כל האמת על התמכרות לריצה

חבר מהעבודה אמר לי השבוע שקשה לו לרוץ בחורף וסיפר שהוא בקושי מצליח לרוץ פעם אחת בסופשבוע. אני, בלי לחשוב פעמיים, עניתי לו: "כן, זה קשה, אבל מדובר בעשר דקות ראשונות שהן סיוט ואחר כך זה כיף, והכי כיף כשמגיעים למקלחת הרותחת בסוף הריצה". הוא הסתכל עליי במבט מוזר ושאל למה הוא צריך לסבול. "גם ככה החיים לא פשוטים אז למה להוסיף עוד סבל?". האמת, נשמע די הגיוני אבל התעקשתי שככל שהיציאה לריצה קשה יותר, ככה הסיפוק בסיומה גדול יותר.

לא הצלחנו להגיע למסקנה אבל הוא גרם לי לתהות למה אני מתעקשת להמשיך לרוץ בחודשי החורף הקרים, למרות שכבר סיימתי טירונות לפני מעל 20 שנה ואני סובלת מקור. ובכלל - האם למילה "התמכרות", שנזרקת לאוויר בכל הזדמנות כשמדברים על רצים יש בסיס כלשהו? אז החלטתי לשאול אנשי מקצוע מה דעתם ולשים סוף לסיפור הזה אחת ולתמיד.

(צילום: גולן קריאו)

לא נעים לקום מוקדם בבוקר

"רוב בני האדם באופן די טבעי נרתעים מביצוע פעילות גופנית", אומר שמואל בורג, פסיכולוג ארגוני שעובד בעשור האחרון עם ספורטאים. "ספורט סיבולת לא נקרא סתם כך. זה בעצם לשאת את הסבל שנגרם במהלכו. לקום לפנות בוקר ולצאת לריצה בחורף דורש התגברות על הרבה מאוד מכשולים בדרך ומוגדר כמשהו שהוא לא נעים בתפיסה של הרבה אנשים, ולכן מי שעושה את זה באדיקות נתפס כמכור, אחרת קשה להם להסביר את זה".

- ומהי בעצם התמכרות לריצה?

"מכורים מאבדים את הבחירה בדבר הנכון. יש פה עניין כפייתי ואובססיבי. ברגע שמישהו מוכן לסכן את בריאותו בשם השגת האפקט שהריצה משיגה עבורו, והוא פועל בניגוד להוראות שהוא מקבל זה אחד הסממנים להתמכרות. סממנים נוספים הם כשהריצה באה על חשבון עבודה, זוגיות וזמן איכות עם ילדים. הריצה מתחילה לדחוק דברים אחרים ולא תמיד האדם עצמו יהיה מודע לזה כי לפעמים הרצים המכורים עסוקים בעיקר בתועלות שהם מקבלים מהריצה".

- מה היית ממליץ לכאלו שרוצים להתחיל לרוץ אבל אין להם כוח/זמן/אנרגיות?

"לא כל אדם מסוגל להתמיד בריצה כי יש בה משהו מדיטטיבי וחזרתי והרבה אנשים חווים אותה כמאוד משעממת. לאלו שרוצים להתחיל אני ממליץ להתאמן בקבוצה או עם פרטנר כי יש מחוייבות לצאת. ההחלטה לצאת לריצה היא הקשה ביותר, אחר כך הדברים פשוטים יותר. בנוסף, לעבוד עם יעדים שאפשר לעמוד בהם כדי שתהיה המשכיות".

(צילום: גולן קריאו)

היכולת להמשיך בשגרת החיים

"התמכרות לספורט הייתה שנויה במחלוקת מזה מספר שנים, אך כיום ברור כי אף על פי שהמקור שלה חיובי - ברגע שמתאפיינת בתסמינים של התמכרות היא הופכת להיות התמכרות לכל דבר, ולכן לא מומלצת", מסביר הפסיכיאטר ד"ר אילן טל.

- אילו תסמינים?

"אדם שלמרות פציעה ממשיך להתאמן, שלמרות קונפליקטים עם בני משפחה הוא לא יכול להפסיק להתאמן, שהוא מעלה יותר ויותר את סרגל המאמצים שלו, שמפחית עוד במשקל לא למטרות יופי או בריאות אלא למטרות של שיפור מיומנויות ספורטיביות, שכאשר בלית ברירה נאלץ לוותר על אימון הופך עצבני וחסר שקט, סביר שהוא סובל מהתמכרות לפחות חלקית".

"טבעי שבזמן פציעה חשת חוסר מצב רוח, בעיקר מכיוון שספורט משחרר אנדרופינים שמשפיעים על מצב הרוח, ובהיעדרם חשת את הירידה של השפעתם בגוף, אך אם הדבר לא גרם לך לעצבנות יוצאת דופן או דיכאון של ממש, סביר כי אינך סובלת מהתמכרות של ממש. כמו כן, היכולת שלך להמשיך בשגרת יומך, בעיקר בעבודה ומול בני המשפחה, כפי שהייתה גם קודם מעידה פחות על התמכרות. כל שנותר לך לעשות הוא לשים לב כי אלו אינם משתנים או מקצינים".

לטורים הקודמים:

נמצאה השעה ה-25 - כך מצאתי זמן לרוץ

מתחילה לרוץ, עושה מרתון - וזה נגמר בגירושים

צריך לדעת לשחרר: כשהפסקתי לרוץ והתחלתי לאכול ג'אנק

אוקיי, קיבלתי אישור סופי שאני לא באמת מכורה וגם כל הרצים שאני מכירה לא נכללים בהגדרה ומנהלים חיים מלאים מלבד הריצה. אז נכון שאם מישהו ייכנס לאחת מקבוצות הרצים בפייסבוק הוא יחשוב שמדובר בכת של מטורפים עם בדיחות שמצחיקות רק אותם ושאלות שנראות די מיותרות אבל עבורם כל דבר שיכול להועיל או לשפר את הריצה הוא קריטי (כן, גם סוג הגרביים או תואר שני שצריך לעשות כדי ללמוד את כל הפונקציות של שעון הדופק), אבל כמו שאמר החבר מהעבודה - החיים גם ככה קשים, אז אם אפשר להתעסק מדי פעם בדברים "שוליים" כמו מה למרוח על הלחם לפני הריצה כדי שלא תהיה בחילה, למה לא?

והמילים שנזרקות לאוויר החלל כמו התמכרות, אובססיביות או טירוף הן בעיקר של מי שאומר אותן. אני אקשיב, אתעלם ואמשיך לצאת לעוד אימון בקור, לקלל המון ובסוף לומר לעצמי איזה מזל שיצאתי, היה דווקא לא רע בכלל.

ביגוד ונעליים: אדידס

ריצת בוקר - רצים ומצטלמים: