תנו לעצמכם יום אחד של הפסקה

אנחנו חיים במרוץ תמידי. אנחנו לא מפסיקים לזוז. אנחנו לא נחים לרגע. אנחנו כל הזמן בתנועה. גם כשאנחנו יושבים, מול המחשב, ליד השולחן, או במכונית, המחשבות שלנו לא מרפות מאיתנו. אנחנו מוטרדים. מודאגים. עצבניים. ולא מצליחים להירגע. אז מה הפלא שבלילות אנחנו מותשים. הרוסים מעייפות. מתים לקחת חופש. לוותר על כל זה. אבל פוחדים לעשות את הצעד המתבקש: לנוח. לנוח ממש. לא לעשות כלום. להחלים ממחלת הדאגה. להבריא מהעשייה שאף פעם לא נגמרת.

כל אחד צריך מדי פעם יום של כלום. יום של שום דבר. יום של אפס מעשה. יום שבו לא עושים כלום. יום שבו לא מדברים על כלום. לא חושבים על כלום. לא מתכננים כלום. ולא מספיקים כלום. יום שבו בוהים. שותקים. נחים. שרועים. עוזבים את המרוץ. נוטשים את הגלגל. מנתקים את הטלפון. ונשארים לבד עם עצמנו. מניחים לעצמנו. מרוקנים את עצמנו. שוכחים את עצמנו. מוחקים את עצמנו. אין עצמנו. אין כלום.

לעוד טורים של אבישי מתיה

זה יום של כלום. אין בו כלום. אין בו הצלחה או כישלון. אין בו הנאה או אכזבה. אין בו מטלות, סידורים, קניות, או אשמה על מה שלא הספקתי. אין מה להסביר ואין מה לתאר. כי איך מתארים כלום? כלום. זה יום שבו לא קורה מאום. פשוט כלום.

תתניעו את החיים מחדש

אל תבזבזו את היום הזה על טלוויזיה. גם לא על קריאה בספרים. או בטלפונים לחברות הכי טובות. עזבו הכל. לכו לים. קחו שמיכה לפארק. עלו להשתזף על הגג. תעצמו עיניים. תנשמו עמוק. ופשוט תהיו. פשוט תשהו. פשוט תחיו. שעה. שעתיים. 4 שעות. כמה שיותר, יותר טוב. הזמן עומד מלכת. הזמן נח. אין זמן. אין כלום. לא חשבנו. לא דאגנו. לא שמענו. לא ראינו. לא ידענו. לא עבדנו. לא דיברנו. פשוט היינו.

היינו סתם. סתם היינו. ללא מטרה. ללא תכלית. ללא מחשבה. ללא מעשה. ללא עתיד. אין עתיד. העתיד הוא כלום. גם ההווה. מדי פעם צריך לבטל אותו. להתעלם ממנו. להניח לו. לתת לו להיות. לתת לנו להיות.

ואז להביט בעצמנו. להתבונן בעצמנו. להבין את עצמנו. להכיר את עצמנו מחדש. ללא רעשי רקע. בלי הסחות דעת. תלונות. פחדים. דרישות. הישגים. או מחשבות שליליות. כשאנחנו מכירים את עצמנו מחדש, לעומק, על כל המורכבות שבנו, על כל החלומות שאנחנו מבקשים להגשים, מופיעה צלילות. אנחנו מבינים מי אנחנו באמת.

אנחנו יודעים לפתע לאן אנחנו רוצים ללכת. מה אנחנו רוצים לעשות. עם מי אנחנו רוצים לחיות. היכן אנחנו רוצה לגור. אנחנו מדויקים. חדים. כנים עם עצמנו. לא משקרים לעצמנו. לא מוכרים לעצמנו סיפורים. רק את האמת הקלה. האמת הפשוטה. האמת היחידה. האמת שלנו.

ביום של כלום אני מגלה את עצמי. ביום של כלום יש לי הכל. כל האפשרויות פתוחות לפניי. ואני צריך רק לבחור. ואחרי שאבחר, אוכל למצוא את הדרך להפוך אותן למציאות. אם עד כה, הזמן הצפוף, העמוס, המתיש, מנע ממני להתוודע למה שיש בתוכי, היום הזה מחבר אותי לעצמי, כי שום דבר כבר לא מפריד ביני לבין עצמי. אין שם כלום.

ביום של כלום לא מחכים לכלום. כי אין למה לחכות. אין סיבה לחכות. אין סיבה. אין תוצאה. אין עצב. אין שמחה. אין רצון. אין תודעה. ביום של כלום שמים ברקס לחיים. או שבעצם, מתניעים אותם מחדש.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת