רוצים להיות מאושרים? תפסיקו להרעיש
הרעש לא התחיל בנו. הוא התחיל בהורים שלנו. הם הרעישו את עולמנו בשקרים, בדיכוי, בביטול, באילוף ובריסון. אם תפסיקו להרעיש, תוכלו לחזור לגן העדן השוכן עמוק בנשמתכם. שם נמצאות כל התשובות. שם מסתתרים כל הפתרונות. כל שעליכם לעשות הוא להקשיב
יש המון רעש סביבנו. יש המון רעש בתוכנו. כסף הוא רעש. פחד הוא רעש. טלוויזיה היא רעש. הצלחה היא רעש. סמארטפון הוא רעש. אוכל הוא רעש. עישון הוא רעש. התמכרויות הן רעש. שיחות בטלות הן רעש. כעס הוא רעש. בכי הוא רעש. רחמים עצמיים הם רעש. אפילו את הילדים שלנו אנחנו הופכים לרעש.
מהו רעש? הוא מה שמפריד בינינו לבין עצמנו. הוא מה שאנחנו מייצרים או מכניסים לתוכנו כדי לא להיות עם עצמנו. אסור לנו להיות עם עצמנו. להיות עם עצמנו לבד. כי אם נהיה עם עצמנו לבד, נוכל לעשות כל מה שאנחנו רוצים, נוכל להגשים את עצמנו, נוכל להיות מאושרים באמת.
אנחנו אלה שמונעים מאיתנו להיות מאושרים באמת. אנחנו אלה שמעכבים, פוגעים, מזלזלים, צועקים, מתבכיינים, מרעישים את חיינו. אנחנו אלה שמרחיקים אותנו מעצמנו. רק כדי שלא נוכל להיות מאושרים באמת.
איך זה יכול להיות? זה נראה לכם הגיוני? אנחנו מחבלים בחיינו שלנו? אנחנו פוגעים בעצמנו? אנחנו מחסלים במו ידינו את הסיכוי שלנו לאושר? כן, אנחנו. רק אנחנו. אין אף אחד אחר שיכול להרעיש את עצמנו ולהחביא את עצמנו חוץ מאיתנו. אנחנו מאפשרים לרעש להיכנס, להטריד, לבלבל, להכאיב, לייאש, להציף אותנו, להטביע אותנו בשלל תירוצים, הסברים, נסיבות, ולהרחיק אתנו מהשאיפות שלנו, מהחלומות שלנו, מכל מה שאנחנו באמת.
הרעש לא התחיל בנו. הוא התחיל בהורים שלנו. הם הרעישו את עולמנו בשקרים, בדיכוי, בביטול, באילוף ובריסון. כשהיינו תינוקות היינו צלולים. ידענו מה אנחנו רוצים – אוכל, מגע – וקיבלנו אותו בשפע מהורינו. לא היינו צריכים כלל להתאמץ. בכי אחד חזק גרם לתגובה מיידית ולסיפוק צרכינו.
רעש לא נותן לנו מה שאנחנו רוצים
ככל שהשנים חלפו, ככל שהתבגרנו, כך המאמץ שלנו להשיג את מה שאנחנו רוצים הלך וגדל והסיכוי שנקבל את מה שאנחנו רוצים הלך וקטן. ההורים שלנו אמרו לנו: "אי אפשר". "אסור". "אני לא יכול". "לא עכשיו". או פשוט "לא". ואנחנו, בתגובה, ניסינו להרעיש. בכינו. צעקנו. צרחנו. מרדנו. רקענו ברגלינו. אפילו הרבצנו. וזה הצליח. לפעמים.
למדנו לייצר רעש, לפעמים רעש מחריש אוזניים, כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים. חיברנו את הרעש לרצון. חיברנו את המאמץ להצלחה. חיברנו בין עבודה קשה לתוצאה. וכך אנחנו מתנהגים גם היום. ברעש גדול. במאמץ ניכר. בעבודה קשה.
האם זה עובד לנו? לא ממש. אבל אנחנו כבר מתוכנתים. אנחנו לא יודעים איך להתנהג אחרת. כמונו יש רבים אחרים. כל אחד והרעש שלו. תחשבו כמה רעש יש במשפחה אחת. בבניין אחד. בשכונה אחת. איך בכלל אפשר לשמוע את עצמך? איך אפשר בכלל לדעת מי אתה? ומה אתה רוצה?
אי אפשר. ולכן אנחנו אומללים. סובלים. מתוסכלים. ועצובים. כי הרעש כבר לא עובד. כולם מרעישים. כולם צועקים. כולם צופרים. כולם מחצינים את עצמם. כולם מחפשים תשומת לב. כולם דורשים את הלייק הנוסף. והם מוכנים לעשות הכל, אבל הכל, בשבילו. רק בשביל לקבל פירורי אהבה. את האהבה שלא קיבלנו מההורים שלנו. את האהבה שלא נתנו לעצמנו.
אז אם הרעש כבר לא עובד, מה כן יכול לעבוד? מה כן יכול לעזור לנו? מה כן יכול לשנות את חיינו כליל? תעצמו עיניים. תכבו את הטלפון. תנשמו. ותקשיבו. לעצמכם.
זוכרים? עצמכם. אתם. המקום הכי שקט ביקום. הכי בטוח. הכי ברור. הכי מוגן. והכי מדויק. אם תפסיקו להרעיש, תוכלו לחזור לגן העדן השוכן עמוק בנשמתכם. שם נמצאות כל התשובות. שם מסתתרים כל הפתרונות. כל שעליכם לעשות הוא להקשיב.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
