כבר לא פאסיביים: כך הפכו החולים לשותפים פעילים לטיפול בהם

בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור

לפני מספר שבועות הודיע מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) על הקמתה של ועדה מייעצת שחבריה יהיו חולים בלבד PEAC) – Patient Engagement Advisory Committee).

עושה רושם שה-FDA מבין, סוף סוף, את מקומם של המטופלים, משתמשי 'הקצה' של כל טכנולוגיה, תרופה או מחקר קליני הנתונים לאישורם. המטופלים יהיו מעתה חלק אינטגרלי בקבלת ההחלטות של ה-FDA. הם יוזמנו להעלות יתרונות, חסרונות אפשריים, ונקודות שבהירות ומובנות לחולים, אבל נסתרות מעיני ה-FDA.

הדיון הראשון, ייערך בתחילת אוקטובר וייוחד לערך המוסף שיש לחולים להעניק בכל הנוגע לעיצובם של מחקרים קליניים. באירופה, לשם השוואה, חולים הם חלק בלתי נפרד, בלא פחות מ-8 ועדות שונות של מינהל התרופות האירופאי (European Medicines Agency – EMA), שגם נוהג להזמינם לדיונים נוספים.

שיתוף פעולה בין הרופאים למטופלים(צילום: shutterstock)

מעורבות החולים בהליכי פיתוח ואישור תרופות

בשנים האחרונות הולכת וגוברת מעורבותם של חולים בהליכי פיתוח תרופות, אישורן ורישומן. גם בחברות התרופות הבינו שמעורבות חולים והבנת הצרכים המדויקים שלהם חשובים ומועילים בתכנון מחקרים קליניים, בוועדות מייעצות ובמפגשי חוקרים.

יותר ויותר חברות משתפות נציגי חולים, בכל תהליך פיתוחן של תרופות חדשות - החל משלב גיבוש הצורך וההיתכנות. דרך התייחסות לתופעות לוואי אפשריות, מנקודת מבטם של החולים. אופן הנטילה, ובפרט דקויות קריטיות, כמו: האם לפתח טיפול משולב, האם פעמיים ביום על פני פעם אחת בלבד, בצום, עם מזונות כאלו ואחרים, וכלה באריזות עם סגרי ביטחון ידידותיים למשתמשים, על פני אריזות שחולים מבוגרים מתקשים לפתוח.

מטבע הדברים, יש הבדל תהומי בין תפיסותיהם של הרופאים על חומרת תופעות הלוואי, לבין החוויה הפרטית של החולים על עוצמתן, והשפעתן על איכות חייהם, בעקבות השימוש. רק חולים יכולים לחלוק מיד ראשונה, מה המשמעות הפרטית / אישית של תופעת לוואי, שעשויה להיתפס כנסבלת על ידי הצוות הרפואי ובלתי אפשרית עד כדי הפסקת טיפול, בכל מחיר.

גם בתהליכי אישור ומימון התרופות ניכרת חשיבות למעורבותן של עמותות. אני מצר על כך שבוועדת הסל הישראלית אין נציגי חולים. שקולם של המטופלים לא נשמע ושהשיקולים היחידים המובאים בחשבון, בעת הדיונים, הם שיקולים כלכליים, במשוואת עלות ותועלת.

לטענה כי נציגי חולים וראשי עמותות חסרים את הידע, מיושם פתרון חלקי נהדר באירופה. באקדמיה של נציגי החולים EUPATI מדריכים ומלמדים את נציגי עמותות החולים, באופן מוסדר ומובנה, את כל הליך פיתוח התרופות. כך שהבוגרים מבינים יותר ומתמקצעים, כנדרש, בכל בהליכי פיתוח התרופות. אני מתחיל את הקורס בספטמבר, וכוונתי ל"ייבא" אותו לישראל.

החולה המועצם והשינוי ביחסי רופאים וחולים

בעבר היה מקובל שהידע הרפואי נמצא בידי הרופא. הרופא קיבל החלטות והרופא היה זה שידע הכי טוב מה טוב לחולה. אבל העולם משתנה, חברתית, כלכלית, גלובלית וטכנולוגית.

החולים חשופים לנהרות מידע מהאינטרנט, אפליקציות, כלים רשתיים לניהול מחלה, יוטיוב, אתרי עמותות ועוד ועוד, וזוכים בנגישות לכל המידע שיש לרופא. וכך בתהליך שרק יילך ויתעצם, רוב החולים מגיעים לרופא מצוידים במידע בהיקף זה או אחר.

החולים רוכשים ידע רב והופכים להיות שותפים פעילים בידע, ובוודאי בתהליכי קבלת החלטות. יתרונם בכך שהם מתמקדים רק במחלות שלהם. גם אצל חולים שלא גולשים, תמיד יהיה בן משפחה שיערוך תחקיר וייקח אחריות לניהול המידע.

מה אני מניסיוני ממליץ לחולים?

 ידע הוא כוח וכל חולה חייב להבין במחלה ובטיפולים שלו ולהיות שותף פעיל בניהול המחלה יחד עם הרופא המטפל.

 החלטות משותפות של הרופא והחולה הן הדרך הנכונה והמפתח לחיים טובים יותר.

 בעידן המידע שלנו אין יותר מקום ל'כזה ראה וקדש'. הכל בר דיון.

תתחברו לעמותות חולים מקצועיות המתמחות במחלה שלכם. תקבלו שם ידע, עזרה ותמיכה מחולים שעברו את מה שאתם עוברים עכשיו.

לעתים האפשרות הטיפולית הטובה ביותר עבורכם תימצא בהשתתפות במחקרים קליניים של טיפולים פורצי דרך.

לכו בביטחון עם הידע שלכם ואל תהססו לדון בו ולהקשיב גם לתחושות הבטן שלכם.

 על פי חוק זכויות החולה, זכותכם לקבל חוות דעת רפואית נוספת כרצונכם.

הכותב הוא מנהל עמותת חליל האור ועמותת CML

בשיתוף העמותות אמ"ן וחליל האור