תפסיקו להתמכר לריגושים - וקחו שליטה על החיים

הכרת אישה חדשה. אתה מתרגש, מתקשר אליה, שולח הודעות, נפגש איתה, הרומן מתלהט, האהבה משגשגת, אתה חושב שאולי היא האחת, ואז, אחרי חודש, שבועיים, שלושה ימים, אתה חושב עליה פחות, אתה מרגיש אליה פחות, אתה מתעניין בה פחות, הכל נראה לך פחות. היא כבר לא עושה לך את זה, אולי הערב לא ניפגש, בואי ניקח הפסקה, למה את כועסת, וזה נגמר. בדיוק כמו בפעם שעברה.

או בעבודה. אתה מגיע למקום חדש, מתלהב מהאנשים, משקיע את כולך, זוכה למחמאות מקיר לקיר, הבוס הרוס עליך, המזכירה ואתה החברים הכי טובים, ואז, אחרי חודשיים, חודש וחצי, שלושה שבועות גג, אתה מתחיל להשתעמם, היום פתאום ארוך מדי, נמאס לך מהפקקים בדרך, הבוס כל כך ביקורתי אליך וגם המזכירה חתיכת צבועה. ויכוח בישיבה השבועית, הרמת קול במשרד שלו, טריקת דלת, וזה נגמר. בדיוק כמו בפעם שעברה.

לעוד טורים של אבישי מתיה

חייב כל הזמן להתחדש

ככה החיים שלך נראים. בכל מקום. עם כל אחד. אתה לא מתמיד. אתה לא נשאר. אתה לא ממשיך. אתה משתעמם. מתרגז. מפסיק. חותך. יורד מזה. מוותר על זה. מוכרח להתרענן. חייב להתחדש. לא יכול אחרת. אפילו בבית שלך.

עברת דירה. השקעת בריהוט. שטיח. כוננית. מנורה עומדת. וכורסה משוק הפשפשים. צבעת. החלפת. התארגנת. התמקמת. עשית חנוכת בית. ארוחה חגיגית לחברים. נהנית חודש-חודשיים, שבוע-שבועיים, שעה-שעתיים, ואז, לא ברור איך, אתה מביט מסביב והדירה נראית לך לפתע אפורה, שגרתית, מאכזבת, סתמית. השכנה ממול מעצבנת. ויש נזילה במקלחת. ואין חנייה ברחוב. אתה מת לעזוב. שוב. כמו בפעם שעברה.

טוב, כבר ברור לך שזה לא היא. וזה לא הוא. וזה לא הם. זה אתה. רק אתה. אתה זה שמשכנע את עצמך להיפרד, לנטוש, להתפטר, להחליף אווירה. רק כדי להתחיל שוב מחדש. כי אם לא תתחיל, איך תוכל לגמור? ואם לא תעזוב, איך תמצא משהו אחר? כזה שיסעיר אותך, כזה שירטיט את חושיך, כזה שיהיה סוף סוף הדבר האמיתי, עד שיימאס עליך לגמרי ויוציא לך את כל החשק. כי ככה זה בחיים. בחיים שלך.

אין לך שום שליטה על החיים שלך

החיים שלך הם מעלית שעולה ויורדת. אושר נוטף דבש שהופך לטראומה בלתי נסבלת. אתה מדלג מדרמה אחת לדרמה אחרת. אין שום יציבות, אבל גם אין שעמום. אתה נקלע, שוב ושוב, לסחרחרת רגשית שאף פעם לא נגמרת, כי אתה זה שדואג לכך שלא תיגמר אף פעם. אתה פשוט מכור. מכור כבד. לכאורה אתה בוחר בכל פעם מחדש, אבל האמת היא שאין לך שום שליטה על חייך. הריגושים שולטים בך, מנהלים אותך, מפעילים אותך, ואתה נכנע להם, מתמסר עד כלות. רק מפני שאתה פוחד משגרה.

אם אתה רוצה שחייך ישתנו, אתה צריך לעבור תהליך גמילה מהתחלות ומריגושים. התהליך מתחיל בהצבת סימני שאלה, שיחליפו את סימני הקריאה: האם האישה שהדליקה אותי רק לפני שבוע באמת כל כך משעממת, או שאני לא מכיר אותה לעומק? האם העבודה שלי אכן כל כך איומה, או שעוד לא מיציתי שם את כל האפשרויות? והאם תחזוקה שוטפת של הדירה, שתכלול צביעה, הכנסת אביזרים והחלפת ריהוט, תחזיר את השמחה למעוני?

המשכיות מובילה לשגרה. ושגרה מוליכה לשלווה. אלא שבראש שלך שגרה שווה שעמום, ושעמום זה מוות, אז אתה דואג לכך שלא תהיה המשכיות ואתה תמשיך לקפץ בין התחלות. אם תנסה לתת צ'אנס אמיתי לעבודה, לאישה, לדירה, לחברים, יש סיכוי לא רע שתלמד משהו חדש עליהם, וגם על עצמך. אז תן לעצמך הזדמנות להישאר, להמשיך, להעמיק, לצבור ניסיון וליהנות ממה שיש. אולי שם, בהמשך, נמצא האושר האמיתי שאתה כל כך מייחל לו. תנסה, מה יש לך להפסיד?

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת