לפעמים אהבה היא פשוט אהבה

*הטור פונה לנשים אך מוקדש גם לגברים

הכל טוב, יותר מדי טוב. הוא חתיך וחכם ויש לו לב זהב, הוא מפרגן והוא נדיב והוא מצחיק אותי, יש לנו השקפה דומה על החיים, הוא מת עליי ואני חולה עליו. זה עושה אותי חולה. משהו פה לא בסדר, בטוח יש קאצ'. לא יכול להיות שהכל כמו שדמיינתי, כמו שאיחלתי לעצמי כל השנים.

נסיך החלומות הגיע ובמקום לדמיין את עצמי רוקדת בארמון כשציפורי שיר חגות מעל ראשי אני רואה אותי נמלטת לתוך היער, נדקרת ממחט, נרדמת למאה שנה, הזאב טורף אותי. אין אגדות שנגמרות טוב, הנסיך שלי הוא מתחזה או שמשהו לא בסדר איתו או שהוא מהמתלהבים האלה שנדלקים ונכבים באותה מהירות.

הכרנו במועדון רועש, בקושי שמעתי את שמו והוא רק נעמד לידי, בגבו אל הקיר, שתקני וחייכן. הוא לא ניסה להתחיל איתי, גם לא עם בחורות אחרות. הוא פשוט עמד שם, מדי פעם נענע את ראשו הבלונדיני בתנועות ריקוד בלתי מורגשות, וחייך. כשיצאתי לחפש מונית הוא יצא אחריי. נסענו לאותו כיוון והוא ביקש את המספר. לא יודעת למה, נתתי.

עוד כתבות של גאיה:

הקשר המפתיע בין אומגה ומערכות יחסים

זהירות: מאהבים סדרתיים לפנייך

תפסיקו לנסות לסדר כל דבר, תנו לחיים להיות

האם הזוגיות באמת אמיתית?(shutterstock)

החשדנות שלי הרסה את היחסים

עוד באותו לילה הוא סימס וקבענו קפה כשנתעורר בצהריים. מאז לא נפרדנו. הכל טוב ונעים וזורם, בדיוק כמו שחלמתי שזוגיות צריכה להיות. בדיוק כמו שהנישואים שלי לא היו. במקום לשמוח אני חרדה. במקום להיות מאושרת אני כבויה. הפרפרים הצבעוניים שהיו לי בבטן הפכו לעטלפים שחורים במוח. כל הזמן נדמה לי שזה לא אמיתי, שתיכף אתעורר ואגלה... לא יודעת, משהו רע.

החברות אומרות לי שבאמת משהו לא בסדר, וזה הראש שלי, ואולי כדאי שאלך לאיזה טיפול קטן. עד שטוב לך את מנסה להרוס, הן אומרות.

אמא שלי אומרת שכבר שכחתי מה זאת אהבה. יכול להיות שהן צודקות – שנים של בילויים ליליים במועדונים, ניסיונות עקרים לבנות זוגיות, גברים שלא סימסו למחרת (או סימסו כדי לבקש טלפון של חברה), גברים שזרקו אותי, אני אותם, תחושה של שוק בשר עיסתי – כל אלה קיבעו את האמונה שאין דבר כזה זוגיות. כלומר יש, אבל היא קצרת-מועד ומורכבת ממשחקי אגו. הרי בסוף זה נגמר, חודש, שנה, זה פג תוקף. שום דבר לא נמשך לנצח ושום דבר לא כזה מוצלח.

כל יום שעבר חשבתי שהנה זה נגמר, תיכף הוא יסובב כתף קרה ויגיד "אנחנו צריכים לדבר". הימים חלפו והנה אנחנו חוגגים חצי שנה, עם שיחות עמוקות ורדודות באופן שווה, צחוק שמתגלגל בחזה, כאילו שאהבה כזאת קיימת במציאות. דברים כאלה עושים אותי חשדנית, גורמים לי לבדוק אותו, לעשות לו מבחנים. הוא עמד בכולם, זה תמיד הפתיע אותי.

מקודם הודיע שהוא רוצה להיפגש. 'שיחת פנים אל פנים', הוא אמר בקול רציני. הרגשתי שזה מגיע, ידעתי ששיחת יחסינו לאן עומדת לצלצל בפעמון. הוא נכנס, נעמד לידי, גבו אל הקיר. "התעייפתי מנטל ההוכחה", הוא אמר ולא חייך. "כדאי שניפרד". החשדנות גמרה אותו. חוסר היכולת שלי להכיל את כל האושר כיווצה אותו. הוא לא עמד בזה יותר.

הכל היה טוב, יותר מדי טוב. ידעתי שזה ייגמר. כמו שאיחלתי לעצמי.

• הסיפור בדוי, מוקדש ל-מ', שלא האמינה באהבת אמת.

שלך,

גאיה קורן,

עתונאית בידיעות אחרונות , קואצ'רית לשינוי חיובי בחיים ומנחת סדנאות אני מלכה לנשים שהתגרשו ומטפלת אישית לשינוי חיובי בחיים.