איך לבחור את הפרטנר הנכון לחיים?
כשאנחנו מתאהבים, האינסטינקט הראשוני שלו הוא לחשוב שנהיה ביחד כל החייים. וזה יכול להיות, אבל רק אחרי שבאמת נכיר זה את זה. וכדי שזה יצליח, יצליח באמת, יצליח ממש, יצליח לאורך זמן, צריך לקרות נס. נס האהבה
היא נשענה על מעקה הטיילת והדמעות זלגו מעיניה. עמדתי מולה חסר אונים, אבוד לחלוטין וצפיתי בעיניים כלות איך האהבה שלנו גוועת. הבטן שלי התהפכה. הייאוש, הכאב, הפחד והעצב התערבבו להם והפכו לעיסה אחת גדולה. המלה "גירושין" נישאה באוויר. לא זוכר אפילו מי אמר אותה.
זו לא סצנה מסרט. זה קרה באמת, לי ולרעייתי, בירח הדבש שלנו. ברגעים שהיו אמורים להיות מתוקים ובלתי נשכחים והפכו לדקות מרות ובלתי נשכחות. רבנו. התווכחנו. צעקנו. שתקנו. והתרחקנו. ירדנו לשאול תחתיות. כל הכאבים, התסכולים והכעסים שצברתי במשך חיי, הוטחו בה באותם ימים ארורים. הכל התפוצץ לה, ולי, בפנים.
כי היא לא הכירה אותי. כי אני לא הכרתי אותה. התאהבנו זה בזו מהר, עברנו לגור יחד מהר, התחתנו ליד הים מהר, עשרה חודשים מהלילה הראשון. אבל מה באמת ידענו זה על זו? את הפרטים הטכניים. את הדברים החיצוניים. לא את מה שכל אחד מאיתנו הדחיק והסתיר עמוק בתוכו. אז אהבנו. אז נישאנו. אז יצאנו לירח דבש. אז מה?
אז מה הפלא שכמחצית מהזוגות מתגרשים. ושהחצי השני מוכתם בבגידות, בשקרים, באלימות מילולית, בהצקות הדדיות, במריבות, בוויכוחים, בסבל מתמשך ובשתיקות מעיקות. אתם בזוגיות? אתם מאוהבים? אתם עיוורים. לגמרי. אין לכם שמץ של מושג עם מי יש לכם עסק. מי הפרטנר או הפרטנרית שלכם. וזו רק ההתחלה. עוד לא ראיתם כלום. תיכף תראו. ועוד איך תראו.
תתחילו להכיר את האדם שאתם חיים איתו
אז אל תחכו לרגע האחרון, תתחילו להכיר את האדם שאיתו אתם הולכים לישון בלילה וקמים איתו בבוקר. איזו חתונה היא רוצה. איפה הוא חולם לגור. מה היא מתה לעשות בחייה. האם הוא אוהב כלבים. איך היא רואה את גידול הילדים. כמה זמן בשבוע הוא צריך לחברים שלו. באיזו תדירות היא רוצה שתיפגש עם ההורים שלה. ומה הפצעים שכל אחד מכם סוחב מהילדות ומהנעורים. ככל שתשאלו יותר, כך תדעו יותר. וככל שתדעו יותר, תבינו לאן נכנסתם.
יכול להיות שפתאום ייפול לכם האסימון, שהגבר הזה או האישה הזאת שונים מכם בדברים הכי בסיסיים, יכול להיות שיירד לכם מהם, יכול להיות שתבינו שחבל לבזבז עליהם זמן, כי הוויכוחים המרים נמצאים מעבר לסיבוב, וכאב הלב הוא רק עניין של זמן, והפרידה תקרה ממילא. ויכול להיות גם להיפך, שהאהבה רק תלך ותעמיק, כשתבינו שהאינטואיציה שלכם עבדה נכון ושבחרתם נכון ושזה האדם הנכון לבנות איתו בית ולהקים איתה משפחה.
רק אל תהיו עיוורים. רק אל תחשבו שזו אהבת חייכם. רק אל תגידו לה: אני איתך לכל החיים. כי זו תמימות או שקר. כי אין לכם מושג מי תהיו בעוד 5 שנים, ומה יקרה איתכם בעוד 5 שנים, ואיפה תעבדו בעוד 5 שנים. אל תיפלו לבור הזה. אל תבטיחו מה שלא תוכלו לקיים. ותתחייבו, לכל היותר, לאהבה של 5 שנים. רק 5 שנים. בואי נגיע לשם ואז נראה מה יקרה.
בואי נראה איך נעבור את הטיול הראשון ביחד (אתם יודעים כמה נפרדים מיד אחריו, כי אינם יכולים לסבול זה את חברתו של זו 24 שעות ביממה?). את ירח הדבש (כבר סיפרתי לכם, לא?). את המעבר לדירה. את הקניות בסופר. בואו נהיה צנועים. מדויקים. ואחראיים. לפני שאנחנו עושים ילדים, רבים בגללם, מתווכחים מולם, מתגרשים איתם, שוברים את ליבם ופוצעים אותם לנצח.
כי לקשר הזה אתם לא מביאים רק את עצמכם. מגיעים לשם, בתוך המזוודה הרגשית שלכם, גם האקסים והאקסיות, ההורים של שניכם, החברות הטובות שלך, החבר'ה שלו, הסרטים שראיתם, הספרים שקראתם, הדעות שגיבשתם על זוגיות והטראומות שחוויתם במערכות יחסים קודמות. וכדי שזה יצליח, יצליח באמת, יצליח ממש, יצליח לאורך זמן, צריך לקרות נס. הנס שלכם. נס האהבה.
היום, אחרי 19 שנים יחד, אחרי כל מה שעברנו יחד, אחרי שטיפלנו בעצמנו יחד, אני אוהב אותה יותר. כי אני מכיר אותה יותר. היא הפרטנרית שלי לחיים. הפרטנרית הכי נכונה שיש.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
