לחשב מסלול מחדש: הגיע הזמן להתפטר

אתה לא מצליח להירדם. מסתובב מצד לצד. מסיט את השמיכה. קם לפתע. הולך למטבח. לוגם כוס מים. וחוזר למיטה. אתה מוטרד. אתה מודאג. הבטן שלך מתהפכת. וככה זה כל לילה. בבוקר אין לך חשק להתעורר. אתה מושך עוד דקה. ועוד דקה. עד שאשתך נוזפת בך. אתה מביט בה בייאוש ופולט "בסדר, בסדר".

אתה מדוכדך. חסר שמחת חיים. אין לך שום חשק לצאת מהבית, להיכנס למכונית, להזדחל בפקקים ולהגיע לעבודה, רק כדי לראות את הפרצוף הזועף של הבוס. נשבר לך ממנו. נמאס לך מעצמך. אבל אתה פוחד. בכל פעם שאתה חושב לעשות את מה שאתה רוצה לעשות, המחשבות מציפות אותך והקול שבראש אומר לך: השתגעת? ירדת לגמרי מהפסים? איפה האחריות שלך? חכה קצת. תרגיע. תן לזה צ'אנס. אולי משהו ישתנה. בכל זאת, שנה חדשה, יש סיבה לאופטימיות.

אז זהו, שלא.

אין שום סיבה לאופטימיות. וכלום לא הולך להשתנות. רע לך. ומר לך. אתה מת לעוף משם. אתה יודע שזה הדבר הנכון לעשות. כבר חשבת על זה מאות פעמים. רק הפחד הזה עוצר אותך. הזיעה הקרה. והאצבע של אבא, שחינך אותך שעבודה לא עוזבים.

הוא עבד 35 שנה באותו מקום וקיטר בשקט. גם אמא לא חלמה להתפטר, למרות שסבלה עד יומה האחרון. אבל אתה זה לא הם. הגיע הזמן לחולל שינוי בחייך. לא הגענו לעולם כדי לסבול, ובטח שלא לשמר את הסבל, ובוודאי שלא למשוך אותו לאורך שנים.

לעוד טורים של אבישי מתיה

אל תאטמו את האוזניים לצלצולי האזהרה

במאה ה-21 אין כל סיבה לדבוק במקום עבודה שלא מספק לך משכורת טובה, או אושר, או סיפוק, או יחס נאות, או הנאה, או כולם גם יחד. לעזוב את העבודה זה לא פינוק, זה כורח המציאות.

מי שנתקע במקום אחד לאורך זמן תוקע את חייו, מעכב את ההתפתחות שלו ונותר בודד וגלמוד. כי הסבל מבודד אותנו מחברינו ומפריד בינינו לבין עצמנו.

יש די סימנים מקדימים שמרמזים לנו בעדינות, או איתותי אזהרה שמצלצלים לנו ברעש, שעלינו לערוך היכרות מחודשת עם עצמנו ולא לוותר על התשוקה. כי מי שעובד ללא תשוקה שוחק את עצמו, מכאיב לעצמו, פוגע בעצמו ומזמן לעצמו מרירות, טינה וייאוש, מיחושים, כאבים ומחלות.

התפטרות היא שחרור פנימי שמשתקף דרך פעולה חיצונית. גם אם אין לכם משהו ביד, גם אם אתם עדיין לא יודעים לאן פניכם מועדות, וגם אם הסביבה לוחצת עליכם לחכות ולהרהר בשנית, זו ההזדמנות שלכם לאזור אומץ ולעשות את המעשה הנכון בזמן הנכון. והזמן הנכון הוא עכשיו.

להיכנס למשרד. להתיישב בכיסא. להרים את הראש. לחייך. להביט לתוך העיניים. להודיע שאתה עוזב. לקום. ללחוץ את היד. לומר תודה. ולעזוב. לצאת לחופשי. להתחיל את החיים מחדש. להתחיל את החיים בכלל. בנינוחות. עם אמונה בעצמי. ללא רגשות אשם. ובלי להאמין לפחדים של אנשים שהם לא אתה.

אז אם משעמם לכם. או שכבר נשחקתם. או שהבוס מתעמר בכם. או שאתם מרגישים שלא מעריכים אתכם. או שהמשכורת נמוכה מדי. אם עברתם את גיל 35. אם אתם יותר צעירים. אם פשוט נמאס לכם לעשות את אותו הדבר יום אחר יום אחר יום.

אם אתם מבינים שאתם גדולים יותר מכל זה, ואתם רוצים להביע ולממש את הגדולה שלכם, פשוט תעזבו. תתפטרו. תלכו הביתה. תחשבו מסלול מחדש. והפעם, זה יהיה המסלול שלכם. בדיוק כמו שאתם רוצים. בלי אף גרם של פשרה, ויתור, התרפסות, או ייאוש.

רק תסמכו על הכישרון, היכולת והניסיון שצברתם. כל שעליכם לעשות הוא לאהוב, להעריך ולכבד את עצמכם, כל השאר יגיע מעצמו, בטבעיות. בהצלחה!

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת