שבועיים לפני טריאתלון הרצליה ע"ש בתה, סוזי נפרדה מהחיים
היא לא ויתרה לרגע, גם כשהחיים הקשו עליה ולקחו ממנה את היקר מכל. סוזי דבוסקין, "האמא של הטריאתלון" בישראל, הייתה סמל ומופת לגבורה האמיתית של החיים כאשר בחרה להנציח את בתה תמר בענף הספורט שאהבה יותר מכל. לאחר שהוכיחה לנשים רבות שאפשר לעשות טריאתלון גם בגיל 70 עם סרטן ופרוטזה, נכנעה היא למחלה לאחר מאבק ממושך. סיפורה של אישה שנגעה ברבים
כתבות נוספות:
טריאתלון כפול 4: המסע של צחי לאיש הברזל
מתכוונים להשתתף בטריאתלון? ככה תגיעו מוכנים
מצאו אושר: להיות "איש ברזל" בגיל 60 פלוס
סיפור חייה של סוזי מרתק ולא רק בגלל תרומתה הגדולה לענף הספורט. על אף כל הקשיים שהוערמו עליה עם השנים, "האמא של הטריאתלון" בחרה בחיים. לא האובדן של בתה, הסרטן שתקף אותה, או אי אלו קשיים גופניים ואחרים עצרו אותה - והיא נתנה את כולה עד טיפת הכוח האחרונה שנותרה לה.
לראשונה על מסלול הריצה - בגיל 47
סוזי דבוסקין נולדה בסנטה מוניקה, ארצות הברית, למשפחה מסורתית, וב-1966 עלתה לארץ. את בעלה, דני, קיבוצניק מנען, פגשה כשחזרה ללוס אנג'לס ללימודי חינוך מיוחד לגיל הרך. השניים התחתנו בארצות הברית. שם גם נולדה בתם תמר.בגיל 19 נרשמה תמר לתחרות טריאתלון הנשים והפצירה באמה להצטרף גם היא. "הייתי בת 47 וסיקרן אותי להתחיל משהו חדש בגיל הזה", היא תספר לאחר מכן כשתישאל כיצד הכול התחיל. למרוץ התובעני הכולל שילוב של שלושה ענפי ספורט: שחייה, רכיבת אופניים וריצה, היא מעולם לא עברה הכנה מתאימה. אמנם השחייה לא הייתה זרה לה, אך בריצה מעולם לא התנסתה ומרכיבה נמנעה כבר שנים.
לרשותן עמד רק חודש של אימונים אך השתיים היו נחושות להצליח במשימה. את קו המרוץ חצו השתיים יחד כאשר תמר מקדימה את אמה במעט. "לקח לי יותר משעה לסיים מסלול של שלושה קילומטרים, אבל הייתי מלאה בגאווה. העובדה שהעזתי ושהאמנתי בעצמי מספיק כדי לנסות משהו חדש – זה היה ניצחון", היא תספר אז בחיוך.
שם גם הגו השתיים את הסיסמא שעתידה ללוות אותה ואת האני מאמין שלה עד יומה האחרון: "כל אחת מנצחת". ואכן אותו מרוץ היה הנקודה שתתווה את הדרך למוסד חייה. תוך חודשיים היא ותמר כבר כבשו טריאתלון נוסף, הפעם מעורב. בשנתיים הבאות ישתתפו כל בני משפחת דבוסקין בעוד ועוד תחרויות. תמר עוד שירתה אז בצבא, אך ניצלה כל רגע פנוי לחיידק שדבק בה.
האישה שבחרה בחיים
היה זה בוקרו של יום שבת, ה-24 באוגוסט 1996 שקטע את הכול. במהלך רכיבה על אופניה בדרכה לפגוש ידיד על דרך איילון בתל אביב, נפגעה תמר אנושות על ידי נהג שתוי. היא נפטרה כמה שעות מאוחר יותר. בגיל 21 נגדעו חייה של האישה הצעירה ואיתם גם האהבה הגדולה לענף התחרותי שמילאה כל רגע בחייה.
סוזי הייתה הרוסה. לימים תגיד שבאותה תקופה הבינה לראשונה כיצד הורים מתאבדים לאחר מות ילדם. אך דווקא מכל הכאב עתיד לצמוח משהו מעודד, אופטימי ומלא חיים. שבועיים לאחר התאונה, כאשר אמרה על בתה קדיש בבית הכנסת וכמעט התעלפה, החליטה סוזי שלא עוד, או כפי שציינה זאת: "החלטתי לבחור בחיים".
לטריאתלון שהתקיים שבועיים לאחר שנהרגה בו תכננה תמר להשתתף יחד עם אחיה הבכור מילאו את מקומה בני המשפחה: האם, האב והאח הצעיר. את המרוץ הראשון ללא תמר עברה סוזי בצער רב אך עם נחישות להמשיך את דרכה של בתה האהובה.
חודשיים לאחר מותה של תמר פנו להוריה מארגני הטריאתלון לנשים ושאלו אם יסכימו שהתחרות תיקרא על שמה. לסוזי זה היה סימן משמיים. היה ברור לה שתקדיש כל מאמץ על מנת לקחת חלק בתחרות. את הטריאתלון הפעם עשתה עם חברותיה של תמר מגרעין הנח"ל בו שירתה. "לאורך כל המסלול הרגשתי את האנרגיות שלה. היא הייתה איתי יד ביד", היא תספר מאוחר יותר. כשחצתה את קו הסיום פרצה בבכי.
לאחר מספר תחרויות החליטה המשפחה לקחת על עצמם את ארגון והפקת התחרות. בכך דאגו הם להמשיך את המורשת של תמר על ידי התפתחות והעצמה של נשים אחרות. סוזי סיפרה פעמים רבות כיצד תמר מבקרת אותה במרוצים ושולחת לה מסרים. לפעמים בקו הזינוק ולפעמים כמעודדת בצדי הדרך. "אני יודעת שהיא אתנו וזה ממלא אותי באושר יחד עם הגעגועים והאובדן", תספר היא על ההתמודדות.
"אני בריאה, עם סרטן"
טריאתלון הנשים צמח והחל וצובר לו חברים רבים. שמה של סוזי נישא למרחקים וסיפורה עורר התעניינות. נשים רבות שאבו ממנה השראה ורבים התאהבו באישיותה. עם זאת, נדמה היה שהחיים עוד לא סיימו להציב לה אתגרים.
לאחר שסבלה מכאבים כרוניים במפרק הכתף, אובחנה סוזי בגיל 62 בסרטן בשלב מתקדם שמקורו בבלוטת התריס. כחלק מהטיפול במחלה עברה ניתוח שבמהלכו הוחלף מפרק הירך שלה והיא החלה להיעזר בפרוטזה, אך כל אלו לא הניאו אותה במעט מהדבר שהיה החשוב לה מכל: הטריאתלון על שם בתה.
סוזי לא ויתרה. כאשר נאסר עליה לרוץ עשתה את הטריאתלון בהליכה. העיקר לעשות, להיות שם עם הנשים ועם תמר. "אני לא מתעלמת מהסרטן", סיפרה לפני שנתיים. "אני עושה טיפולים, מקבלת תרופות ונעזרת ברפואה משלימה, אך לא נותנת לסרטן לנהל את חיי. אני לא מגדירה את עצמי כחולה אלא אם כן יש לי שפעת. אני בריאה, עם סרטן".
בשנתיים האחרונות עבר טריאתלון הנשים את רף 1,000 המשתתפות. נדמה היה שמטרתה של סוזי הושגה: להנציח לעד את שמה של בתה באירוע מעצים לנשים המוכיח שבכל אחת טמון הכוח. אולי משום כך, כאשר ידעה שחזונה הוגשם, נכנעה ברביעי האחרון למחלה.
עם היוודע דבר מותה הוצף עמוד הפייסבוק האישי שלה באינספור הודעות תנחומים והספדים. רבים התקשו להיפרד מהאישה שצבעה את חייהם בכל כך הרבה חוכמה ואהבה. "אמנם איבדת את הבת שלך, אבל כולנו היינו בנותייך בטריאתלון הנשים אותו אהבת בנימי נשמתך. בזכותך כל אחת מרגישה מנצחת", כתבה לה חברה. "כמעט בלתי נתפס שיש משהו שיכול לעצור אותך", כתב אחר. האנשים הרבים שבאו לכבד את זכרה ביום הלווייתה היו סמל לכמות האנשים בהם נגעה, לבושים בחולצות טריאתלון הנשים שהיה מפעל חייה.
"הגישה האופטימית שלי יחד עם אורח חיים בריא – זה מה ששומר עלי", אמרה היא בשנה שעברה. כעת, לאחר שהתוותה את הדרך לנשים רבות והגשימה את חזונה, הגיע תורה של אישה יקרה זו להדהד בליבם של רבים, ממש כפי שעשתה למען בתה.
צפו בסרטון המרגש החושף טפח מחייה של אישה גדולה זו:
צילום: "כל אחת מנצחת", בבימוי והפקת שי פורת
לפנייה לכתב/ת 
