"זה לא שווה אם זה לא חריף אש"
מתכוננים לשבת: למה אבי לוי פחד שאמא שלו תטעם את הסיגרים שהוא הכין? מתכון לסיגרים מרוקאים וסיפור על אוכל של אמא
אמא שלי, שתזכה לשנים ארוכות, היא האישה הכי מגניבה בעולם. מאז שאני זוכר את עצמי היא תמיד אמרה מה שרצתה. אם היה לה משהו להגיד היא לא התביישה להגיד אותו, גם אם הוא לא היה נעים. אני זוכר שהיא תמיד הייתה אומרת לנו: "מה שיש לי בלב יש לי גם בפה". המשפט הזה מלווה אותי מאז ועד היום.
לפני כמה שנים, זמן לא רב אחרי הזכייה במאסטר שף, עשיתי בבית שלה ארוחה מיוחדת לכ-30 איש. זו הייתה ארוחה חשובה ומושקעת מאוד, הכללה 12 מנות אותן יצרתי בתפריט מיוחד, עליו עמלתי רבות.
אחת מהמנות בתפריט הייתה סיגר הבשר אותו זכרתי בתור ילד כסיגר חריף באופן קיצוני. הוא היה כל כך חריף עד כי הייתי לעתים מרגיש שהוא שורף אותי בכל הגוף. עם זאת, המילוי של הבשר, השום המטוגן והתיבול המדויק של הכמון והשאטה, היו פשוט מושלמים, עד כי השריפה הייתה מרגישה בסופו של דבר כ"שריפה נעימה". בסוף הייתי נשבר לחלוטין ולוקח סיגר נוסף, וכך הלאה, עד שהבחנתי שאכלתי את כל הערימה.
אחד מהתנאים החשובים ביותר להכין את המנה הזאת בצורה מושלמת היא החריפות של הסיגר. בשעה שהכנתי את המנה לארוחה, לא חשבתי על מידת החריפות בצורה מושכלת, ולקחתי את זה ברוב טיפשותי למקום של חוף מבטחים - לא חריף במיוחד. האמת היא שפחדתי מהתגובות, ויותר גרוע, לא כיבדתי את המנה ואת המסורת.
הדבר הכי נורא היה שאמא שלי הייתה ממש לידי, והסתרתי את זה ממנה. ידעתי שאם היא תטעם - הלך עליי. פחדתי, כי יש משהו אמיתי כל כך בתגובות של אמא שלי, במיוחד כשזה נוגע לאוכל, ומה גם שמדובר במנה שלה.
הארוחה התחילה על מי מנוחות, והאורחים אכלו ושתו בהנאה. לי היה חשוב מאוד שאמא שלי לא תטעם את הסיגר שהכנתי. בסיום הארוחה אמא בדיוק עמדה לצאת מהבית. כל 30 המוזמנים ישבו בחצר ודיסקסו על האוכל (מבלי להזכיר את הסיגר שלי, שכנראה לא משך מספיק תשומת לב, או יותר נכון לא שרף לאף אחד את הלשון).
אמא נפרדה מכולם, ואחרי שגמרה אמא להגיד שלום לכולם ואני חשבתי שניצלתי מהביקורת שלה, היא פתאום הסתובבה אליי ואמרה: "אבי תן לי לטעום את הסיגר". עמדתי קפוא. איך מתוך 12 מנות שהכנתי היא רוצה עכשיו דווקא את הסיגר הארור הזה? משהו שיתק אותי באותו הרגע ולא יכולתי לזוז. רציתי להגיד לה שנגמר, אבל לפני שהספקתי בכלל לחשוב עיניה צדו את ערימת הסיגרים ששכבו בתמימות אחד על השני במרכז השולחן.
הושטתי את ידי לעבר סיגר אחד והגשתי לה אותו בהכנעה. "חריף כמו שאני אוהבת?", היא שאלה לפני שטעמה. "כן", גמגמתי. היא טעמה, הביטה עלי, ואמרה: "הסיגר הזה לא שווה. זה לא חריף, ואם זה לא חריף זה לא שווה". בינינו, אין כמו ביקורת של אמא.
סיגר מבשר חריף אש
המצרכים (כ-20 מנות):
200 גר' בשר טחון טרי
3 שיני שום כתושות
2 כפיות של כמון
1 כפית שאטה גרוס
מלח לפי הצורך
20 עלי סיגר
שמן לטיגון הסיגרים
מעט שמן זית
להדבקה -
תערובת קמח עם מעט מים
אופן ההכנה:
- מטגנים בסיר את השום הכתוש במעט שמן זית עד להזהבה קלה.
- מוסיפים את הבשר ומערבבים הכל עד שהבשר מוכן. מוסיפים את התבלינים ומערבבים היטב.
- מכבים את הלהבה ומעבירים את התערובת למעבד מזון (אתם יכולים לטחון את זה חם), וטוחנים למרקם משחתי דק.
- לוקחים עלה סיגר וחותכים רבע ממנו (העלה העגול גדול מדי, ולכן אם תחתכו חתיכה קטנה מהקצה, העלה יתגלגל לסיגר בגודל נורמלי). ממלאים מתערובת הבשר במרכז ומגלגלים לסיגר.
- מדביקים את העלה תוך כדי תנועת גלגול בעזרת קמח ומים.
- מטגנים בשמן עמוק חם, אך לא חם מדי, עד שמזהיב.
- מוציאים לנייר סופג, ומגישים.
