נשיקה על מדרגות הרבנות: יש גירושים טובים

• הטור נכתב לנשים גרושות ומתגרשות בלשון נשית אך מיועד גם לגברים **

הנשיקה על השפתיים, זה מה שהפריע להן. "זה לא אמיתי", הן צקצקו, "אף אחד לא מתנשק על הפה דקה אחרי שהוא מתגרש". אותן נשים גרושות שסירבו להאמין למראה עיניהן, לא הצליחו להכיל מציאות אחרת, שבה זוגות נפרדים בטוב גם כשרע. הגירושים שלהן היו קשים, עקובים ממלחמות והן הביטו בתמונה שעלתה לפייסבוק בספקנות מהולה בציניות.

הנשיקה דווקא הייתה אמיתית. אחרי הרבה מאוד שנים שהם ניסו להתגבר על קשיים, נפרדו וחזרו, החליט זוג מכרים שלי לחפש את האושר שלו בנפרד כי הביחד לא הצליח להם. כשירדו במדרגות הרבנות צילמו סלפי מתנשק והעלו פוסט מרגש: "באהבה עד הסוף ולכל החיים! נשארים מלוכדים עבור הבנות וגם עבור עצמנו. הרבה יותר נעים ונכון. מבחינתנו אין דרך אחרת".

לעוד טורים של גאיה קורן

גירושים זה לא מה שחשבתם

רגע לפני שאת מרגישה קנאה קחי נשימה עמוקה

בוחרים צד

אפשר להתגרש טוב

פייר, התרגשתי. נזכרתי ברגע המכונן ההוא, כשבעלי - שכבר לא היה בעלי - לחץ לי את היד מחוץ לחדר הדיינים בעודי מפנטזת שאם זה ייגמר – נגמור את זה יפה. רקדתי על מדרגות הרבנות עד שהתיישבתי בבית קפה סמוך, ועוד בטרם הספיקו הקפה להתקרר והדיו על ההסכם להתייבש, קיבלתי שיחת טלפון עצבנית ממי שכבר לא היה בעלי אבל עדיין המשיך לכעוס עליי.

הזיכרון המתוק-חמוץ הזה לא הפך אותי למרירה. הגירושים שלי היו זוועתיים, אבל תמיד האמנתי שבסוף הים ישקוט, גם אם זה ייקח מאה שנה. כבר עברו 99, ככה שאני אופטימית. אני מאמינה שיש זוגות שיודעים לגשר על התהום שמפרידה ביניהם, ויש כאלה שהגירושים טובים יותר מהנישואים המחורבנים שהיו להם. יש לי חברה שהגרוש שלה הקים משפחה שנייה והוא עדיין מתייעץ איתה בכל דבר, חברה אחרת מתארחת בערבי שבת אצל חמותה לשעבר, עוד חברה טסה לחופשות עם הגרוש והילדה שלהם. זה אפשרי, זה קורה וזה נפלא.

על מנת שזה יקרה צריכים לקרות שני דברים: האחד, שני הצדדים צריכים לרצות שהגירושים שלהם יצליחו באותה מידה. השני, שניהם צריכים לוותר על האגו. כשצד אחד רוצה – זה לא יוצא, צריך שניים כדי שזה יעבוד.

הבעיה היא שרוב האנשים חושבים שאם זה לא עבד להם בנישואים, אין סיכוי שזה יעבוד בגירושים – הרי אם היינו מסתדרים היינו עדיין נשואים, לא? אז זהו, שלא חייב. מרחוק אפשר לראות דברים בבהירות, לתת להם את המשקל האמיתי ולא להתרגש מכל שטות, אבל כשמסתובבים עם המחשבה שאין סיכוי לתקשורת חיובית – אין הרבה סיכוי להצליח.

ותרו על האגו

גירושים זה להיתקל בקצה של השולחן עם הזרת של הרגל. כאבי תופת. את לא מבינה מאיפה זה בא לך ואיך לא ראית את זה עומד לקרות למרות שזה היה מתחת לאף שלך. גירושים הם אקט אלים שמוחץ את קליפת ההגנה הרכה והשברירית, וכל שנותר זה רסיסי ביטחון עצמי. במהלך הזמן, מערכת ההגנה ההרוסה מנסה לשקם את עצמה, אבל כמו תקליט שרוט היא חוזרת ומשמיעה את אותה מנגינה פצועה וחורקת. לא פלא שהנשים הגרושות שראו את הפוסט המרגש סירבו להתפעל. הן לא החליפו תקליט.

גירושים רעים הם לא הוכחה שככה פועל העולם, אלא הוכחה שמישהו נעלב כי הוא מונע מאגו. פעם הייתי חופשי נעלבת, האגו שלי חשב שהוא מטר שמונים על עקבים והייתי צריכה להזכיר לו לרדת לגובה דשא כדי להריח את הפרחים. הפסקתי להיעלב כשהפסקתי לעשות עניין מכל דבר.

גם כשלא הייתי מרוצה מדברים שבעלי לשעבר אמר או עשה או כתב, השתדלתי לדבר ביזנס במקום להיכנס לזה ממקום רגשי. לפעמים זה עבד לי, לפעמים ממש לא. עלבונות גורמים לנו להילחם על כבודנו האבוד ולנסות להציל את הביטחון העצמי. יש כאלו שמגיבות לעלבון בכעס, אחרות משתבללות עם הכאב או מרגישות קורבן או נעשות ביצ'יות נקמניות. בכל מקרה, התחושה של "אני בסדר והוא דפוק", לא משרתת אותנו בכלום. להיפך, היא מתקבעת וגורמת לנו לחשוב שכל הגברים דפוקים (או אצל גברים, שנשים רק רוצות מהם כסף). מחשבות כאלה לא שוות שיחשבו אותן.

שינוי מחשבתי לא קורה ברגע, הוא נאסף לאיטו ומתגבש כשאנחנו בוחרות להיפטר מהציניות, שהיא עלבון בתחפושת. עבורי, זוג שמתנשק על מדרגות הרבנות הוא סמל לאופטימיות, וזה לא משנה אם הם יצליחו להישאר ידידים, מפני שיש נכונות ויש אהבה לילדות. צריך לנסות משהו שונה אם רוצים שינוי חיובי בחיים, כי בסוף, מתישהו, זה מצליח. גם שיכור קולע למטרה בחץ המיליון מאתיים.

שלך,

גאיה קורן

מנטורית אני מלכה לחיים טובים יותר, מנחת סדנאות לנשים גרושות , עיתונאית בידיעות אחרונות וגרושה באושר