הטיפול בקשישים נמצא בשפל בריאותי ומוסרי

ב- 2016 חיו בישראל 939 אלף אזרחים ותיקים שהם 11.1% מאוכלוסיית המדינה, כך לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס). לפי נתוני ביטוח לאומי בשנת 2035 מספרם של הקשישים בישראל יגיע לכ-1.66 מיליון איש שיהוו 15% מהאוכלוסייה.

תוחלת החיים הממוצעת לגבר ישראלי עומדת כיום על 81.5 שנה ואצל הנשים היא מגיעה ל 84.5% שנה. גרונטולוגים מצפים שתוחלת החיים הממוצעת תעלה גם בשנים הבאות. קרוב למחצית מהאזרחים הזקנים הם בני 75 ומעלה כאשר 50% מהזקנים מתגוררים במרכז הארץ.

לפי הנתונים, רף העוני עומד כיום על 25% מהזקנים. מספר העניים יעלה ככל שמספר הקשישים יגדל שכן מערכות הפנסיה וביטוח לאומי כבר נמצאות בפיגור מתמשך ביחס להוצאות שנדרשות מהקשישים למחיה בכבוד.

קשישים מחפשים מזון בפח. שפל מוסרי(צילום: גיל יוחנן)

קראו עוד:

קו העוני של הקשישים אינו תרגיל בסטטיסטיקה

דו"ח: הקשישים בישראל - העניים במערב

על פי נתוני ביטוח לאומי, שירותי הרווחה והסיעוד מתבטאים ב-16 שעות סיעוד שבועיות לקשיש בשעה שכ-160,000 מהזקנים זקוקים לסיעוד יומיומי קבוע שמשמעותו לפחות 32 שעות סיעוד שבועיות.

150 אלף זקנים סובלים מירידה קוגניטיבית ביכולותיהם וממצב של דמנציה ברמות שונות, דבר המחייב צרכים סיעודיים רבים עוד יותר כאשר בפועל קיים מחסור קשה בטיפולים סיעודיים.

חוסר יד מכוונת בטיפול בקשישים

בשנים האחרונות היינו עדים לעלייה מדאיגה בהתעללות וההתעמרות נגד זקנים כאשר 20% מהזקנים העידו שהם הוזנחו על ידי הקהילה. 19% מהזקנים משתמש באמצעות אלקטרוניים ( אינטרנט, דוא"ל) וככל שהטכנולוגיה מתפתחת הקשר עם הסביבה הולך ופוחת.

הממשלה העבירה בפועל חלק מהטיפול בזקנים למשפחותיהם. בחזקת, אם הממשלה אינה מסוגלת למצוא פתרונות המשפחה תרתם למשימה. כמובן שהעברת אחריות הטיפול למשפחות נעשתה ללא בדיקה יסודית של יכולת המשפחות לתמוך ולסייע.

חלק מהמשפחות אינו מסוגל להירתם למשימה וכך הקשישים נזנחים, לפחות חלקית, על ידי המדינה והמשפחה יחדיו. חוסר העיסוק הממשלתי בטיפול בקשישים בולט מול העלייה הנמשכת בתוחלת החיים.

כתוצאה מכך בולטת תופעת חוסר יד מכוונת בטיפול והיעדר תכנון עתידי בקרב מגזרים רבים כמו: זקנים ערביים וחרדים, נשים בודדות, חולי דמנציה ואלצהיימר ועוד. הממשלה חייבת לשנות את גישתה הכלכלית – חברתית כלפי הזקנים ולמצוא תקציבים משמעותיים לקיום בכבוד או לפחות מעל קו העוני.

בפועל מדובר בחקיקה של סדרת חוקים שתקבל גיבוי תקציבי. חוק ביטוח סיעוד לאומי, מתן קצבת זקנה אוניברסלית ולא דיפרנציאלית, הגדלה משמעותית במספר המיטות הגריאטריות בבתי חולים ובמוסדות שיקומיים.

בנוסף, המדינה צריכה להפעיל תוכנית לאומית למיגור אלימות והזנחה בקרב קשישים. גובה קצבת הזקנה (2,400 שקל כיום) צריך להגיע לשכר המינימום במשק (4,500 שקל), הקמת מועצה לאומית לענייני זקנה עם סמכויות וגיבוי חוקי וכספי תוך יכולת לתפעל מרכז ידע עדכני על הקשישים שיאפשר מידע נגיש ופעילות מונעת.

המועצה תטפל גם בקיום תוכנית אב לאומית לטיפול בבדידות ובדיכאון, בתקציבים לתרופות לאלצהיימר ופרקינסון, ולמניעת התאבדויות בקרב קשישים. צרכי העתיד מחייבים את המדינה להזדרז בטיפול בקשישים שמספרם בקהילה צומח בגלל העליה בתוחלת החיים.

בעולם קיימות מספר תוכניות לטיפול טוב יותר בקשישים כמו: תוכנית קיוטו, פלורידה, זקנה חיובית – תוכנית לאומית של אירלנד. ג'וזף סאראמגו בספריו עסק בזקנה מופלגת והשלכותיה החברתיות והכלכליות, והציע לנצל את הזמן להערכות נכונה להארכות תוחלת החיים.

ממשלת ישראל לא נערכה למתן שירותים מתאימים לזקניה כי היו לה משימות, לכאורה, חשובות יותר. ב-2017 מוסרית ובריאותית סדר העדיפויות הממשלתי בעבר היה מוטעה. הגיעה העת לטפל בזקנה באופן יסודי לפני שמשבר הטיפולי – מוסרי יחריף.

ד"ר אבי ביצור, גרונטולוג, מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים – מל"א. לשעבר מנכ"ל משרד הגמלאים