חיסון נגד סטרס - זה כבר לא מדע בדיוני
למה לחכות שהסטרס יילך ויצטבר עד שהגוף והנפש יצעקו "הצילו" אם אפשר למנוע את התהליך הזה מראש? שתי חוקרות אמריקניות חושפות את החיסון המהפכני שהן מפתחות נגד סטרס. האם זה הדבר הבא?
"התגלית הבאה, אם כבר אפשר לכנות אותה כך, נמצאה בעקבות תסכול או בלבול של חוקרות," כך מתארת ד"ר רבקה ברכמן, מדענית מוח מאוניברסיטת קולומביה, בהרצאתה ב-TED, את מה שעשויה להתגלות כפריצת דרך משמעותית בטיפול בסטרס. זה קרה בזמן שהיא ושותפתה למחקר, ד"ר אן כריסטין דני, נוירוביולוגית, גם היא מאוניברסיטת קולומביה, חקרו את השפעותיו של הקטמין על דיכאון. הקטמין הוא סם המשמש להרדמת סוסים (ומוכר גם בכינויו הפחות מחמיא "סם המועדונים").
בשלב הראשון של המחקר השתיים היו צריכות להכניס עכברים למצב המקביל לדיכאון אנושי, ואחת הטכניקות לעשות זאת היא להכניס אותם לסטרס. בשלב הבא היה צריך לבדוק שהלחץ אכן גרם להם לדיכאון (כלומר למקבילה העכברית שלו). איך עושים את זה? על ידי הכנסה של העכברים לקופסה חדשה.
מנקודת המבט של העכברים, קופסה חדשה מייצגת הרפתקה. עכבר במצב נפשי טוב שמוכנס אליה יתרוצץ בה כדי לבדוק את השטח ולגלות אפשרויות. עכברים מדוכאים, לעומת זאת, יצטנפו בפינה, יימנעו מלזוז וינסו פשוט לשמור על הקיים. הן החלו בניסוי המקדים.
בתחילה הכל עבד כצפוי - העכברים נלחצו, נכנסו לדיכאון, וחלקם קיבלו קטמין. בסבב השני חזרו השתיים לאותם עכברים, חילקו אותם לקבוצות שונות, הכניסו אותם ללחץ ואז שוב הכניסו אותם לקופסה החדשה. אלא שאז הן גילו להפתעתן שמשהו לא עובד - העכברים מקבוצת הקטמין לא הפגינו תסמיני דיכאון כמצופה. הם התרוצצו בקופסה כאילו ש"ניסיון החיים" לא לימד אותם כלום ותנאי הלחץ לא השפיעו עליהם. התגובה הזאת חזרה על עצמה גם בשבוע שאחרי. מה קרה לעכברים האלה? מדוע הם לא נכנסו לדיכאון הצפוי במצב זה? תהו החוקרות.
כפי שמספרת ד"ר ברכמן, זה היה רגע שבו צפוי היה שיפסיקו את הניסוי, יכריזו על תקלה או ישנו את ההליך. אבל עבור שתי החוקרות זה היה דווקא הרגע שנקרא במדע "רגע ה-אהה," והדבר נבע בין היתר מ"ניסיון החיים" שהשתיים הביאו איתן לרגע הזה.
את הסטרס פגשה ד"ר ברכמן כבר בעבודת הדוקטורט שלה, כשחקרה אם אפשר להגביר עמידות של עכברים להשפעות הלחץ. באותה עבודה היא הזריקה תאים ממערכת החיסון של עכברים שהתנסו בלחץ לעכברים נעדרי מערכת חיסונית.
"במחקר הזה, שפורסם מאוחר יותר בכתב העת ,Journal of Neuroscience-ב גיליתי שתאי דם לבנים יכולים להגביר עמידות של עכברים ללחץ," היא מספרת" .נמצא שהעכברים שקיבלו נוזל מהמערכת החיסונית של העכברים למודי הסטרס היו עמידים יותר בפני דיכאון, לעומת עכברים שקיבלו נוזל מהמערכת החיסונית של עכברים שלא חוו טראומה".
לכן כשד"ר ברכמן התבוננה בעכברים שלא נכנסו ללחץ במחקר הנוכחי, היא לא יכלה שלא לתהות אם משהו ממה שעברו במהלך המחקר הפך אותם עמידים ללחץ. פיסת הידע הנוספת הגיעה מד"ר דני. במחקריה הקודמים היא גילתה שהקטמין, הידוע כאחד הסמים שמתנקים מהר מהגוף, משפיע על הזיכרון דווקא בטווח הארוך - כשישה שבועות לאחר הזרקתו. השילוב בין הידע המוקדם של שתיהן הוביל אותן להשערה חדשה שהייתה נקודת התפנית החשובה במחקר - ייתכן שאותם עכברים שקיבלו קטמין בשבוע הראשון הפכו בשבוע השני והשלישי לחסינים בפני לחץ או בפני השפעותיו המדכאות. מהשלב הזה הן הפסיקו לבדוק את השפעותיו של הקטמין על דיכאון ועברו לבדוק אם הוא יכול למנוע את השפעות הלחץ על המצב הנפשי.
הרעיון שאולי נוכל להגביר את העמידות בפני השפעות הלחץ - ולא רק לטפל בתסמינים שלו בדיעבד או לדאוג לתחזוקת אנטי סטרס שוטפת - בהחלט מהפכני. אחרי הכל, אם מצרפים את מה שידוע לנו כיום על השפעותיו של הלחץ הכרוני על בריאותנו הנפשית והגופנית, להיכרות עם החיים הנוכחיים וההבנה שהסטרס כנראה כאן כדי להישאר, ולא משנה עד כמה יטיפו לנו להירגע - קשה להימלט מהקסם במחשבה שתימצא תרופה שעשויה למנוע את כל הנזק המצטבר הזה.
ד"ר ברכמן גורסת שמדובר בתפיסה מהפכנית עוד יותר. לדבריה,אם יתברר שיש תרופה שמגבירה את כושר העמידות שלנו בפני לחץ, היא תהיה לא רק התרופה הראשונה לטיפול בלחץ אלא למעשה גם החיסון הראשון נגד מחלות נפש. "כרגע אין בכלל טיפולים מונעים נגד הפרעות פסיכיאטריות ואין גם תרופות שמרפאות מחלות נפש," היא מסבירה. "כל הטיפולים כנגד דיכאון, פוסט טראומה וחרדה רק מדכאים את התסמינים."
היא מדגישה גם ששכיחות הפרעות ומחלות הנפש באוכלוסייה כיום גדולה כל כך שהיא ראויה לשם "מגפה," ושבמובן הזה ראוי היה שחוקרים ורופאים ישקדו על פיתוח של חיסון נגדן, בדיוק כפי שעשו בעקבות מגפת הפוליו או האבעבועות השחורות. "החיפוש שלנו אחר תרופות שיגבירו את העמידות של אנשים וימנעו התפרצות של בעיות פסיכיאטריות, בעיקר דיכאון ופוסט טראומה, מייסד את התחום של פסיכופרמקולוגיה מונעת," אומרת ד"ר ברכמן.
"למרות שכבר בעשור שקדם לזה חקרתי את העמידות של אנשים ללחץ והקשר שלה למחלות נפש, הרעיון הנוכחי שאפשר להגביר עמידות נפשית הוא חדש, ואת הרעיון שאפשר לעשות זאת בעזרת תרופות גילינו ."2014-ב גם אם אפשר להזדהות עם הלהט שלה, ראוי להדגיש כי השתיים אינן החוקרות היחידות בתחום.חוקר מוח בשם ד"ר רוברט ספולסקי מסטנפורד מנסה אף הוא כבר כמה שנים לפתח דרך לדכא הפרשה של הורמוני לחץ שישנו את תגובת המוח למצבים מלחיצים.
בניסוי נוסף שערכו ד"ר ברכמן וד"ר דני אכן הוכחה ההשערה החדשה שלהן: הקטמין באמת היה הדבר שגרם לעכברים להיות חסינים מפני השפעות הלחץ. "הראינו שקטמין הניתן במינונים נמוכים לפני אירועים מלחיצים, יכול למנוע התנהגויות דמויות דיכאון שנובעות מהלחץ," מספרת ד"ר דני.
תוצאות מחקרן התפרסמו במאי האחרון בכתב העת .Biological Psychiatry אבל זה כמובן לא מספיק כדי להצהיר שיש בידינו תרופת קסם, כזאת שאפשר לקחת לפני אירועי חיים מלחיצים ושתמנע שנים של דיכאון, חרדות ונטילת אינספור תרופות שנועדו להתמודד איתם.
ובעולם המדע כמו בעולם המדע, השאלה הבאה שיש לברר לפני שיוצאים עם בשורה כזאת היא האם אפשר ליצור עמידות ללחץ גם אצל אנשים ולא רק אצל עכברים בתנאי מעבדה? "היכולת של הקטמין ליצור עמידות ממושכת בפני דיכאון ופוסט טראומה אצל עכברים היא התחלה מבטיחה, אבל היא רק התחלה," מסכימות השתיים ומספרות שהן התקדמו שלב אחד במעלה מחקרן, וכיום הן בוחנות מה עושה הקטמין לכלבים בשירות קרבי שנוטים לחוות פוסט טראומה לאחר מלחמה בדומה לחיילים אנושיים.
במקביל הן החלו לעבור על ספרות מחקרית ולחפש איך השפיע קטמין שניתן לאנשים בהקשרים אחרים. "מחקר אחד היה מעניין במיוחד,"מספרת ד"ר דני" .הוא התפרסם בכתב העת Journal of Trauma ומטרתו הייתה לבדוק איך הקטמין משפיע על חיילים שנכוו. הוא הראה שחיילים שנכוו וטופלו בקטמין סבלו פחות מפוסט טראומה לעומת חיילים שלא ניתן להם קטמין. עם זאת, היו גם מחקרים אחרים שהפריכו את הקשר בין קטמין לפוסט טראומה."
הסתירה בין המחקרים השונים גרמה לחוקרות לחשוד שהדבר נובע מהתזמון השונה שבו ניתן הקטמין בכל אחד מהמחקרים. "החלטנו לבחון באופן שיטתי לכמה זמן הקטמין משפיע על עכברים, וכמה זמן לפני האירוע המלחיץ יש לתת אותו," מספרת ד"ר דני. "התברר שכשנותנים לעכברים קטמין שבוע לפני אירוע מלחיץ או טראומטי, הוא יעיל במניעת פחדים אבל אין לו אפקט זהה לזה של מתן קטמין יום לפני האירוע המלחיץ או חודש לפני כן."
"אחת השאלות שמעסיקות אותנו עכשיו,"מספרת ד"ר דני",היא כמה זמן לפני אירוע מלחיץ צריך לתת לאנשים קטמין כדי שישפיע עליהם ולכמה זמן הוא ישפיע עליהם."? מתברר שהשפעתו של הקטמין על העמידות לסטרס מתחילה זמן קצר (כמה ימים) אחרי נטילתו ונמשכת ימים או שבועות אחר כך.
תובנה זו עיצבה את המחשבה של השתיים שמדובר בחיסון שצריך להינתן לאנשים שיודעים שייקלעו ללחץ כדי למנוע מהם לסבול מדיכאון כל ימי חייהם, בדומה לטיפול נקודתי מקדים מהסוג שניתן נגד מלריה לפני נסיעה למזרח. ומי יוכל ליהנות ממנו" ?במצב אידיאלי יהיה אפשר לתת תרופה כזאת לחיילים לפני שהם יוצאים לקרב, וכך גם לכבאים, לשוטרים ולאנשים שיוצאים למבצעי הצלה באזורים מוכי אסון ,"מסבירה ד"ר דני.
וד"ר ברכמן מוסיפה: "מאחר שיותר 70%-מ מהאנשים בעולם חשופים לאירועים טראומתיים, זה יהיה נפלא אם נצליח לפתח תרופות מגבירות עמידות נפשית שיוכלו להגן עליהם מפני ההשפעות הקשות של הטראומות."
אם כן, לאור הממצאים, אם יפותח החיסון ויימצא ראוי לשימוש, הוא יהווה תקווה בעיקר לחיילי המחר. אבל מה בנוגע לציבור הרחב, חיילי היומיום שיוצאים בכל בוקר לאזורים מוכי "אסונות" קטנים, אלה שנלחמים כל יום במשכנתה, בפקקים, בלחצי הקריירה, בקושי לגמור את החודש, בחרדה לילדים ובכל משברי השגרה הרגילים?
ומה עם אלה שטראומות של ממש תקפו אותם בלי שום הכנה מראש, כמו פגועי תאונות דרכים, טרור ופשע, שלא לקחו את החיסון מבעוד מועד? האם אפשר להגביר את העמידות של כל מי שאינו כבאי או חייל ללחץ מראש? כאמור, נכון להיום שתי החוקרות ממקדות את המאמצים באוכלוסיית הסיכון לאירועים טראומטיים.
אבל גם אם בסופו של דבר יימצא כי מחקרן סלל את הדרך לפיתוח חיסון נגד סטרס והשלכותיו, קשה לחמוק מהתהייה אם חיסון נגד לחץ הוא אכן הדבר שאנו צריכים. האם באמת האנושות זקוקה לתרופה נוספת שנתחיל ליטול נגד נסיבות חיי היומיום? תרופה שעלולה לאפשר למעסיקים להעביד אותנו שעות נוספות, להגדיל את העומס הכלכלי והפערים בחברה בלי שנרים קול צעקה, ולהקל על מדינאים ופוליטיקאים לשלוח אותנו למלחמות?
לפנייה לכתב/ת 
