"מתמודדת עם בעיית נפש אבל רוצה אהבה כמו כולם"

יעל פינקלשטיין, מתמודדת עם סכיזופרניה פרנואידית, חותמת את השיחה בבקשה או משאלה שיקבלו אותה כמו שהיא. הבקשה של יעל היא נחלת רבים מהאנשים המתמודדים עם קשיים רגשיים שונים ובעצם אפשר להגיד שהיא נחלה של כולנו. שהרי כולנו היינו רוצים שידברו איתנו או יתייחסו אלינו בלי שיפוט או ביקורת. כי בעצם, כמו שיעל אומרת, לכולנו, הצורך הבסיסי להרגיש נאהבים, לאהוב, לעבוד, ללמוד ומעל הכל - להיות חלק ולהרגיש שייכים.

יעל גרה במסגרת של דיור מוגן בין השאר בשל הקושי לגור במסגרת אחרת. היא מתארת כי זקוקה למגורים עם אנשים הדומים לה או חולקים קשיים הדומים לשלה בעיקר.

אמנם קשה לה לדבר על אותם אירועים, אבל היא מציינת כי חוותה בעבר מספר אירועים בהם הרגישה כי אנשים אחרים, שאינם מכירים מספיק את עולמה, שפטו וביקרו אותה. למרות הקושי הגדול של יעל לשוחח על הדברים היה לה חשוב להגיע לשוחח עמי כדי לעזור לי לתת לאנשים צוהר לעולמם של מתמודדים ובעיקר לעזור לי להסיר את הסטיגמה השלילית של מתמודדים.

רוצה אהבה כמו כולם. יעל פינקשטיין

קראו עוד ב"יד על הלב":

החיים של דקל זיו: דיכאון עמוק לצד "היי" מסוכן

ריקי גל: "פרידה יכולה לגרום לי לרצות למות"

פנינה רוזנבלום: "לא נשברת גם ברגעים הקשים בחיים"

להימנע מהשיפוטיות של החברה מסביב

בניגוד למה שסרטים או סיפורים נוהגים לתאר, סכיזופרניה פרנואידית איננה תמיד מלווה במחשבות של גדלות והזיות על כך שגורמים חשאיים רודפים או מאזנים לאדם. כך למשל יעל מספרת על עצמה כי היא בעיקר הרגישה שאנשים דיברו עליה "מאחורי הגב", תחושה כל כך חזקה שגרמה לה לסבל ומצוקה רגשית עצומה. ובנוסף למצוקה הזו בתקופות משבריות היא מרגישה שהיא מכונסת בעצמה יותר ויותר, שקטה עוד יותר מהרגיל וממעטת עוד יותר לדבר ולתקשר עם הסביבה.

ואכן, הסימפטומים היותר מגבילים בסכיזופרניה הם אותם תסמינים שליליים של הסתגרות, דיכאון, מיעוט תקשורת עם הסביבה, ירידה במוטיבציה, ירידה בחשק וביכולת להנאה ועוד. לעיתים קשה לזהות סימנים אלו כחלק ממחלה ואכן במקרה של סכיזופרניה פרנואידית, האבחנה פעמים רבות דווקא שנצפו תסמינים 'חיוביים' הנושאים תכנים של פרנויה (מחשבות שווא, הזיות של רדיפה, לעיתים מחשבות גדלות, ליקוי בשיקול הדעת, התנהגות לא צפויה ועוד).

שערו בנפשכם מצב בו אתם מחלימים מתקופה של מחשבות מציפות ולא הגיוניות, ומגלים שהמוטיבציה שלכם נפגעה אף היא.

יעל מספרת על כמה דרכים בהם היא למדה, וסביר שעודנה לומדת, לעזור לעצמה להתמודד עם הקשיים ולחיות חיים איכותיים יותר. היא מרגישה כי השתלבות מלאה בחברה עשויה לעורר ביקורת ושיפוט שהיא עשויה להיפגע ולסבול מהם ולכן כרגע מעדיפה להימנע מהאפשרות הזו.

לשם כך היא נעזרת באפשרות של דיור מוגן. דיור מוגן מאפשר בעצם למתמודד לצאת לחיים עצמאיים, לעבוד, ללמוד, לגור לבד, לדאוג לעצמו, ליצור מערכות יחסים חברתיות עם אחרים, אך במקביל להיעזר במסגרת ואנשי מקצוע אשר מסייעים לה לפתח עוד את העצמאות שלה ולא פחות חשוב מכך לשמר אותה.

ישנן מסגרות טיפול אחרות ומגוונות, אשר מתאימות להתמודדויות שונות כמו גם ליכולות של המתמודד באותה עת, כמו למשל מסגרות של הוסטלים, מחלקות יום או טיפולי יום אינטנסיביים, בהם האדם גר בביתו אך נעזרת במעטפת טיפולים אינטנסיבית ומגוונות המסייעת לו לשקם את עצמו וללמוד איך לחיות חיים עצמאיים ואיכותיים. חשוב להיעזר במסגרות כאלה בעת הצורך, וגם להיזהר לא להתרגל לתלות שמסגרות אלו עלולות לפתח.

יעל מספרת על הקשר הקרוב עם אמא שלה, על התמיכה והעזרה הרבה שהיא מעניקה לה. ואכן, לתמיכה של בני משפחה יש חשיבות עצומה בשיקום של מתמודדים. אך במקביל , חשוב לי להדגיש את המשמעות והחשיבות הכמעט קריטית בתמיכה בבני המשפחה עצמם. רבים מבני משפחה של מתמודדים אינם נעזרים מספיק, למרות החשיבות שבדבר.

ליווי של איש מקצוע ותמיכה פעם בשבוע או אפילו פעם בשבועיים מאפשרת להורה שיהיה לו מקום שגם הוא יוכל לאוורר רגשות, להיתמך ובעיקר לחדש כוחות על מנת להמשיך לסייע לקרוב לו.

יעל מדגישה את מה שהעונה הזו ועונות קודמות של "יד על הלב" נועדו להדגיש - ההתמודדות עם קושי רגשי איננה רק ההתמודדות עם האבחנה עצמה או הסימפטומים שמופיעים אחת לתקופה או באופן יום-יומי. התמודדות עם קושי רגשי היא בהרבה מקרים גם התמודדות יום-יומית עם היחס המסוים של החברה שלפעמים בא לידי ביטוי ברתיעה, לפעמים באדישות, חוסר אכפתיות או חוסר הבנה ולפעמים בשיפוט וביקורת. ונחזור לפתיחת הדברים - כולנו רוצים להרגיש שייכים, נאהבים ולאהוב - אבל כדי להרגיש שייך צריך גם לדעת לקבל את האחר.

כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל - רובם קשורים לעמותת אנוש, והם בחרו לדבר במסגרת פרויקט "יד על הלב" כדי לטפל בסטיגמה שממנה סובלים מטופלי הנפש בישראל