תוך יומיים: גויס הסכום לטיפול ניסיוני בגידול בראשה של רחלי

אדם אחר, במקום אחר, היה אולי מתייאש. לא רחלי, לא כאן בישראל. בשעות הבוקר של יום חמישי היא הייתה רחוקה מיליון ו־180 אלף שקל מהסיכוי האחרון שלה לחיות. אתמול בבוקר, בזכות התגייסות כלל־ישראלית מפעימה, כבר היה לה ביד כמעט את כל הסכום הדרוש כדי לטוס לטיפול ניסיוני ואף להמשיך אותו בישראל.

זה לא עניין של מה בכך. בתרומה לרחלי אין שום הצהרה פוליטית, וגם לא טרנד. רק נתינה אמיתית מהלב, של אלפי ישראלים שהסיפור שלה נגע לליבם. בימים שנראה כי המרחק בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית הולך וגדל עד כי הוא הופך לבלתי ניתן לגישור, דווקא הגידול המבהיל בראשה של רחלי מלמד עד כמה מאוחדים אנחנו יכולים להיות למען מטרות חיוביות.

ברגע אחד החיים התהפכו. רחלי גלוברמן ומשפחתה

"גידול לא רגיל"

רחלי (26) ואלישע גלוברמן מהישוב אלעזר שבגוש עציון נישאו לפני כשלוש שנים והפכו לפני שנה וחצי להורים לצוף הקטנה. עד חודש דצמבר האחרון התנהלו חייהם בשגרה: רחלי עבדה בחינוך המיוחד ומעולם לא סבלה מבעיה בריאותית כלשהי. לפני כארבעה חודשים, הלמה בהם המציאות.

"ערב אחד רחלי הלכה לשיעור אירובי ולפתע, בלי שום התרעה מוקדמת, התקשתה להזיז את הידיים והרגליים", מספר אלישע. "למחרת הלכנו לבדיקות ואז הגיעו תוצאות שאי־אפשר אפילו היה לדמיין אותן: גידול בראש. החיים שלנו התהפכו. ממש כמו שכתבנו, 'פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו גידול בראש'".

לבני הזוג לא היה זמן לעכל, לפני שרחלי הוכנה לניתוח מוח מורכב שממנו יצאה אופטימית מתמיד. שבועיים חלפו, ואז הגיעו תוצאות הביופסיה. "הרגשנו שעולמנו חשך עלינו", מודה אלישע. "זו האבחנה הרפואית הכי גרועה שיכולים לתת לבן אדם - גליובלסטומה, דרגה 4. באמת הכי גרוע שיש. התחלנו בהקרנות, כימותרפיה, הפרוטוקול הרגיל. אבל הגידול הזה לא רגיל".

כלומר?

"הוא אלים, אגרסיבי ולא מגיב לטיפולים הקונבנציונליים. הרופאים חסרי אונים ולא נותנים הרבה תקווה. זה היה מייאש כל אדם לדעת שהרופאים מיואשים, אבל בזכות העוצמות של רחלי לא התייאשנו".

"לאלוהים דרכים נסתרות ללמד אותנו על החיים", כתבה רחלי, שמתקשה לדבר, אחרי הניתוח. "הייתי ממש בסדר. דיברתי. אכלתי. זזתי כרגיל. אבל אז, לאט־לאט, הרגשתי שהגוף לא מקשיב לי, בגלל הבצקת שהתעצמה במוח אחרי הניתוח. כל צד ימין לא הקשיב לי. לא יכולתי לדבר כמו שצריך. רציתי להגיד 'כן' היה יוצא 'לא'. הסתובבתי ליד אנשים שמדברים ומקשקשים כרגיל ואני, שכל כך רגילה לדבר ולפטפט, הייתי צריכה ללמוד לחיות בתוך השקט שלי. מבן אדם עצמאי הפכתי לבן אדם מוגבל שצריך עזרה בדברים הפשוטים והיום־יומיים. לאכול. להתקלח. לדבר. לכתוב".

ובכל זאת, רחלי שמרה על אופטימיות ומיקוד במטרה. "מצאתי את עצמי רק מתעצמת מזה", כתבה. "כל יום להודות על כל דבר חדש שלמדתי, שהייתי צריכה ללמד את עצמי. מצאתי את עצמי מקשיבה באמת לאנשים הסובבים אותי. לדברים שהם אומרים מתחת לפני השטח. הניסיון הזה רק הוסיף לי הודיה. אז אני מודה בכל אפשרות: לבעלי הענק שרק בזכותו אני לוחמת, לצוף־אורי הפשושה שנותנת לי סיבה לקום בבוקר ולחייך, לאמא היקרה שניצבת לצידי ברגע שאני רק מצייצת. אני לוחמת. אמשיך להילחם".

כשהרופאים כבר אמרו נואש ממנה, בזכות ההתעקשות של רחלי נמצא טיפול חדשני וניסיוני בגרמניה. "מבחינתנו זה מצב חדש, סיכוי אמיתי", ממשיך אלישע. "בייחוד שהרופאים בארץ ממליצים וחושבים שחובה לנסות. ביררנו לגבי הטיפול והבנו שהעלות שלו תגיע למיליון ו־180 אלף שקל".

מה עובר לך בראש כשאתה שומע את הסכום?

"שאני משיג את זה. פשוט כך. לא הייתה כאן התלבטות, אם זו הדרך להציל את אשתי אז אני משיג את זה. לא ידעתי איך אבל היה לי ברור שאני מנסה הכל".

בשלב הזה אלישע פשוט קבע עובדה: ב־18 באפריל רחלי תהיה על המטוס שייקח אותה למקום שבו יינתן לה סיכוי. איך, בהתחשב בעובדה שקופות החולים וחברות הביטוח אינן מכירות בטיפול ובשל כך לא ישתתפו במימון? "לא ידעתי, אבל היה לי ברור שאנחנו לא מוותרים. אמרתי לעצמי שאם צריך אני אלך בעצמי לדפוק על דלתות, להשיג את מה שצריך".

למזלם של אלישע ורחלי, אנחנו חיים בעידן טכנולוגי, שבו הרשתות החברתיות יכולות לפעמים להציל חיים. בהמלצת החברים הם בחרו לנסות קודם מימון המונים ברשת. בדרך הזאת בדיוק גויסו לפני כשנה קצת יותר ממיליון וחצי שקל, כדי להחזיר את הלוחם יהודה הישראלי, שנפצע קשה בצוק איתן, לביתו בעפרה.

תוך זמן קצר הגיעו בהתנדבות שני מנהלים של giveback, הפלטפורמה לטובת הקהילה של "הדסטארט", לביתם של הזוג גלוברמן באלעזר ותיכננו איתם את הקמפיין. עשרות חברים וסתם אנשים נפלאים תרמו מגוון אדיר של תשורות לתורמים, וברגע שהקמפיין עלה - פלא של ממש. הסכום לטיפול הראשוני, 600 אלף שקל, גויס בתוך שעות ספורות. הסכום המלא גויס כמעט במלואו תוך פחות מיומיים.

"הרבה מאוד מכרים וקרובי משפחה עבדו ממש קשה להפיץ ולפרסם וכדי שהפרויקט יצליח", מספר אלישע. "הם פתחו קבוצת ווטסאפ בשם 'גיוס למען רחלי'. פשוט לא האמנו. כשהציעו לי את הדרך הזו לגיוס תרומות לא חשבתי לרגע שמשם תבוא הישועה. כשזה עלה לאוויר השתדלתי לא להיכנס ולעקוב כדי לא לפתח ציפיות, אבל אני שמח מאוד שאנחנו לא מתמודדים עם אכזבה ועם התעסקות של מאיפה נגייס את הכסף".

לגבור על הסטטיסטיקה

בביתם באלעזר, רגע לפני השבת, צוף הקטנה מפטפטת ושמחה ורחלי נרגשת מאוד ואולי אף נבוכה מההתגייסות למענה. "אני מודה מאוד לכל העם", היא אומרת. "תודה לכל מי שלקח חלק, תרם, שיתף וחיבק. התרגשנו מאוד מההתגייסות ואיחולי ההחלמה. תודה רבה, וחג שמח לכולם".

אלישע מביט בה, מלא גאווה. "כל יום מחדש אני מגלה איזו אישה חזקה יש לי", הוא אומר. "היא מתעקשת לגבור על הסטטיסטיקה, זה לא מעניין אותה והיא לא מקשיבה לתחזית של הרופאים".

גידול סרטני מהסוג שממנו סובלת רחלי, ובדרגת ההתקדמות שלו, נחשב לכזה שהסיכויים להחלים ממנו נמוכים. יהיו אף רופאים שיאמרו שהסיכויים קלושים. לבני הזוג גלוברמן זה לא משנה. עצם העובדה שהם הגיעו עד כאן, זה כבר סוג של נס.

"בחודשים האחרונים למדתי הרבה על אנשים ועליי", כתבה רחלי במהלך תקופת הטיפולים במחלה. "מוכרחה להודות שכששמעתי לראשונה את המילה סרטן ישר עלתה לי המילה מוות. הרבה אנשים שאני מכירה נפטרו, לצערי, מסרטן. כן, זו מילה דוחה שאנשים מסתייגים ממנה אבל היא ממש לא מחייבת. ממש־ממש לא. ניתן להבריא ממנה.

"מה שהורג אותי באמת אלו מבטי הרחמים שאני מקבלת. אני מבינה שלפעמים אין מה לומר, מבינה את זה לגמרי. ולפעמים הדבר הטוב ביותר הוא פשוט להיות. להקשיב. להיות נוכח. לתמוך בשקט. בעיניי הסרטן הזה הוא ניסיון. הוא מאת ה'. כמו שעל הדברים הטובים צריך להודות, גם על הפחות טוב יש להודות. ומה למדתי על אנשים? יש אנשים שבורחים מהניסיונות שלהם, מהקושי, מהתיקון שלהם בעולם. ויש אנשים שמתמודדים. אני מבקשת שתהיו מאלה שמתמודדים".

אלישע מצטרף לדברים ומחדד: "מה שחשוב לי בעיקר זה להעביר מסר לאנשים שמתמודדים עם בעיות שונות, ובעיקר לחולים - לא להתייאש. לפעמים המצב נראה חסר סיכוי, בלי פתרון, אבל יש אנשים טובים באמצע הדרך שיעזרו. תמיד כדאי לחפש, לבדוק ולחקור לעומק אילו טיפולים חדשניים יש, ומה יכול לעזור. ובעיקר לא לפחד מגילויים קשים בדרך. אין ספק שזה מפחיד שאומרים לך סכומים גבוהים, שאומרים לך שהממצאים לא מזהירים. תמיד כדאי לחפש סיכוי ולא לאבד תקווה".

ורחלי מעוררת ההשראה, בקול חלש, חותמת במסר לכל חולי הסרטן: "אל תפסיקו להילחם. תאמינו בכוחות שלכם ואל תתייאשו". ולכל השאר, כפי שכבר כתבה: "קומו בבוקר. חייכו והודו על משהו אחד היום שקרה לכם. תראו שבזכות התודה העולם ייראה טוב יותר".

הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"