סטטוס: גרושה פלוס

הסטטוס: גרושה פלוס. המצב הכלכלי: סביר מינוס. מצב הרוח: מעונן חלקית. אתרי הכרויות: שניים לפחות. גברים: באים והולכים. אהבה: פחות ופחות מאמינה בה.

את אומרת לעצמך: "אני כבר יודעת מה זה החיים. לי לא ימכרו רומנטיקה מרשרשת, עטופה בנייר צלופן". את סקפטית. למודת אכזבות. מפח הנפש הפך לחברך הטוב ביותר.

הוא התמקם בחדר השינה וממאן לעזוב. את עדיין רוצה אהבה, משתוקקת למגע, כמהה להתרפק, לנוח בזרועותיו, אבל לא באמת מאמינה שמישהו ירצה אותך. כי מי ירצה אישה עם ילד, עם שניים, אפילו שלושה? למה שירצה? הוא הרי רוצה חופש. וילדים זה אחריות. וכך את נשארת לבד. לא סומכת על איש. והזמן עובר לו.

לעוד טורים של אבישי מתיה

המיטה שלך עדיין זוגית. את עדיין ישנה בצד שלך. ועדיין קמה בכל בוקר לבד. את כבר לא זוכרת מתי לאחרונה מישהו ישן איתך. ובטח שלא מתי ישנת אצלו ולא התעוררת בבהלה בחמש בבוקר כדי להספיק ולהגיע הביתה לפני שהילדים מתעוררים.

אם הילדים שלך קטנים, את פוחדת שייקשרו לגבר שתביאי הביתה. אם הם גדולים, את פוחדת שיעשו לך פרצופים. את חיה בשבילם, עובדת קשה עבורם, נותנת להם את כל מה שיש לך, מנסה לפצות אותם בכל דרך על השבר המשפחתי, ובסופו של יום, או בסופו של שבוע, כשהם אצלו ואת עם עצמך, את לא יודעת מה לעשות עם עצמך. את מרגישה כל כך בודדה ובוכה בשקט לתוך הכרית.

הגיע הזמן להתחיל ולחשוב על עצמך

יקירתי, בואי נעצור לרגע. כי זה לא עובד לך יותר. הגיע הזמן להתחיל ולחשוב על עצמך. להתנער. לצאת מהדכדוך. לסלק מחייך את מה שעוצר אותך, את אותן המחשבות השליליות שמורידות אותך לרצפה, לעשות ריסטארט ללב שלך ולחשב מסלול מחדש.

לראשונה בחייך, במקרה שלא שמת לב, יש לך חופש. חופש אמיתי. חופש מוחלט. אז נכון שעול הפרנסה מונח על כתפייך, אבל אף אחד כבר לא יכול לבקר אותך, להציק לך, להקטין אותך, לרדת לחייך. את יכולה לעשות ככל העולה על רוחך, לצאת לאיזה חוג שאת רוצה, לקנות איזה בגד שבו את חושקת, להיפגש עם חברות מתי שבא לך, מבלי לספוג את ההערות שלו, להתכווץ מול המבטים שלו ולהיאנח חרישית כשהוא נוגע בך וממש, אבל ממש, לא בא לך עליו.

בהזדמנות חגיגית זו, את יכולה לשים גבולות גם לאמא שלך שתמיד יש לה מה לומר לך, ולענות, בלי לדפוק חשבון, גם לחברות הטובות, שעושות לך רע על הנשמה. את אולי פוחדת להתפטר מהעבודה כי צריך לפרנס משפחה ויש לך אחריות כבדה, אבל גם היום הזה יגיע ואת תפרצי דרך ותנהלי עסק עצמאי שיעניק לך רווחה כלכלית אמיתית.

את המשפטים הבאים, "מה יגידו?", "איזה פרצוף יהיה לי?", "אני לא יכולה לאכזב אותם", "לא, זה גדול עליי", וכמובן, "אני פוחדת לעשות את הצעד", את יכולה להשליך לפח. צאי אל החיים בראש מורם, מטפחת את גופך, מתאמנת על הביטחון העצמי שלך, ויודעת, סוף סוף, מה את שווה, מה הערך שלך וכמה מגיע לך לקבל מכל מקום ומכל אדם שבו תפגשי מעתה ואילך.

כשאת מנהלת שיחה באתרי היכרויות או באפליקציתהיכרויות, או ברחוב, או בבית הקפה, את כבר לא מתנצלת, את כבר לא מגמגמת, את נינוחה, מתבוננת, בטוחה ואוהבת ומתפעלת ממי שאת. את מעניקה לעצמך את עצמך. את חופשיה. את משוחררת. את מושכת. את מיוחדת. את הכי טוב שיש. זה הזמן שלך לעשות לך טוב. קודם כל, לך. קודם כל, את.

את כבר לא חצי של אף אחד. את בן אדם שלם.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת