"כך הגוף שלי נפגע אחרי שנה של דיאטת פליאו"

לרוב אנשים מגיעים לדיאטת פליאו במטרה לרדת במשקל, אבל אצלי המוטיבציה הייתה אחרת. תמיד הייתי רזה, אך שנים של תזונה מערבית קלוקלת (מתוקים, מאפים, משקאות ממותקים – אני הרי רזונת, אז "מותר לי") עשו את שלהן.

בעיה במערכת העיכול שהתחילה להטריד אותי, לצד שנים ארוכות עם מעי רגיש, הביאו אותי לניסיון לשיפור המצב בעזרת תפריט בריאותי שגיבשתי מהמלצות ברחבי הרשת.

כשזה לא ממש עזר קיבלתי החלטה לעשות את זה "כמו שצריך". פניתי אל נטורופתית מוכרת מאוד בסצנת הפליאו ויחד בנינו לי תפריט אליו נצמדתי באדיקות. בליוויה הצמוד הלכנו על האופציה הקשוחה ביותר בשוק, ללא פחמימות כלל: רק חלבונים, אגוזים וירקות מבושלים, לצד שלל תוספי תזונה טבעיים.

קראו עוד על פליאו:

בשביל הבריאות: כמה בשר הגוף שלנו צריך?

טרי בריא יותר מקפוא? 4 מיתוסים על בשר

להפסיק עם הלחם, להתחיל עם השומן: למה דווקא פליאו

כמה זמן אפשר לחיות רק על בשר?(צילום: shutterstock)

לא הכל ורוד

והרגשתי נפלא – וזה בדיוק מה שהפחיד אותי - בהתחלה התחושה היא של סופרמן. הורדה של חומרי גלם אלרגנים רבים, שרובנו כלל לא מודעים לרגישות אליהם (חיטה, בוטנים ומוצרי חלב עשירי לקטוז למשל), כמו גם ההפרדה בין חלבונים לפחמימות (שכמעט ולא נצרכות), עוזרת לעיכול כמו לתחושה טובה ואנרגטית. הנזקים הגיעו אחר כך.

המלכוד בשלב הזה היה שהמוח שלי לא הצליח לזהות את הפליאו כגורם הבעייתי. איך יכול להיות שמה שגרם לי להרגיש כל כך טוב, העניק לי עור זוהר ושיער משיי ואנרגיה מופלאה, גורם עכשיו לנזק? המסקנה המתבקשת היא שזה נובע מחוסר הקפדה מספיק. אם כך – אעבור לפליאו עוד יותר קשוח, כמו במעגל קסמים.

נורות האזהרה התחילו להבהב אצלי רק אחרי שנה על התזונה הזו, בעקבות בדיקות דם שחזרו, יחד עם שיחת טלפון מבוהלת מהרופא. הכולסטרול שלי, שתמיד היה נורמטיבי לחלוטין, המריא.

מייעצים מטעם עצמם בקהילות הפליאו טוענים שהכולסטרול עולה בתחילה, אך לאחר מכן יורד, ובכל מקרה – מה הרופאים האלה יודעים, הרי כל יום מתפרסם מחקר אחר. הכולסטרול שלי רק עלה. הרופא אמר שצריך לבדוק מה לא בסדר, כי אפילו "האבסה", כהגדרתו, לא יכולה להביא לנסיקה כזו.

הוא לא השתכנע שהפליאו הוא האשם היחידי, אבל סיכמנו שיורדים מהדיאטה ועוד שלושה חודשים נבדוק שוב. הורדתי את כמויות השומן, חזרתי לאכול דגנים, יצאתי מהפליאו. אבל הגוף שלי, שחשב שהוא זוכה לאכול לראשונה אחרי שנה של הרעבה (פרדוקסלי ככל שיהיה, ביחס לכמויות שאכלתי) התחיל לאגור.

מבחורה שנלחמת לא לרדת לתת-משקל של 49 קילו על מטר שבעים, הפכתי ל-64 קילו + (בשלב כלשהו כבר לא העזתי להישקל) עם "מותניים", שומן בטני ועוד חברים חדשים. לכושר הקבוע שלי (פילאטיס ושיעורי בלט), הוספתי גם טיולי אופניים ארוכים והליכות, אבל זה לא עזר. הגוף היה בטראומה.

לחזור לעצמי

לקח לי כמעט שנה לחזור לעצמי, בהדרגה, עם פעילות גופנית רציפה ותפריט בריא ומאוזן שכלל שיבולת שועל, אורז, תירס, קינואה, תפוחי אדמה, בטטה, שפע ירקות ופירות (גם ה"אסורים" והמתוקים שביניהם) אגוזים ושקדים. גם את החלבונים הפחתתי מאוד – הגוף שלי כבר לא מסוגל לעכל אותם כמו פעם. בתום שלושת החודשים שקצבנו, אני והרופא, הכולסטרול שב לעצמו והסרנו את הדאגה הזו מלבנו.

פליאו מרגיש לי כמו שיטת הפירמידה של הדיאטות. עבור כל הישג בחיים, בין אם זה כסף, ירידה במשקל או בניית גוף בריא ובכושר, צריך לעבוד קשה, אין קיצורי דרך. אי אפשר להישען אחורה, ללקק רצועות בייקון מרוחות בחמאה ולראות איך העו"ש צומח והקוביות בבטן צצות.

אנשים שנמצאים בתוך "כת" הפליאו לא רוצים לשמוע, וזה מפחיד. כשאני מנסה לספר ולהזהיר אני נחשדת בתעמולה טבעונית. אני מבינה, כי גם אני הייתי שם, וגם אני לא רציתי להקשיב.

אני רואה אותם עוברים את אותו תהליך – רואה את זה על הגוף שלהם, בכרס שמתמלאת שומן, בעור החולה, בניצני השדיים אצל הגברים שמאביסים עצמם בבשר הורמונלי, ויודעת שהם חושבים שכל זה קורה כי הם לא מספיק פליאו.

זו החוויה שלי בלבד ולא אומר לאף אחד מה לעשות ואיך לאכול, אומר רק זאת – תקשיבו לגוף שלכם. אל תתעלמו כשהוא מרים דגלי אזהרה. הוא, והתזונה האנושית באלפי השנים האחרונות, יודעים מה הם עושים.

הכותבת היא עורכת ב-ynet