בגיל 60 נילי אלדר זוכה בתואר 'מדריכת השנה'
בכנס הקרוב של ארגוני הילדים והנוער בישראל תזכה נילי אלדר בהוקרה מיוחדת בשל פעילותה מעוררת ההשראה בקרב בני נוער. בטור אישי היא מספרת איך אחרי שהחליטה לצאת לפנסיה ולפנות מקום לצעירים היא הקימה מסגרת בלתי פורמלית לבני נוער בישוב בו היא גרה. "אני חיית שטח, עבורי הגיל אינו מגבלה", היא אומרת
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לאחרונה התבשרתי שנבחרתי ל"מדריכת השנה" של ארגון נוע"ם. זאת במסגרת כנס "מחנכי ומחנכות השנה" השנתי של מועצת ארגוני הילדים והנוער בישראל אשר ייערך במהלך החודש הקרוב, בשיתוף משרד החינוך. אחת לשנה נבחר מכל ארגון מדריך העורך פעילות מעוררת השראה ביותר בקהילה של כל ארגון וארגון בישראל. אני מודה על הבחירה ומעריכה את המעמד וההוקרה.
שמי נילי אלדר, היום אני בעשור השישי לחיי. לפני כ-10 שנים, בגיל 50, פרשתי ממערכת החינוך. מערכת בה עבדתי שנים רבות ואהבתי מאוד. הייתי מדריכה, מחנכת ומורה להיסטוריה, גיאוגרפיה ושל"ח, חינכתי אלפי תלמידים לאהבת הארץ. לימדתי בשלושה בתי ספר באזור כפר ורדים, היישוב בו אני גרה, וזה היה גן עדן.
עוד במדור 60 פלוס: בגיל 81 ההלך האולימפי שאול לדני מספר איך שורדים
לפני הפרישה חינכתי כיתות י', יא' ו-יב', שני מחזורים ברצף והרגשתי בשיא. אבל בתוכי חשתי שזה לא הוגן שתלמידים צריכים "לשאת" את המורים המבוגרים עד לפנסיה, הרגשתי שזה הזמן לפנות מקום לצעירים. בעיקר בתור מורה לשל"ח שמובילה את הטיולים, העניין נהפך לא פשוט. זה נראה לי לא הוגן כלפי התלמידים שהם צריכים ללכת אחריי כשקצב ההליכה שלי כבר לא ממש תואם את שלהם. הילדים תמיד יהיו באותו הגיל (רק מתחלפים כמובן), אבל אנחנו אנשי החינוך, מתבגרים.
יום אחד הגיעו אליי שלוש בנות בוגרות כיתה ט' מהיישוב. הן שאלו אם אני מוכנה לעזור להן להקים סניף של ארגון הנוער נוע"ם בכפר ורדים. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מתנדבת במקומות שונים, בכל הפעילויות ביישוב, מאוד פעילה בשטח ובטבע ויש לי ניסיון רב עם בני נוער. אך סירבתי בנימוס. עזבתי את בית הספר כי חשבתי שאני מבוגרת מידי עכשיו מחזירים אותי לתנועת נוער. הבנות התעקשו ואף מצאו תירוץ שאי אפשר היה לסרב לו: "אם נפנה למישהו צעיר הוא אחרי שנה ייסע לטיול הגדול בחו"ל ואחר כך ירצה ללכת ללמוד, הוא ימצה מהר וירצה להתקדם ולעזוב. את בגילך לא תעזבי לשום מקום". והן צדקו, ובכל זאת – קשה לסרב לבנות בכיתה ט' חדורות מוטיבציה שמבקשות עזרה בלהקים מסגרת בלתי פורמאלית לבני נוער בישוב, כיוון שלא מצאו תשובה במסגרות הקיימות.
עוד במדור: אופנועים וצניחה חופשית: החיים באקסטרים בגיל 70
אז הקמנו סניף של ארגון נוע"ם בכפר. ביישוב יש תנועת נוער גדולה ומבוססת ועושר רב של חוגים ופעילויות לילדים ונוער וזה בהחלט מאתגר. אתגר נוסף היה שכפר ורדים הוא יישוב חילוני מובהק ורוב האוכלוסייה לא עושה אבחנה בין דתיות ויהדות. גם אני לא אדם דתי. נוע"ם הוא ארגון מסורתי קונסרבטיבי. מה שמיוחד בארגון הוא שהוא מסורתי, אך בעל ערכים פלורליסטיים, איש איש באמונתו יחיה וחלק משמעותי מהמטרות הינן לתת למען הזולת ולראות את האחר, לקבל את כולם מבלי לדרוש להשתנות. בארגון מרחב מחיה גדול ויש מקום לכולם. הארגון הוא קהילתי למען הקהילה בכפר וזה מה שמשך אליו עוד ועוד ילדים ונוער.
בשנה הראשונה הצטרפו לפעילות 30 ילדים. עם הזמן הצטרפו עוד ועוד וכיום, לאחר כ-5 שנים מהיום בו הקמנו את הסניף, הוא מונה כ-80 ילדים ונוער בגילאי ב' ועד יב'. צוות ההדרכה מונה 15 מדריכים.
עוד במדור: בת 98: "הנתינה שומרת אותי בריאה וחזקה"
אני מאמינה שהחינוך הבלתי פורמאלי נותן הזדמנות לילדים ולנוער להביא לידי ביטוי את היכולות החברתיות שלהם מפתח כלים מנהיגותיים, ערכיים, ומעצים את האחריות האישית והחברתית שלהם. זהו המקום בו הילדים והנוער יכולים להרגיש בבית ולבנות ביחד מקום שכל אחד יכול להביא את עצמו ולתת ביטוי לאישיותו.
כמבוגרת האחראית, תפקידי להקנות להם ולהורים ביטחון ולאפשר לנוער להוביל. אני משתדלת להיכנס לראש שלהם ולחשוב דרך העיניים שלהם, מה מעניין אותם ואיך הם רואים את הדברים מהגובה שלהם. לזה אני מביאה את הידע שלי והניסיון שלי במעטפת הלוגיסטית. בשונה מחינוך רגיל, הילדים באים לפעילות בלי שאף אחד יכריח אותם. אני רק מעצימה אותם ומאפשרת להם.
כיום אני לא מרגישה שהגיל הוא מגבלה, אני עדיין חיית שטח, אוהבת טיולים ולישון בחוץ. בארגון אני אשאר כל עוד יצטרכו אותי ואפנה את מקומי ברגע שירגישו צורך. אני מגיעה לפעילות ומתרגשת מהילדים כל פעם מחדש. גם היום ויותר מתמיד, הם נותנים המון תקווה.
גם בעבור בארב מקלאוו בת ה-82 הגיל אינו מהווה מגבלה. צפו בה ובשותפתה לריצה ויקי גריפיטס הצעירה ממנה ב-9 שנים שוברות יחד שיאים בריצה ארוכה והרבה דעות קדומות
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
