מחפשים זוגיות מושלמת? תתחילו לעבוד בזה

אז מה הורס את הזוגיות שלנו?

אלה לא המריבות, הוויכוחים, הכעסים, השתיקות, או השוני שקיים, מה לעשות, בינך לבינו, או בינך לבינה. אנחנו לא דומים. אנחנו חושבים אחרת. ובכל זאת, התאהבנו והתחברנו והתכרבלנו ויצרנו זוגיות.

והזוגיות שלנו נורמלית, סבירה, אפילו טובה מאד. בכל זוגיות תקינה יש רגעים יפים יותר ומכוערים פחות. בכל זוגיות מאושרת יש תקופות של ייאוש ורגעים של בכי ועננות גבוהה באמצע הקיץ. אין זוגיות מושלמת, כי אין אנשים מושלמים. זה לא הסיפור, ממש לא.

אז מה כן?

לעוד טורים של אבישי מתיה

תפסיקו לחפש את האושר

מה שמחבל בקשר בינינו, מפורר אותו לגורמים וגורם לקריסתו, הוא האושר הנכסף. כן, אלה אותם זיקוקי דינור כוזבים שמנצנצים בכל קומדיה רומנטית אמריקאית. זו אותה נשיקה מתמשכת שמסיימת כל רב מכר בכריכה רכה לעקרות בית נואשות ולגברים שמנסים להבין אותן. אלה המחשבות המופרכות שאותו אושר נוטע בנו. הפנטזיות האסוניות שהוא ממציא עבורנו. והחלומות הגדולים שהוא חייב לשבור, משום שאין להם שום סיכוי להתממש.

כי זוגיות מופלאה לא חולמים אלא עושים. משקיעים. פועלים. חוצבים. נוטעים. זורעים. מקימים. בונים. ומשמרים. הזוגיות, כלומר האהבה, היא מעשה. ולא סתם מעשה, מעשה מתמשך. היא לא מחשבה. והיא לא חלום. והיא לא פנטזיה. והיא לא כמיהה. היא השלמה.

השלמה אינה כניעה. השלמה אינה ויתור. השלמה אינה פשרה כואבת. השלמה, מלשון שלום, היא לעשות שלום עם עצמנו. לוותר על מה שאין בנו ולקבל את מה שיש בנו. זה פשוט עד כאב: כדי לקבל אהבה, אהבה עמוקה, אהבת אמת, צריך קודם כל לקבל את עצמנו.

כי אנחנו האהבה, אנחנו מושא האהבה, לא אף אחד ולא שום דבר אחר. ולקבל את עצמנו, כמו שאנחנו, על מה שיש בנו, ובעיקר על מה שאין בנו, זהו הדבר הקשה ביותר עלי אדמות. זו הסיבה שרוב האהבות נכשלות. משום שרובנו מתקשים לקבל את עצמנו. אין לנו שום מושג איך עושים את זה.

במשך מרבית חיינו אנחנו מבקרים את עצמנו. אנחנו תוקפים את עצמנו. אנחנו מתייסרים בגלל מה שאין. שונאים את הגוף שלנו. בזים לחולשות. מרגישים החמצה על דברים שלא עשינו. חשים כישלון בגלל מה שלא השגנו. אנחנו עושים לעצמנו את המוות. אנחנו מתעמרים בעצמנו.

אנחנו מערערים לעצמנו את הביטחון. אנחנו מתקשים לפרגן לעצמנו. ואז מתפלאים מדוע אנחנו זוכים ליחס דומה מבני או מבנות זוגנו. אנחנו כמובן באים אליהם בטענות. רבים. צועקים. טורקים את הדלת. ומאיימים בנטישה. אבל היי, מי התחיל את זה? מי היו הראשונים שזיהו את החולשות של עצמם וחבטו בעצמם ללא רחמים? נכון, אתם. אז מה אתם מתפלאים?

בני ובנות הזוג שלנו הם השתקפות שלנו. ואם אנחנו לא מצליחים לקבל את עצמנו, אין סיכוי שנוכל להשלים איתם, עם קיומם, עם מה שהם חושבים ומה שהם אומרים ומה שהם עושים. לפני כן, אנחנו צריכים להתחיל במסע ארוך אל עצמנו. מסע שבו ננקה את הפחדים, נרפא את הכאבים, ובעיקר נפסיק לבקר את עצמנו, לשפוט, לדרוך ולדרוס. רק אם נקבל אותנו, על כל כישלונותינו, חטאינו, שיגיונותינו, השטויות שעשינו והכאבים שגרמנו, בני ובנות זוגנו יוכלו לקבל אותנו.

רק אם נשלים עם עצמנו, נוכל להשלים עם האהבה שלנו אליהם, אלה שבסופו של דבר מקבלים אותנו כפי שאנחנו, למרות מי שאנחנו ובמיוחד בזכות מי שאנחנו. האהבה היא השלמה עם מה שיש. אין אהבה אחרת. אין זוגיות אחרת. יש מה שיש. וזה הכי טוב שיש.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת