נשיקה מסוכנת: מחלות שעלולות לעבור באמצעות הרוק
זו אחת החוויות המהנות בבני אדם, אבל נשיקה עלולה גם להדביק אתכם בשלל חיידקים ונגיפים. מתי כדאי להתאפק, ומהן המחלות השכיחות שעלולות לעבור תוך כדי?
היא סימן לרומנטיקה ותשוקה, אבל הנשיקה לפעמים עלולה להסתיים רע: לצד יתרונות בריאותיים לא מעטים בנשיקה צרפתית, שאגב כלל לא הומצאה בצרפת, אתם עלולים לחטוף כמה מחלות, אמנם לא ממש מסוכנות, אבל שבהחלט יכולות להטריד אתכם כמה ימים אחר כך.
"הנשיקה הצרפתית" גורמת לגירוי עצבי משמעותי - מערכת העצבים מפרישה אדרנלין הגורם לעלייה בקצב הלב ובלחץ הדם, בדומה לפעילות גופנית. ההנאה מהנשיקה נגרמת בין היתר גם בשל הפרשה מוגברת של המעבירים העצביים נוראפינפרין ודופאמין התורמים לתחושת הנאה, רוגע וסיפוק.
גם סרוטונין מופרש בעת הנשיקה, זהו אותו חומר הגורם לשיכוך כאבים רוגע ואפילו הפחתת דיכאון וחרדה. אותו סרוטונין אגב, מופעל בעת נטילת תרופות נוגדות דיכאון מסוג SSRI ו-SNRI, המשהים את משך פעילותו על סיבי העצבים.
חוקרים טוענים כי הנשיקה משפיעה גם על מערכת החיסון המשגרת תאי דם לבנים בזרם הדם במלחמה בפולשים זרים.
אגב, הפרשת הרוק המוגברת בזמן הנשיקה טובה גם לשיניים: נוזל הרוק מפרק חלק מהרובד על השן, מאזן את חומציות הפה ומגן על השיניים מפני היווצרות
קראו עוד:
חדש בארץ: בדיקת רוק לגילוי מחלות תורשתיות
זה מתחיל בפה: מחלות שרופא השיניים יכול לאבחן
מפחיד: מה עובר בפה ב-10 שניות של נשיקה צרפתית
השפתיים נחשבות לאחד האיזורים הארוגניים בגוף האישה והגבר. הן עשירות במיוחד בקצות עצבים, כך שמגע בהן גורם לגירוי איזורים מוחיים נרחבים יותר, אף יותר ממגע באיברי המין. אבל הנשיקה יכולה גם להסתיים רע ועלולה להדביק אתכם בכמה מחלות.
קבוצת חיידקים שכיחה ביותר הנראית תחת המיקרוסקופ כצורת זוגות אליפסות זעירות, או שרשרות קטנות של אליפסות. שמו מגיע מיוונית – סטרפטוס - פירושו מעוקל ו"קוקוס" הוא גרגר.
הסטרפטוקוקים שייכים לקבוצת החיידקים הגרם חיוביים ומתמיינים ל-22 זנים. הזן השכיח ביותר הוא סטרפטוקוק פיוגינס, או בקיצור סטרפ A, אותו חיידק הגורם לכ-20% ממקרי דלקת הגרון.
החיידק עלול לעבור בהפרשות לוע ואף, כך הוא עלול להדביק דרך שימוש בכלי אוכל משותפים, נשיקה, עיטוש, שיעול, מגע עם יד שעליה הפרשות (למשל יד ש"ניגבה" נזלת נגועה).
סטרפטוקוק A עלול לגרום גם לאחר כמה שבועות מההדבקה, לסערת נוגדנים בגוף המתחילים לתקוף אלמנטים בגוף החולה וליצור פגיעה במסתמי הלב ובמפרקים (קדחת שגרונית או ראומטיק פיבר) או דלקת בכליות (גלומרולונפריטיס).
תרופת הבחירה הוותיקה פניצילין, היא הטיפול נגד זיהום בסטרפטוקוק והיא ניתנת למשך 10 ימים, לרוב כתרופות מוקסיפן או רפאפן.
מונונוקליאוזיס או בשמה העממי "מחלת הנשיקה", היא זיהום ויראלי נפוץ הגורם לחום, כאבי גרון ובלוטות לימפה מוגדלות. המחלה נגרמת על ידי נגיף אפשטיין-בר EBV אולם עלולה להיגרם גם על ידי הנגיף ציטו-מגלו וירוס – CMV. לרוב, המחלה נעלמת בלא כל טיפול, אולם היא עלולה להימשך שבועות ואף חודשים.
כ-95% מהגברים והנשים ידבקו באחד מנגיפי מחלת הנשיקה, לרוב בין גיל 15 ל-25. המחלה מידבקת ביותר. אין זה מפתיע שכ-3 אחוז מהסטודנטים נדבקים מדי שנה במחלה. הזיהום מתפשט דרך נוזלי הגוף (רוק, דם, זרע, או הפרשות וגינליות) המכילים את הנגיף.
בכ-90% מהמקרים, הנגיף הגורם למחלת הנשיקה הוא נגיף ה-EBV. המדובר בחבר ממשפחת נגיפי ההרפס. ברגע שהנגיף מדביק, לומדת אותו מערכת החיסון של הגוף ויוצרת נוגדנים שיגנו על החולה למשך שארית חייו נגד הדבקות חוזרות בו.
התסמינים השכיחים של המחלה הם חום גבוה, כאבי גרון, בלוטות לימפה נפוחות ועייפות. במקרים חמורים מתווספים גם כאבי בטן שעלולים לרמוז על כך שהנגיף חדר והדביק את הטחול והכבד. במקרים קשים מופיעים גם קשיי נשימה בגלל בלוטות הלימפה הנפוחות החוסמות את מעבר האוויר.
במקרה של קשיי נשימה, קושי בבליעה, כאבי בטן (העלולים לרמז על קריעת הכבד), דימום מהחניכיים או חבלות קלות, פרכוסים, כאבי ראש עזים, כאבים בחזה, או אי יכולת לשתות נוזלים יש לפנות בדחיפות לרופא במוקד או לחדר מיון להמשך אשפוז וטיפול.
אצל כ-90% מהחולים, תראה בדיקת הכימיה בדם רמות גבוהות של אנזימי כבד. בדיקת דם הקרויה סרולוגיה, תראה נוגדנים שהופיעו בגוף כנגד אחד מנגיפי המחלה, מה שמביא לאבחנה הסופית.
מוות ממחלת הנשיקה נדיר ביותר. עם זאת בשנים האחרונות דווח על מקרים בודדים בהם לקו חולים בתסמונת הקרויה המופאגוציטוזיס, בה מתרחש הרס של מרכיבי דם שונים, דימומים מסיביים בגוף עד לדום לב.
אצל כחצי אחוז מהחולים גדל הטחול שהוא למעשה בלוטת לימפה גדולה בבטן השמאלית, עד כדי קריעתו. הקריעה מתרחשת בדרך כלל בשבוע השני או השלישי למחלה. במקרה כזה, הרופאים מסירים את הטחול הקרוע בניתוח.
בכאחוז אחד מהמקרים, מתרחשת חסימת דרכי אוויר. התופעה עלולה לקרות בכל גיל, אולם היא שכיחה ביותר בילדים. במקרה כזה מטופל החולה בקורטיקוסטרואידים המפחיתים את גודל בלוטות הלימפה החוסמות את מעבר האוויר.
במצבים נדירים יותר עלולה להתרחש אמיה המוליטית (הרס תאי הדם האדומים), תרומבוציטופניה (הפחתה במספר טסיות הדם המשתתפות בתהליך הקרישה), דלקת כבד (הפטיטיס), או סיבוכים נוירולוגיים כמו שיתוקים, פרכוסים או דלקת קרום המוח.
מה לעשות בבית?
תוכלו להיעזר בתרופות להורדת חום ושיכוך כאבים (אקמול, דקסמול, אדוויל, אופטלגין). גרגור באמצעות מי מלח עשוי לשכך מעט את כאבי הגרון. הקפידו על שתייה מרובה כדי למנוע התייבשות. והעיקר – מנוחה במיטה וחופש מכל פעילות, היא המרשם הבדוק ביותר להחלמה מהירה.
חשוב להימנע מכל פעילות גופנית מאומצת, עד לאישור של הרופא. רוב הרופאים דוגלים במנוחה של חודש אחד לפחות לאחר חלוף המחלה. במהלך הטיפול בבית החולים, החולה יחובר לעירוי נוזלים כדי למנוע התייבשות, ויקבל תרופות להורדת חום ושיכוך כאבים. אנטיביוטיקה אינה פועלת נגד נגיפים, ולכן אינה הטיפול במחלת הנשיקה.
שני זנים עיקריים של נגיף ההרפס פוגעים באדם. בעבר נהוג היה לשייך את הזיהומים בשפתיים לנגיף הרפס מסוג 1, ולמחלת המין להרפס סוג 2. כיום ידוע שהחלוקה אינה מוחלטת, וכי שני הזנים עלולים להדביק הן את השפתיים והן את איברי המין.
הרפס השפתיים הנגרם ברובו על ידי נגיף "הרפס סימפלקס סוג 1" עובר לרוב באמצעות מגע בנשיקה או במין אוראלי. לרוב, נותר הנגיף רדום בעור ואינו מותיר סימנים, אולם עם ההתפרצות מופיעות שלפוחיות, בדרך כלל בקבוצה, על רקע עור אדום. השלפוחיות מכאיבות אולם חולפות לאחר כשבוע.
לאחר ההדבקה הראשונית, נודד הווירוס לתאי העצב בעור, שם הוא נשאר במצב רדום עד להתפרצות הבאה, הנגרמת בעקבות חום, לחץ, מחזור חודשי, וחשיפה לשמש. ההתקף עלול לחזור אחת לכמה שבועות, חודשים או שנים.
מחלת המין מתאפיינת בעיקר בשלפוחיות באיברי המין, גרד וכאב. למרות זאת, אחוז גבוה מאוד ממקרי ההרפס אינם מאובחנים מאחר שבלמעלה מ-60% מהמקרים לא ניתן למצוא את הסימנים הקלאסיים המאפיינים את המחלה. כדי להגיע לאבחון מדויק, יש להיעזר בבדיקות מעבדתיות.
לאחר ההדבקה נותר הווירוס בגוף בצורה רדומה, ומסיבות שאינן ברורות עדיין יכול להתפרץ בכל עת. מספר ההתפרצויות משתנה מחולה לחולה. אולם ההדבקה בנגיף יכולה להתרחש גם כאשר אין סימנים קליניים למחלה.
במחקרים קליניים שנעשו בעולם נמצא שכ-70% ממקרי ההרפס הגניטלי הועברו על ידי בני זוג שלא היה אצלם ביטוי קליני למחלה.
הסיבה לכך היא שבהיעדר סימנים קליניים, חשים החולים בטוחים בקיום יחסי מין, אלא שלרוב הם אינם יודעים שיש סבירות גבוהה שגם במצב זה תיתכן הפרשה של הווירוס מאיברי המין, ולפיכך קיים הפוטנציאל להדבקת בן או בת הזוג שלא בזמן התקף.
נשים רבות באות לרופא בתלונות חוזרות של גרד או צריבה והרופא אומר להן שזו פטריה בשעה שזה הרפס. נגיף הרפס לא מאובחן הוא מדבק, והמסוכן ביותר הוא לנשים בהריון מכיוון שהנגיף עלול להדביק את הילוד ולגרום למומים מולדים ולמחלה קשה.
במרבית המקרים מאבחן הרופא כי המדובר בזיהום הרפטי (שנגרם על ידי נגיף הרפס) באמצעות הסתכלות. מראה השלפוחיות על השפתיים או איברי המין הוא אופייני לנגיף ולרוב אינו דומה לזיהומים אחרים.
במקרים מסוימים כשהאבחנה אינה ברורה, עשוי הרופא ליטול דגימה קטנה מהאיזור הנגוע אותה ישלח לבדיקת מעבדה. התשובה מגיעה לרוב בתוך מספר ימים ומאשרת כי המדובר בנגיף ההרפס.
עדיין לא קיימת תרופה המחסלת את וירוס ההרפס, אולם ניתן להקל עליו באמצעות מריחת קרם "אציקלוויר" על השפתיים והימנעות מחשיפה לשמש. ניתן להקל על הנפיחות באמצעות חבישה של קומפרסים קרים. אם נוצר זיהום נוסף על השלפוחיות, יש צורך לטפל באנטיביוטיקה.
הטיפול במחלה הפוגעת באיבר המין כולל טיפול אנטי-ויראלי הניתן עם התפרצות קלינית של ההתקף או באופן קבוע לתקופה ממושכת, למניעת הישנות של ההתקפים. הטיפולים האנטי-ויראליים הנפוצים ביותר כוללים תכשירים כזובירקס ולטרקס.
מחלת השפעת נגרמת על ידי וירוסים ממשפחת אורתומיקסו, ובהם אינפלואנזה. לאחר ההדבקה בנגיף, הוא משתכפל בתוך כשבוע, אז פורצים הסימפטומים ביום אחד. אלה כוללים כמעט תמיד חום גבוה, כאב ראש עז, כאבי שרירים ועייפות. תסמינים אחרים כמו נזלת, כאב גרון, או תחושה של לחץ בחזה שכיחים פחות בשפעת.
בסיכון גבוה נמצאים ילדים מתחת לגיל חמש שנים, קשישים ויולדות, אצלם המחלה עלולה להיות קטלנית. הדרך הטובה ביותר להתמגן היא כמובן באמצעות החיסון לשפעת המפחית את שיעור ההדבקה. החיסון הביא לירידה ניכרת בתחלואה ובתמותה מהמחלה.
הצטננות היא המחלה השכיחה ביותר בעולם, ונקראת בשפה הרפואית רינופארינגיטיס נגיפי. זוהי מחלה הנגרמת על ידי וירוסים הקרויים רינו-וירוס. ההדבקה נעשית באמצעות רסיסי רוק ונזלת, לאחריה מתחיל הנגיף להשתכפל בתוך 12 שעות. אז מתחילה המחלה לתת את אותותיה בהדרגה, במהלך 5 ימים מההדבקה הראשונית.
התסמינים הללו הם לרוב קלים וכוללים בעיקרם נזלת צלולה, עיטוש וגרון כואב. במקרים יותר קשים של הצטננות עשויים להתלוות סימני עייפות, חולשה, כאב ראש, איבוד תיאבון וכאבי שרירים. בניגוד לשפעת, הצטננות איננה מלווה בחום. אין כל מרפא להצטננות לבד ממנוחה, תרופות להקלה על נזלת ואף סתום, שתייה מרובה ושמירה על היגיינה.
מגפת הזיקה השכיחה בעיקר בדרום אמריקה, גרמה להדבקה של אלפי נשים וללידת עוברים הסובלים ממומים מולדים קשים. בשנה שעברה פרסמו מדענים בברזיל כי נוכחות הנגיף נמצאת גם ברוק, ועלולה לעבור גם בנשיקה. הנגיף נמצא במחקרים נוספים גם בשתן, ובנוזל הזרע.
הנגיף דוגר בגוף שלושה עד 12 ימים, לפני התפתחות הסימפטומים. תחילת המחלה מתבטאת בחום, פריחה, כאבי פרקים ואודם בעיניים. במקרים נדירים, תיתכן הופעה של סיבוכים נוירולוגיים כמו תסמונת גיאן בארה הגורמת לשיתוק. הסכנה המרכזית כתוצאה מההדבקה של נשים בהריון, היא פגיעה קשה בעובר הכוללת כאמור חוסר התפתחות המוח (מיקרוצפאליה).
לזיהום בנגיף הזיקה אין עדיין טיפול או חיסון ספציפי אלא רק טיפול תומך, הכולל אשפוז, מתן נוזלים ובדיקות תכופות. האזורים הנגועים בנגיף הזיקה נכון לעכשיו כוללים את דרום ומרכז אמריקה כולל האיים הקריביים, דרום מזרח אסיה, איי הים השקט, מרכז ומערב אפריקה ואיי קייפ וירידיי.
בישראל ידוע על כ-20 איש שנדבקו בנגיף בעת ביקור בחו"ל, אולם הם החלימו מהמחלה. אף אחת מהנשים הישראליות שנדבקו – לא היתה בהריון.
אילו עוד זיהומים מדביקים אתכם בסביבה? צפו:
לפנייה לכתב/ת 
