מפחדת להזדקן לבד

"אני מפחדת להזדקן לבד", היא אמרה, והרגשתי שאצבעות קרות לופתות את חזי. במשפט הזה היא הביעה את האמת הישירה, החדה, של הנשים הגרושות – לא סתם פחד "להישאר לבד" אלא פחד להזדקן לבד – שהוא הרבה יותר עמוק ומדכדך כי הוא נוגע בכל הפחדים כולם: איך הגוף שלי נראה, למה שמישהו ירצה אותי כשיש כל כך הרבה צעירות עם עור אלסטי, האם בכלל אפשר להתאהב כמו פעם, איך מייצרים אינטימיות בגיל כזה, והאם כדאי להזמין את המיטה שקרובה לחדר האוכל או לחדר האחות באחוזת ראשונים.

כשהיא אמרה את זה חשבתי על טלי, אשה מדהימה מכל בחינה – יפה, חכמה, עצמאית, מסודרת כלכלית, ילדים נפלאים – שחגגה יומולדת 50 ומאותו רגע נעלמו המחזרים שלה כמו ערפדים שראו שמש. "בכלל לא משנה מי אני או איך אני נראית, הם לא מעוניינים לשמוע", אמרה טלי. "הם שומעים את המספר 50 ונבהלים. לא רוצים לצאת עם זקנה".

זה היה נשמע לי הזוי עד שמישהו התחיל איתי ואמר: "בחיים לא חשבתי שתמצאי חן בעיניי בגלל שאת מבוגרת". באותו בוקר התחיל לכאוב לי הגרון אז חשבתי שהכאב טיפס לאוזניים ואני לא שומעת טוב. אולי זה באמת בגלל הגיל והגיע הזמן לברר על מכשיר שמיעה. "את בת 48, לא?", הוא שאל. רק עוד חודש, עניתי לצעיר המופלג בן ה-42. "כן, את יותר קרובה לחמישים, אני יותר קרוב לארבעים", הוא הכריז בניצחון. התכופפתי כדי לנשק אותו. אולי קשישה, אבל יודעת להעביר וירוסים.

לעוד טורים של גאיה קורן

גירושים זה לא מה שחשבתם

רגע לפני שאת מרגישה קנאה קחי נשימה עמוקה

בוחרים צד

ברור שהגיל משנה - בעיקר ככל שמתבגרים

אני אוהבת להגיד שהגיל לא משנה והעיקר הראש, אבל ברור שהגיל משנה, בעיקר ככל שמתבגרים. גם אם את נראית נהדר, נפלא לגילך, וכל המחמאות האלה שאת מקבלת אחרי פוטושופ בפייסבוק) – זה לא משנה את הנתון הכרונולוגי, ביולוגי, מבאסלוגי, שהגיל לא משחק לטובתך כאשה גרושה שמחפשת פרק ב'. גם אצל רווקות זה לא פיקניק (עוד אומרים את הביטוי הזה? אני באמת זקנה), ונכון שבניגוד אליהן לנו "לפחות יש ילדים", אבל אנחנו לא בתחרות. אנחנו רוצות לצמוח לצד מישהו עד שיגיע לגיל שבו לא נצטרך בוטוקס כי הוא לא יראה טוב מקרוב.

באמצע אימון משקולות, כשתהיתי אם מכון כושר זה מקום מתאים להתקף לב, המאמן הצביע על כמה נשים מנותחות ואמר לי שאני הכי יפה כמו שאני. זה היה כל כך מקסים מצדו, במיוחד שהוא נולד כשאני התחתנתי, אלא שאז הוא אמר: "גם אמרתי לסבתא שלי שלא תעשה כלום כי סבתא צריכה להיראות סבתא". שקלתי להטיח בו את המשקולת, אבל היא הייתה כבדה ולא הצלחתי להרים אותה.

בדיעבד, המאמן שלי צדק. אשה צריכה להיראות כמו אשה. אם גבר מסוים בוחר ללכת עם ילדות, שיהיה לו לבריאות. אם הוא חושש מנשים עצמאיות שיודעות מה הערך שלהן – שימצא את זו שמתאימה לו. אנחנו צריכות גבר שיידע להעריך מה יש לו בין הידיים, אבל כדי שזה יקרה אנחנו צריכות לקבל את המגרעות שלנו ולהפוך אותם ליתרונות. חזה קטן, ישבן גדול, צלוליט, בטן שעברה לידות – אז מה, למי אכפת? אין דבר כזה מושלם, אבל יש דבר כזה להיות שלמה עם עצמך. בסופו של יום, מי שאוהב אותנו מתרכז בכל התכונות הנפלאות שיש בנו.

כשהייתי נשואה ובכיתי לבעלי ששמנתי הוא אמר: "אף פעם אל תגידי לי דברים רעים על עצמך. אני לא רואה את זה בכלל, אל תגרמי לי לראות בך דברים שליליים שאני לא רואה". אני לוקחת את המשפט הזה איתי לכל מקום. זה שאנחנו שיפוטיות כלפי עצמנו לא אומר שאחרים מסתכלים עלינו באותה עין ביקורתית, וגם אם כן – ברגע שנהיה סלחניות לעצמנו, בכלל לא יהיה לנו אכפת מה מישהו חושב על הנמשים, הגומות, התלתלים והבטן שלנו.

הגיל מביא איתו ידע וניסיון וחוכמת חיים. אנחנו יין משובח ששכב במרתף קריר, ספת עור רכה ומפנקת, יורדות-ים שיודעות להתמודד עם סערות ולנווט בהצלחה לחוף מבטחים. "אל תפחדי", אמרתי לאותה מלכה, שישבה מולי על כסא חדש וטרי מהניילון, "את לא תזדקני לבד. ברגע שתתמקדי בתכונות הנפלאות שלך, שתסתכלי על עצמך דרך משקפיים ורודים, שתזקפי קומה (כמה שאפשר בגילנו, כן?) – תראי שגברים בכל גיל יכרכרו סביבך. הם לא יסתכלו על מה שאין, אלא ירצו להיות קרובים לכל מה שיש".

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות לנשים גרושות , עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר