לראות את חצי הכוס המלאה
כבר 13 שנה שחנה מתמודדת עם לוקמיה לימפטית כרונית. אחרי שלל טיפולים כימותרפיים, ביולוגיים ואחרים, היא החלה לקבל לאחרונה כטיפול חמלה תרופה חדשה שנותנת תקווה לה ולחולים כמותה ברחבי העולם. "בינתיים אני מרגישה טוב וחיה יפה", היא אומרת
13 שנה חלפו מהרגע הקשה שבו גילה חנה היא חולה בלוקמיה לימפטית כרונית, או בשמה המקוצר CLL. "אחרי ארבע שנים של מעקב, החלו הטיפולים – ארבעה קורסים של כימותרפיה, ועוד טיפול ביולוגי מתמשך", היא מספרת. "אחרי הפוגה של חמש שנים, חזרתי לקבל סוג אחר של כימותרפיה ועוד טיפולים ביולוגיים".
כשגם הטיפולים האלה לא הועילו, החלה חנה לפני שנה וחצי לקבל טיפול אחר, כדורי איברוטינין. "בתחילה הרגשתי טוב", היא מספרת, "אבל פתאום הגוף שלי התמלא בסימנים כחולים. שטפי דם בכל מקום, גם בעיניים ובריאות. כך התברר שהכדור הזה לא מתאים לי". אנשים רבים היו מתייאשים, אבל לא חנה. "אני טיפוס אופטימי מטבעי, ורואה תמיד את חצי הכוס המלאה", היא מחייכת.
הזרוע הקצרה
לוקמיה לימפטית כרונית היא מחלה של הלימפוציטים, תאי דם לבנים. במצב רגיל, תאי הדם מתרבים באופן מבוקר ומסודר. במחלה, התהליך יוצא משליטה והלימפוציטים מתרבים ללא בקרה וחיים זמן רב, כך שנוצר עודף לימפוציטים בזרם הדם, ואלה תופסים את מקומם של תאי הדם התקינים במח העצם.
לוקמיה לימפטית כרונית – שמופיעה בעיקר בקרב אנשים מבוגרים, ובכל שנה מתגלים כ־450 מקרים בישראל – מתפתחת בדרך כלל באיטיות, ורבים מהחולים בה אינם נזקקים לטיפול במשך חודשים או שנים. לרוב מתגלה המחלה באקראי, בבדיקות דם שגרתיות, ולעיתים מלווה בסימפטומים שונים. תוחלת החיים הממוצעת עם המחלה היא כעשר שנים.
"ברוב המקרים אי אפשר לרפא את המחלה אבל אפשר לקוות שתהיה הפוגה או הפוגה חלקית", מסביר ד"ר ולדימיר וינשטיין, המטולוג בכיר מבית החולים הדסה הר־הצופים בירושלים. "לפני כמה שנים היו מעט אופציות טיפול, אבל לאחרונה אושרו הרבה מאוד תרופות".
שני דברים קובעים את אופן הטיפול: הראשון הוא מצבו הכללי של החולה – צעיר ובריא יחסית, או מבוגר עם מחלות רקע כמו סוכרת לחץ דם ועוד; השני הוא המצב הגנטי, למשל חולים שיש להם חסר בזרוע הקצרה של כרומוזום 17 (17P Deletion). "חולים כאלה עמידים יותר לכימותרפיה", מסביר ד"ר וינשטיין, "ולכן יש צורך לטפל בהם בתרופות חדשות".
התרופות הזמינות היום לחולים אלה חוסמות את שרשרת העברת הסיגנלים בתאים הממאירים, מה שגורם ליציאתם של התאים מבלוטות הלימפה לדם והורג את רובם. יחד עם זאת, גם כך יישארו בדם כמות מסוימת של תאים ממאירים. המשמעות: אין הפוגה מלאה של המחלה, וההידרדרות עלולה לבוא בכל רגע ולהיות קטלנית.
"לחולים כאלה אנחנו לא נותנים כימותרפיה, אלא תרופות כמו איברוטיניב", ממשיך ד"ר וינשטיין. "לאלה שגם התרופה הזו לא עוצרת את התקדמות מחלתם, ניתן גם ונטוקלקס או טיפול באמצעות תרופה ביולוגית שנקראת גזייבה בשילוב עם כימותרפיה קלה יחסית".
מנגנון הפעולה של ונטוקלקס (Venetoclax), מולקולה קטנה שנקשרת לחלבון BCL2, מחזיר לתאים את היכולת להפעיל את מנגנון המוות התאי המתוכנן – האפופטוזיס – והופך את התרופה לכזו שיכולה לחסל תאים סרטניים.
בשילוב זרועות
באפריל האחרון אושרה ונטוקלקס על ידי ה־FDA במסלול מהיר לטיפול בלויקמיה לימפטית כרונית, לחולים שיש להם צורך רפואי שאין לו מענה. כיום היא כלולה בסל התרופות לחולים עם חסר בזרוע קצרה של כרומוזום 17, שהטיפול באיברוטיניב לא הועיל להם.
לאחרונה פורסמו כמה מחקרים שהראו כי טיפול בתרופה באוכלוסיית החולים הקשה ביותר, הביא לשיעורי תגובה גבוהים מאוד של כ־77% בקרב 18% מהחולים הייתה הפוגה מלאה של המחלה ואצל 27% מהחולים הושגה נסיגה. עוד התברר שאצל כמחצית מהחולים המחלה לא התקדמה במשך 27.2 חודשים. בכנס שנערך בחודש שעבר בניו־יורק הציגו החוקרים עדכון של המחקר, והראו כי לאחר 24 חודשים לא חלה כל התקדמות של המחלה אצל כל החולים שאצלם ירדה המחלה מתחת לגבול הניתן לגילוי.
מחקרים נוספים מהשנה האחרונה הראו כי תוספת של ריטוקסימאב (מבטרה) לטיפול בונטוקלקס משיגה יעילות יוצאת מן הכלל, עם תגובה ב־86% מהחולים, הפוגה מלאה ב־51% מהחולים וירידה של המחלה אל מתחת לגבול הניתן לגילוי אצל 57%.
"זו לא תהיה הגזמה לומר שצורת הטיפול השתנתה באופן דרמטי בחמש השנים האחרונות", אומר פרופ' ג'ון סימון, מנהל יחידת הסרטן במרכז פיטר מק'קלום במלבורן, אוסטרליה, והעורך הראשי של העיתון המדעי של לוקמיה ולימפומה. "בעבר, שילוב של טיפולים כימותרפיים שונים, בדרך כלל עם נוגדנים חד שבטיים, היו צורת הטיפול ב־CLL עבור מרבית החולים. כיום יש שלושה סוגים חדשים של תרופות הניתנות דרך הפה ויש להם אפקטיביות טיפולית על החולים. עושה הרושם שהתרופה עשויה להיות אבן הבניין המבטיחה ביותר לשימוש בטיפולים משולבים".
חנה היא מאותם חולים שמקבלים את הטיפול החדשני, במקרה שלה כטיפולי חמלה מבית החולים בילינסון, יחד עם זריקות לאיזון מספר כדוריות הדם הלבנות בגוף. "עדיין מוקדם לדעת עד כמה זה ישפיע", היא אומרת, "אבל כרגע אני מרגישה טוב וחיה יפה עם הכדורים האלה".
"זו לא תהיה הגזמה לומר שצורת הטיפול השתנתה באופן דרמטי בחמש השנים האחרונות", אומר פרופ' ג'ון סימון.
הריפוי מעבר לפינה
פרופ' פיה רענני, מנהלת המערך להמטולוגיה והמטואונקולוגיה במרכז דוידוף, בית חולים בילינסון
אנו חיים כיום בעידן מרתק שבו חלק מהלויקמיות שהיו בעבר חשוכות מרפא, ניתנות לריפוי על ידי טיפולים ביולוגיים. בשנים האחרונות תפסה מחלת הלויקמיה הלימפטית הכרונית, השכיחה בעולם המערבי, מקום חשוב במהפכה בטיפול בסרטן.
בעבר, הטיפול בלויקמיה זו כלל כימותרפיה בלבד, והאפשרות של טיפול ביולוגי בלבד או של ריפוי כלל לא עלתה על הפרק. לאחרונה חלו מספר התפתחויות דרמטיות בתחום.
ראשית, ניתן לאפיין את המדדים הייחודיים לכל חולה, ובהתאם לבחור את הטיפול המיטבי, כחלק מהתפיסה של רפואה מותאמת אישית. שנית, חלה מהפכה של ממש עם פיתוחן של מספר תרופות ביולוגיות שאינן מצריכות תוספת כימותרפיה ומקנות תגובות מצוינות.
לבסוף, עלתה לראשונה שאלת הריפוי המוחלט, ברמה של סילוק התא הלויקמי האחרון, על ידי שילוב של מספר תרופות ביולוגיות לפרק זמן מוגדר. למטופלים שלנו במרכז דוידוף, כמו גם לנו כרופאים, זכות גדולה להיות חלק ממהפך תפיסתי וקליני זה ולחוות על בשרנו את השינוי, בו הפכה המחלה מחשוכת מרפא לברת ריפוי.
שינוי זה מתאפשר בזכות שילוב החולים במחקרים חדשניים ביותר, המאפשרים מתן תרופות ביולוגיות חדשניות שאינן עדיין בסל התרופות אך נראות מבטיחות.
המאבק במחלות אלה עדיין לא תם, אנחנו עוד לא בראשית הסוף אבל כמו שאמר וינסטון צ'רצ'יל בשעתו: אנחנו אולי בסוף של ההתחלה.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף האיגוד הישראלי לאונקולוגיה
לפנייה לכתב/ת 
