למצוא בן זוג מושלם זו מיומנות. תתחילי להתאמן כבר עכשיו

בזמן האחרון גונבה לאוזניי שמועה שאני כותבת רק על דייטים גרועים, מקטרת על גברים נטולי אינטליגנציה רגשית, ובאופן כללי יוצרת רושם שיש מעט מאוד גברים שווים, אם בכלל, בעולם הזה.

כשאני אומרת גונבה לאוזניי, אני מתכוונת שמישהי עצרה אותי באמצע הרצאה וממש נזפה בי שאני לא מדברת על החבר'ה הטובים. כשחשבתי על זה מאוחר יותר, קצת התבאסתי, כי זה נכון. יש אחלה גברים, אבל אני לא כותבת עליהם, כי ממתי אנחנו מציינים דברים (או גברים) שעושים לנו טוב? יש יום הזיכרון, יום השואה, יום כיפור – אין יום הגברים שזוכרים שלאשה יש יום הולדת.

הרבה יותר קל ונוח – לנו, לא להם – להסתכל על מה שאין ולהתלונן על מחסור, כי אם נקלוט את השפע אולי נתבלבל ולא נצליח להתמקד באחד, או גרוע מכך, נצטרך לבחור במישהו ולמסד איתו זוגיות. על פניו, נשמע שזה מה שכל אשה מחפשת – מישהו להזדקן איתו מול משחקי הכס ולרטון "למה אנחנו לא עושים שום דבר חוץ מלראות טלוויזיה"? בפועל, תת המודע צועק "הצילו, משהו רע עומד לקרות"!

עוד כתבות של גאיה

מה למדתי משמונה שנים של גירושים?

מקעקעת זיכרונות חדשים

החיים יכולים להיות טובים יותר. צריך רק להאמין בזה

אל תפסיקי לחפש את בן הזוג המושלם עבורך(צילום: Shutterstock)

תפסיקי להתמרמר ותעשי משהו למען הזוגיות שלך

אנחנו נורא רוצות זוגיות, בוכות שקשה בלעדיה, שאנחנו לא רוצות להיות לבד, אבל כשהיא מגיעה – הופה, מגיעים כל הפחדים כולם: פחד מאינטימיות, חרדת נטישה ומחשבות רעות שלוחשות: "הזוגיות תעכב לי את הקריירה, תפגע לי בחופש, תיאלץ אותי להתפשר".

הכי נוראית היא המחשבה שמזדחלת אל תת המודע הערמומי, שאני הולכת לתת את הלב שלי וממילא הכל נגמר מתישהו, אז למה להתאמץ? אין ספק, יותר קל להתמרמר שאין גברים ראויים ובכך להניח את דעתו של המוח העתיק, שקשור להישרדות שלנו.

זה מצחיק, כי כשאני אופה עוגה ולא הולך לי (או מכינה פסטה או מטגנת חביתה, או בכלל נכנסת למטבח), אני לא מרימה ידיים ואומרת "כל הספגטים האלה דפוקים, בחיים אני לא מכינה יותר!", הו לא, אני אכנס שוב ושוב ואדפוק סירי פסטה כאילו אין מחר והמכנסיים נסגרים עליי.

אבל כשזה נוגע לגברים? ישר אנחנו מכריזות שזה לא מצליח, שזה נהרס, ומרימות ידיים. אנחנו לא נותנות צ'אנס לקשר, מפחדות להיכשל שוב, בשעה שכל מה שאנחנו צריכות זה להאמין באהבה ולהתאמן בה: לצאת לדייטים, לבקש שישדכו להן, לאפשר לגבר לחזר אחרינו, להביע אמון (לא רק בו, גם בנו) עד שנצליח.

יש גברים איכותיים ומקסימים וטובי-לב, שרוצים לקבל ולהעניק אהבה בדיוק כמונו. אני מוקפת בהם, אני יוצאת איתם, חלקם חברים של חברים, אחרים הם קולגות, ולפעמים הם שם שלא אומר לי כלום בפייסבוק, אבל הנשמה הענקית שלהם בולטת בכל תמונה, פוסט ולייק שלהם.

אם הייתי יושבת בחושך אחרי כל חבר שעזב אותי, התחיל עם אחרות מאחורי גבי או עשה לי רע, הייתי יושבת לבד בחושך. אבל חבל, איך הייתי כותבת על זה ספר?...

"לא נכשלתי", הסביר תומס אדיסון, אחד שגילה את האור, "פשוט מצאתי 10,000 דרכים שבהן זה לא עובד".

שלך,

גאיה קורן, מחברת הספר גרושה באושר , מנחת סדנאות אני מלכה להעצמת נשים ועיתונאית בידיעות אחרונות.