הצצה ראשונה: כך נראה חדר הכושר היחיד לנשים ברהט
תרבות פנאי וספורט מעולם לא היו חלק מחייהן של נשות רהט. חדר הכושר "אלהודאג'" קם במטרה לשנות את המציאות הזאת ולהביא את נפלאות אורח החיים הבריא גם אליהן. עכשיו להן מקום להתאמן, להיפגש זו עם זו, לשמור על כושר ואולי גם לברוח מחיי השגרה אל מקום שהוא כולו על טהרת הנשים, וכל זאת מבלי לפגוע בערכי הדת והמסורת הבדואית
כבר כמעט שנתיים משהו חדש מעסיק את הנשים ברהט. בין מטלות הבית הצפופות והטיפול בילדים הן משקיעות את מרצן בתחביב החדש שנכנס לשגרת חייהן ואיתו התמכרות מסעירה – התמכרות לאדרנלין וכושר.
עוד כתבות:
בר ניצחה את האנורקסיה והפכה למאמנת כושר לילדים
ליאור רץ עשרות ק"מ כשהוא יחף: "זה בריא יותר"
5 ק"מ, 30 מכשולים: הצצה בלעדית למירוץ שיגיע לישראל
כל זה קרה מאז שנפתח לראשונה בעיר חדר כושר המיועד לנשים בלבד – "אלהודאג'". פתיחתו היוותה צעד חדש לחיים בריאים יותר בעיר הבדואית היחידה בישראל.
"אני חושבת שאני יכולה להגיד שזו שליחות", מספרת ג'ודי סטולר, מבעלות המקום. ג'ודי, אמא לשלושה מכפר הרי"ף שחגגה לא מכבר את יום הולדתה ה-56, הציבה תמיד את הערכים במקום הראשון בסדר העדיפויות שלה.
"כל הסיפור התחיל מהשותפה שלי לעסק, חיה שרייר", היא מספרת. אנחנו חברות כבר 26 שנה ותמיד חשבנו על האפשרות לעשות משהו יחד. ידענו שזה יהיה משהו ערכי – לפתוח חנות בכיכר דיזינגוף לא היה מספיק מבחינתנו".
קבלו הצצה:
המזל האיר פנים לצמד החברות. במסגרת עבודתה של חיה כמעצבת פנים מצליחה, היא נתקלה בלקוח מרהט שביקש להקים בעיר סלון כלות לנשים, אותו תכנן להשכיר. את רצונו להקים דווקא סלון כלות הסביר בכך שלנשים ברהט אין תעסוקה ושעסק מסוג זה יניב רווחים נאים.
"חיה שאלה את האדון אם ההצעה עדיין אקטואלית גם אם לא יהיה מדובר בסלון כלות והאיש ענה בחיוב", מספרת ג'ודי. "ישר היא הרימה לי טלפון ושאלה אותי: 'אם יש לך שטח של כ-300 מטר ואת יודעת שלנשים ברהט אין מה לעשות, מה היית עושה?'. תמיד אהבתי לבנות דברים מכלום אז תיארתי לה את מרכז הנשים של חלומותי, איך הייתי רוצה שיהיה בשבילי. מסתבר שחשבנו על אותו הרעיון אחד לאחד. היא שאלה אותי אם אני מצטרפת אליה, היה ברור לי שאני הולכת על זה".
זו הייתה יריית הפתיחה לשותפות העסקית של צמד החברות הוותיקות. שותפות שנולדה מתוך בעיה – צורך אמיתי של הנשים ברהט בתרבות פנאי שתהיה רק שלהן. "אין תרבות פנאי לנשים ברהט", מספרת ג'ודי. "אין בתי קפה, אין מסעדות שנשים יכולות ללכת אליהן, בטח לא לבד. החוגים במתנ"ס לא מיועדים לנשים ונשים לא יבואו כי זה מקום ציבורי. הן צריכות מקום מוגן ופרטי שלהן ועל זה ידענו שאנחנו הולכות להקפיד".
כשדת וכושר משתלבים יחד
חדר הכושר החל לקרום עור וגידים. בזמן תהליך הכשרת העובדות במכון, גילו ג'ודי וחיה כי "אג'יק מכון הנגב" עומד לפתוח מכון דומה. אג'יק מכון הנגב הינו מרכז ערבי-יהודי לשוויון, העוסק בפיתוח והעצמה של מגזרים, ביניהם גם המגזר הבדואי. "כששמנו את התוכניות שלהם ושלנו אחת מול השנייה גילינו שהן זהות כמעט אחת לאחת", מספרת ג'ודי. "מדהים כמה דמיון יש בין הרצונות והדרך החשיבה שלנו. החלטנו שאין מקום לתחרות והתחברנו, הפכנו לשותפים".
במרץ 2015 נפתח מכון הכושר "אלהודאג'" ברהט ועורר עניין רב. אנשים רבים באו להתעניין ולחזות לראשונה בחדר הכושר הראשון לנשים בעיר. רבים לא היו בחדר כושר מעולם וכאלה שכן, הופתעו מהקרבה ומהזמינות: לא עוד חדר כושר מרוחק באוניברסיטת באר שבע או במכללות, אלא אחד כזה ממש מעבר לפינה המציע את שירותיו בשפה המקומית עם הדרכה, מוזיקה, ורשתות טלוויזיה המותאמות במיוחד לקהילה.
"'אני מאוד רוצה אבל בעלי לא מרשה לי', ו'מה יגידו בבית' הם משפטים ששמענו הרבה פעמים", מספרת ג'ודי. "הרבה פעמים הזמנו אותן ואת הבעל לסיור אחרי שעות הפעילות. ידענו שכשיראה את המקום יתרצה, וכך היה".
בכלל, נדמה כי בחדר הכושר נעשה הכל על מנת להלום את ערכי התרבות הבדואית. "כל הנשים משאירות את הטלפונים בחוץ ובפנים אין מצלמות", מספרת ג'ודי. "אנחנו מול מסגד אז כשיש תפילה אנחנו מכבות את המוזיקה".
גם ההיבט הבריאותי היווה נדבך חשוב בהתעניינות של נשות העיר. "אגי'ק מכון הנגב עובד עם האימאמים ועושה להם הכשרות בנושאי בריאות. במסגרת הדרשות שלהם הם מעודדים את העיסוק בספורט בקרב קהילת הנשים", מספרת ג'ודי ומוסיפה: "אחת מכל 2 נשים ברהט תחלה בסוכרת. אחוז התחלואה פה הוא הגבוה בארץ. הגיבוי של האימאמים מבטיח שהמכון יהיה מותאם תרבותית. הקו המנחה שלנו תמיד היה 'לזרום', לעשות משהו בתוך מה שיש, לא ללכת נגד".
אפילו שם המקום מעיד על הדגש שהושם על שמירת ערכי התרבות. משמעות השם 'אלהודאג'' היא אפיריון – המבנה על פי המסורת איתו נושאים את הכלה על הגמל מבית הוריה לביתו שלה החתן. "האפיריון הוא מקום מאוד מכובד", מספרת ג'ודי. "גבר לא ייכנס אליו. בכלל, זה יום מאוד מיוחד לכלה ועם ערך מאוד גבוה מבחינתה".
הריון וריקודי בטן - עדיין מחוץ לתחום
מגוון נשים מגיעות לאלהודאג', מכל קשת האוכלוסייה: החל מילדות בנות ארבע, דרך נערות, אימהות, ויש אפילו גם שיעורים לקשישות. נושא ההריון וספורט אחרי לידה עדיין מחוץ לתחום. "זה סוג של טאבו בשבילן והן לא משתפות פעולה עם זה", מסבירה ג'ודי.
בחדר הכושר תוכלו למצוא כל מה שתחפשו בחדר כושר סטנדרטי. "מעבר לדת אישה היא אישה", מספרת ג'ודי, "אין כל שוני". מלבד מכשירי הכושר נהנות המתעמלות משיעורי קיקובוקס, יוגה, אירובי מדרגה ועוד. לילדות מוצעים שיעורי בלט ולגדולות יותר - קבוצות דיאטה להקניית הרגלים בריאים בגיל ההתבגרות. מעבר לכך, לנשים אשר לא מעוניינות להגיע למכון מוצעות קבוצות הליכה באזורי מגוריהן. בנוסף, רואה עצמו המכון כעסק חברתי ודואג לשלב פעילויות של אורח חיים בריא והרצאות באופן חודשי.
רק ריקודי בטן לא תמצאו שם. "ברהט היה רעש גדול בנושא ריקודי בטן אז גם אם הן מבקשות אנחנו מסבירות להן שאנחנו לא יכולות להרשות כי אנחנו לא רוצות שהמקום יקבל שם רע", מספרת ג'ודי.
כמעט שנתיים אחרי, שילוב שגרת כושר באורח החיים של נשות רהט כבר לא נראה להן כמו פעולה תמוהה. "כשהתחלנו לא הייתה להן שום מודעות לנושא של ספורט וכושר", מספרת ג'ודי. "היום אתה רואה שיש מהפך – נשים מגיעות אלינו בעצמן, קופות החולים מעודדות, גם ראש העיר תומך. הנשים ברהט של היום פחות פעילות מבעבר. הנוחות של העידן הטכנולוגי המודרני הביאה אותן למצב של חוסר מעש שהוביל לחוסר פעילות גופנית. פעם לא היה להם איפה לעשות פעילות גופנית, היום כבר יש".
השנתיים האחרונות הביאו איתן גם לא מעט סיפורי הצלחה. ג'ודי מספרת בהתרגשות על נשים רבות שביצעו שינוי של ממש בחייהן בזכות חדר הכושר. "יש לנו בחורה שהגיעה אלינו כמוצא אחרון רגע לפני ניתוח בריאטרי. היא הספיקה לרדת כבר 35 ק"ג והחליטה לוותר על הניתוח. בחורה נוספת הגיעה אלינו עם עודף משקל. היום, לא רק שהיא רזתה - היא גם הפכה למדריכת הליכה ומתורגמנית בשיעורי בלט אצלנו".
לא מעט זמן עבר מאז נפתח מכון הכושר "אלהודאג'". אם תשאלו את ג'ודי, הדרך עוד ארוכה. "זמן הוא דבר יחסי, במיוחד כאשר מדובר בשינוי תפיסה ודרך חשיבה", היא מסבירה. "אנחנו מקבלים קומפלימנטים מארגונים ומאנשים פרטיים שאמרו ששמעו והם מכירים אותנו ומבחינתנו זו טפיחה על השכם. יש לי רק מילים טובות להגיד על השותפים שלי. כולי תקווה שהפרויקט יגדל, יתפתח ויעבור גם למקומות אחרים". מה שבטוח, שינוי אחד חשוב כבר הושג.
לפנייה לכתב/ת 
