אלה חשבתי על הבוקר שאחרי, ואולי גם על שני בקרים אחרי, וחשבתי על רעיונות למצה בריי, שכולם מעולם הלחם האבוד. אחרי הכל, מרי אנטואנט אמרה שאם אין לחם שיאכלו עוגות, ואני אומר - שיאכלו מצות. מועדים לשמחה ובתיאבון.

 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
 

מצה בריי

המצרכים:

3/4 כוס שמנת מתוקה

1 ביצה

6 מצות רטובות, עטופות במגבת

 

אפשרויות מתוקות:

שוקולד למריחה

קרם וניל

סוכר

קינמון

חמאה מזוקקת או שמן

 (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
 

אופן ההכנה: 

  1. לוקחים את המצה הרטובה, מורחים עליה שוקולד, מקפלים לחצי ושוב לחצי.
  2. חוזרים על הפעולה עם קרם הווניל. בקערה שמים שמנת וביצה, וטורפים.
  3. טובלים את המצות המקופלות בתערובת, ומטגנים משני הצדדים כשלוש דקות בסך הכל.
     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)
      
  4. הגשה - מניחים על צלחת. אפשר לפזר אבקת סוכר, ואפשר לעשות מזה מנה חגיגית של אביב עם תותים ושאר פירות שאוהבים, גם קצפת שם לא תכעיס אף אחד. אני מאוד אוהב גם את הגרסה של המצה המטוגנת כמו בסרט. מעט סוכר רגיל, דבש ושמנת חמוצה הם חתונה נפלאה לזה.
     (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    (צילום: ירון ברנר)

 

באותה טכניקה אפשר לעשות גם גרסה מלוחה:

לבנה עם זעתר

מוצרלה

גבינה בולגרית רכה

שמן זית

 

חג שמח, וזכרו את הטיפ הכי חשוב: אל תאכלו מצות, תנו לאחרים ליהנות מהסבל שאחרי.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ירון ברנר
המצה בריי של השף חיים כהן
צילום: ירון ברנר
מומלצים