ביה"ח "דנה" לילדים: צילומי הילדים יממנו החלפת בגדי האשפוז

אף אחד לא אוהב להיות מאושפז בבית חולים, בטח לא ילדים. וכשהאשפוז נמשך יותר מיומיים־שלושה וכרוך בהתנתקות מהחברים בבית, מהפעולות בתנועה, מהחוגים ומתחושת העצמאות, ונלווים אליו כאבים, מגבלות וחששות — זה עלול להיות בלתי נסבל. פיג'מת בית החולים הופכת, אוטומטית, לסמל לכל הבאסה הזאת. "זה לא רק הצבעים", אומרת לידי שינדלר בת ה־14 מגבעת עדה, "זה איך שהן מרגישות על העור. הבד סבבה, אבל בסך הכל הפיג'מות האלה מזעזעות".

בדיוק כדי לעזור לצעירים שנאלצים, כמו שינדלר, להתאשפז גם לתקופות ממושכות, יצא בית החולים לילדים "דנה דואק" במיזם גדול להחלפת מדי האשפוז בבגדי מעצבים. את הבגדים החדשים, שאמורים להיות יפים ונוחים ככל האפשר, מעצבים אנשי הצוות בחברת "משכית", בהובלת המעצבת שרון טל. אלה עסוקים בשבועות האחרונים בהכנת דוגמאות כפולות לחמש שכבות גיל שונות, מהן יבחרו קוראי "ידיעות אחרונות" וילדי בית החולים דנה את הדגמים המועדפים.

במקום פיג'מות של בית חולים

לאחר הבחירה הדמוקרטית, מבטיחים במרכז הרפואי איכילוב, יועברו הדגמים הנבחרים לייצור של עשרת אלפים מדים חדשים, שיאפשרו לילדים המאושפזים

להרגיש קצת יותר בבית גם כשהם רחוקים ממנו.

לצורך העניין חולקו מצלמות דיגיטליות לעשרות ילדים מאושפזים, באמצעותן צילמו את תקופת האשפוז שלהם כפי שהם עצמם חווים אותה, בליוויו המסור והמחויך של הצלם איתן ויתקון.

פרויקט הצילום, שזכה לכינוי "כשהלב מתבונן", הוביל ליבול מרשים של יותר משלושת אלפים תצלומים, בהם כאלה המתעדות עבודות שיפוץ ושדרוג, מסיבות יום הולדת שנחגגו במחלקות השונות, רופאות ורופאים, אחים ואחיות משתעשעים, וגם רגעים מהורהרים של ילדים בזמן טיפולים. מהם נבחרו 150 תצלומים שאוגדו לספר מהודר שיימכר בתקופה הקרובה, וההכנסות ממכירתו יוקדשו לייצור המדים המעוצבים.

 צפו בילדים מצלמים:

"להחליף לפיג'מה של בית חולים זה קשה"

מאחורי היוזמה, הראשונה מסוגה בארץ, עומדת אמא אחת, ענת לוי מרחובות, שבתה טופלה במחלקה הנוירו־כירורגית בבית החולים לפני 12 שנים והחלימה, ומאז מקדישה את זמנה להתנדבות למען הילדים החולים.

"מניסיוני כאמא, הקושי הכי גדול של ילדים שמגיעים לבית חולים קשור להחלפת הבגדים שלהם בפיג'מות של בית החולים", אומרת לוי. "יש ילדים שממש מסרבים להחליף, כנראה משום שהאקט הזה הופך אותם רשמית ל'חולים' ומרחיק אותם מהסביבה שלהם, מהזהות שלהם, ומהילדות הרגילה שהם כמהים לה.

"העניין הזה תמיד היה באוויר, ועכשיו החלטנו להרים את הכפפה ולשנות את המדים במה שבעינינו יהיה צעד נוסף בדרך להחלמתם. כיוון שמדובר בעלויות גבוהות מאוד, אנחנו מזמינים את הציבור הרחב להתגייס למען המטרה החשובה ולתרום ישירות ל'בגדי דנה החדשים'".

מתוך ספר הצילומים

יש דברים גרועים יותר"

יאיר בן־שלום, בן 13 וחצי ממושב טירת יהודה, שמברכו הוצא לאחרונה גידול שפיר, לקח חלק בפרויקט והוא מספר: "העדפתי לצלם את ארוחות הבוקר ואת הממתקים שהביאו לי, כי זה היה מעבר לבית החולים, כדי להרגיש שאני עושה הכל כרגיל. מבאס להיות מאושפז, אבל אז אתה רואה שיש ילדים במצב יותר גרוע ממך ואתה אומר תודה. לראות ילדים שיוצאים מניתוח זה ממש כואב. אני חוזר עכשיו לבית החולים רק לביקורות ועושה פיזיותרפיה. הרגל עדיין כואבת לי מדי פעם, אבל חזרתי לשחק כדורגל עם חברים, וזה הכי חשוב"

מתוך ספר הצילומים

גם אושר עמר, בן 11 וחצי ממבועים, שנפגע מקסאם לפני מספר שנים ונזקק מדי פעם לטיפולים, צילם והצטלם במסגרת הפרויקט, ונהנה מכל רגע. "צילמתי את כל בית החולים", מספר עמר. "הרופאה אפילו אישרה לי לצאת לקניון בשביל זה, וצילמתי שם בחנויות, למשל את האופנועים. צילמתי גם רופאים רוקדים ואת עצמי, כששכבתי במיטה. אולי יום אחד אני אהיה צלם. זה כיף. בדרך כלל בזמן הפנוי שלי אני אוהב לגלף בעצים — אני מגלף חכות, חץ וקשת ודברים כאלה — אבל אולי אני אוסיף את הצילום לתחביבים שלי. יש לי 443 תמונות מהיום הזה".

מתוך ספר הצילומים

שינדלר, שבימים כתיקונם מצלמת באייפון שלה ולא במצלמה, ומעדיפה מושאי צילום כמו הפרות והאפרוחים בבית ספרה, "או להצטלם עם חברים", התגייסה בשמחה לפרויקט בעיקר בזכות מטרתו. "אני לא כל כך אוהבת שמצלמים אותי", היא אומרת, "אבל כשהבנתי שזה לצורך קבלת תרומות לפיג'מות חדשות — הסכמתי, כי חשוב שלילדים יהיה יותר נוח כשהם מאושפזים. מאוד מבאס להסתובב בפיג'מות האלה, ואם באמת יעשו מדים שייראו רגילים — זה יקל. אבל אני ממש לא רוצה להתאשפז שוב. הספיק לי".

מתוך ספר הצילומים

את ספר הצילומים ניתן לרכוש באתר בית החולים (בדף גיוס התרומות המיוחד לפרויקט שפתחה עמותת הידידים של בית החולים) וכן בערב התרמה מיוחד שיתקיים ב־26 בפברואר בגלריית "נור" ביפו

הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"