אוהבים צ'יפס? הסיוט הבריאותי שכדאי לכם להכיר
אם הצ'יפס הוא אורח קבוע בתפריט שלכם ובעיקר של הילדים שלכם, כדאי להבין את הנזקים שהוא עלול לגרום. בזמן טיגון הצ'יפס (ומזונות מושחמים נוספים) משתחרר חומר רעיל בשם אקרילאמיד, שנמצא בין השאר גם בסיגריות. איך מצמצמים את הנזקים? הדיאטנית יעל היימן-ברנמן מייעצת
סרטון שפרסם ארגון הבריאות הבריטי על הסכנות שבאקרילאמיד:
לא משנה אם אוהבים אותו לבדו, עם קטשופ או עם מיונז - או עם קטשופ ומיונז ביחד - לצ'יפס, שהשבוע צוין היום הבינלאומי שמוקדש לו, בהחלט מגיע מקום מכובד משלו בעולם הקולינריה. אבל מה עם הבריאות? את ההיבט הזה כדאי לבחון, במיוחד כשזה נוגע לילדים שלנו.
נכון שאפשר לומר שימי הצ'יפס במסגרות החינוך כבר מאחורינו, אבל דווקא בבית יש לנו נקודת חולשה בכל הנוגע אליו. הורים מתקשים לסרב לילדיהם כשהם מעוניינים בצ'יפס, ומלבד זאת הם בעצמם די אוהבים את מאכל הפריך, החם והשמנוני הזה. אחרי הכול, זה לא ממתק, תפוח אדמה הוא ירק, וכמה כבר הוא יכול להיות רע?
ובכן, ברוכים הבאים הבאים לסיוט הבריאותי שאולי לא הכרתם - אקרילאמיד. אחרי שתקראו על מה שיש בצ'יפס שאנחנו וילדינו אוכלים, אולי יהיה לכם קל יותר להגיד שעדיף שלא:
הקלוריות הן הצרה הקטנה – שימו לב לאקרילאמיד
אקרילאמיד הוא כימיקל שנוצר באופן טבעי במזונות עשירים בפחמימות ודלים בחלבון. במשך שנים היה ידוע שאקרילאמיד נמצא בעשן הסיגריות, אך רק ב-2002 נמצאה הנוכחות שלו גם במזון ובעיקר במזונות עשירים בפחמימות כמו מאפי בצק, צ'יפס ומזונות מושחמים אחרים כמו דגני בוקר, ביסקוויטים, קרקרים, טוסטים, חטיפי תפוחי אדמה, שקדים קלויים, קפה ותחליפי קפה על בסיס דגנים.
עוד כתבות בנושא:
ארגון הבריאות הבריטי: חומר מסרטן בטוסט ובצ'יפס
סכנת הטוסט והצ'יפס: מהו החומר הרעיל במזון שמסרטן? מחקר: אנשים שאוכלים הרבה צ'יפס - בסיכון כפול למות
איך מגיע האקרילאמיד למזון?
אקרילאמיד אינו מוסף למזון, הוא נוצר בו כתגובה כימית לטמפרטורת הכנה גבוהה כמו בטיגון ואפייה, כשרכיב חלבוני בפחמימות בא במגע עם סוכר טבעי שקיים במזון בחשיפה לטמפרטורה גבוהה. ככל שהחשיפה לחימום ממושכת יותר והחימום נעשה בטמפרטורה גבוהה יותר - ריכוז האקרילאמיד הנוצר הוא גבוה יותר. ככלל כדאי להימנע מטיגון בטמפרטורה הגבוהה מ-175 מעלות, ובכל מקרה בשום פנים ואופן לא להמשיך לטגן בשמן המעלה עשן אלא להחליפו. את הצ'יפס יש להוציא מהשמן כשהוא עדיין זהוב ולא לתת לו להגיע למראה ה"שרוף". באפייה מומלץ שלא לאפות בחום הגבוה מ-200 מעלות, אך גם כאן החשיבות היא למניעת הריאקציה של השחמת יתר.
עד כמה הוא מסוכן לנו?
קשה להעריך מהי הכמות המדויקת שעלינו להיחשף אליה כדי שתתחיל שרשרת הנזקים. בבעלי חיים נמצא כי אקרילאמיד הוא גורם מסרטן, ואילו בבני האדם מחקרים מראים שהוא גורם נזק למערכות שונות בגוף, בהן המערכת העצבית. על פי נייר עמדה של מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) בנושא, בניסויים בבעלי חיים הוכח האקרילאמיד כמסרטן, אם כי בבני אדם לא נערכו מספיק מחקרים בנושא.
הילדים לא מוותרים – מה עושים?
1. הכמות הגבוהה ביותר של אקרילאמיד נמצאת בצ'יפס, לכן אם מתקשים לוותר על התענוג, עדיף לאכול צ'יפס בבית, ואם במסעדות - אז לעיתים רחוקות.
2. אפשר להכין תפוחי אדמה אפויים בבית. בכל מקרה מומלץ שלא לאפות בטמפרטורה גבוהה מ-200 מעלות.
3. מומלץ לחתוך את תפוחי האדמה לפרוסות ואז להשרות או לשטוף אותם במים היטב במשך כמה דקות. כך פוחתת כמות הרכיבים שתורמים לייצור האקרילאמיד.
4. ניתן להשתמש במכשירי הבישול באוויר חם. אלה מפחיתים באופן דרסטי את כמות השמן שבדרך כלל אנו משתמשים בו בבישול הרגיל. המכשיר מבשל את המזון באמצעות הזרמת אוויר חם עד 200 מעלות, מה שמפחית את החשיפה לאקרילאמיד.
4. כאשר אופים טוסטים או מאפים:
- נסו לצמצם את מידת ההשחמה.
- על הלחם והטוסטים יש קרום והוא שמכיל יותר אקרילאמיד. כדאי לשקול להסיר את הקרום ואת החלקים השרופים או השחומים במיוחד.
5. העדיפו לאכול תפוח אדמה מבושל במקום אפוי או מטוגן.
6. הסבירו לילדים שלכם, שכל כך אוהבים צ'יפס ולא מוכנים לוותר על מנה מוגדלת עם קטשופ, שחשובה לכם מאוד הבריאות שלהם ושהצ'יפס מכיל חומרים שגורמים לגוף שלהם להיות חלש יותר ויכול אף לפגוע בהם. אולי גם תזכו לשיתוף פעולה מצידם.
הכותבת היא דיאטנית רשת "צהריים טובים" של החברה למתנ"סים הארצית
לפנייה לכתב/ת 
